שלום וביטחון כתה א'
הגבול הדק בין חינוך לשטיפת מוח שיש בה סגירות ונוקשות לא נשמר כמו שצריך, ויותר מדי אנשי חינוך, במיוחד בממ"ד, חוצים אותו בצעד קל
נרגשים כראוי ולבושים חגיגית, הגענו אל מסיבת סיום גן חובה. כשלושים זאטוטים טובי פנים ומאירי עיניים ישבו במעגל, קשובים לסימניה של הגננת מיכל.
מיכל היא גננת מעולה, הבחירה המקומית המועדפת על ההורים. על סמך ניסיון העבר, היא גם הבחירה שלי. היא מקצועית, אכפתית, רגישה, מנוסה, משימתית, חרוצה, נעימה ומשרה ביטחון גדול. אין ספק שההכנה הטובה ביותר לכתה א' עוברת בגן החובה של מיכל.
המסיבה מתחילה ויש לה "נושא". אותיות הא-ב. ימימה האקורדיוניסטית מתחילה לנגן והקטנטנים בשמחה מתפרצת שרים על ארץ-ישראל, בראשית וגמרא, דרך כיבוד הורים, מצוות, עבודת ה', ועד שבת ותורה. כל הא-ב בלי יוצא מהכלל. הילדים מאוד מרוצים מעצמם, אז גם אני מרוצה בינתיים. מי אמר שא הוא תמיד אוהל וב הוא דווקא בית? צ בהחלט יכול להיות צדקה וק קידוש.
השמחה ממשיכה, הילדים בקיאים בחומר, המצלמות לא מפסיקות לתקתק, ולאט לאט אני שמה לב ששטיפת המוח הדתית לאומנית הזו חצתה זה מכבר את הקו הלגיטימי מבחינתי. האסימון נפל כששמעתי את צהלת המנגינה המוכרת של "הכל פתוח עוד לא מאוחר" אך הטקסט היה אחר, סגור ומנוכר.
במקום "ראיתי את הכינרת זוהרת בטורקיז" שרו ילדי גן חובה של מיכל על גוש קטיף, קדומים ועופרה. ובמקום "חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי – כל עוד אנחנו כאן שרים" הם שרו ש"על ארץ ישראל לעד לא נוותר, כל עוד אנחנו כאן גרים".
המסיבה הייתה מאוד מוצלחת. כל הילדים שיתפו פעולה, ההורים חילקו מתנות לכל הצוות הנפלא, ובסך הכל התפזרנו בשלום וביטחון. שלום כתה א' ובטחון בה'.
בניסיון לשים את האצבע על הנקודה המדויקת שבה חצו תכני המסיבה הזו את קווי החינוך המועדף עלי, אני מדלגת על הגיור לחומרה שנעשה לשיריה המקסימים של נעמי שמר ז"ל, ואפילו על ההצפה בתכנים דתיים ולאומיים. מקובל עלי לגמרי שאת הערכים האלה אפשר וראוי להעביר במסגרת החינוכית הממלכתית-דתית (וזו בחירה מודעת ומכוונת שלי לשייך את ילדיי למוסדות אלה דווקא).
אלא שהגבול הדק שבין חינוך לשטיפת מוח שיש בה סגירות ונוקשות לא נשמר כמו שצריך, ויותר מדי אנשי חינוך, במיוחד בממ"ד, חוצים אותו בצעד קל ובהתלהבות יתרה.
את מחיר שטיפת המוח הזו, המתחילה בגיל הצעיר ביותר, משלמת לא רק החברה הישראלית כולה, אלא הציבור הדתי-לאומי בעצמו. רבים מאוד מצעירי המגזר מתנערים מחבילת הערכים הבלתי מפורקת הזו (דתי=מתנחל) ופונים אל מה שבעיניהם הוא האלטרנטיבה. במקרה הטוב הם סתם מפסיקים לשמור מצוות, ובמקרים הפחות טוב הם פונים לסמים, עזיבת הבית, חיים של הפקרות ובדידות אומללה.
סוף שנת הלימודים הוא הזדמנות מצוינת לבדיקה מחודשת של תוכנית הלימודים לקראת שנת הלימודים הבאה. הכל פתוח, עוד לא מאוחר. זה יתכן, זה אפשרי.
שיהיה חופש גדול שמח.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
