התרגלנו
נורא קל לתל-אביבים להתרגל לקסאמים בשדרות, נורא קשה להיות רב בישראל בלי לראות טלוויזיה, נורא לצאת לכביש
האמת היא שנורא קל להתרגל בתל-אביב לקסאמים בשדרות. גם בחיפה ובכפר-סבא די קל להתרגל לקסאמים בשדרות. שלא לומר לטילים הנופלים בגוש קטיף. יש לי הרגשה שכשייפלו קסאמים בתל-אביב, קרוב לבתים ולמקומות בהם משדרים וגרים רוב העיתונאים וחברי הכנסת, זה יהיה קשה בהתחלה, אבל תושבי שדרות יצליחו להתרגל.
רבנים בלי טלוויזיה
הרב אביגדור נבנצאל הוא רב חשוב ויקר ואין לערוץ 2 ולערוצי הטלוויזיה האחרים את הכלים והעניין לפרש לאמיתם את דבריו על "דין רודף" למי שיוותר על שטחים. למהדורות החדשות קצרות הנשימה יש רק יכולת לנזוף במתנחלים, "ראינו מה עולל כבר דין רודף". להביא הקשרים הלכתיים, דקויות והתפלפלויות זו בקשה מוגזמת מערוץ טלוויזיה.
אלא שאני רוצה, ברשותי, להוסיף עוד פן, דווקא הפוך, לחגיגה העונתית על "ההתבטאות הקיצונית". כשם שערוץ 2 פועל רק עם האוטומטיות של האסוציאציה, כך לרב נבנצאל ולרבנים חשובים אחרים יש בעיה הפוכה לגמרי: אין להם טלוויזיה.
כשהרב נבנצאל, או הרבה עובדיה נושאים דברים מעוררי מדון, כנראה אין להם מושג כיצד הדברים מובאים לעיניהם של מיליוני צופים. רבנים בלי טלוויזיה, ושלא צפו מעולם במהדורת חדשות, בכלל לא מצליחים להבין את ההקשרים הפוליטיים שבהם מתקבלים דברי התורה שלהם בעיני המוני צופים שלא מתעניינים בדקדוקי הלכה ומדרש. כל רב גדול מוקף בעוזרים ובשמשים המנטרלים אותו ממגע ישיר עם הסביבה החילונית, שפתה, פחדיה ותקוותיה.
המסננים עושים זאת כדי שהרב לא ייחשף חלילה לכל הכיעור שבעולם החומרי הזה, אבל בינתיים הם פוגעים קשות בכושר השיפוט וההכרעה שלו. הם מפרים את יכולתו של הרב לנהוג על-פי האימרה החכמה: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
בעולם הדתי והחרדי שמענו כבר אלף דרשות צודקות נגד הטלוויזיה, נגד מה שהיא מייצגת ועל מסריה השליליים. האם רבנים חשבו פעם על המחיר שהם, ותורת ישראל, משלמים בגלל שלהם אין טלוויזיה? כמה "חילול השם" נגרם בגלל הניתוק המוחלט שלהם מהשפה ומהצורה שבה יש לדבר אל ציבור שיושב מול המרקע ומקבל משם את רוב המידע שלו?
אין זה אומר שכל רב חייב להחזיק את "המכשיר הטמא" בבית, וגם אם כן, הוא ממש לא חייב לצפות ב"דייט לסטרייט". רב אינו דוגמן, אבל רב שרואה טלוויזיה, יודע שמילים כמו "דין רודף" צריכות להישאר בין כותלי בית המדרש בהקשרים העיוניים, ולא להישלח בקלות ראש לחלל האוויר בעצרת פוליטית. רב ופוסק שהמדינה והחברה הישראלית חשובות לו, צריך להיות "מעורב בדעת עם הבריות" ולהתעדכן מדי פעם באופן ישיר במה שקורה, לא רק על פי גזיר העיתון הדתי המוגש לו. אם לכמה רבנים חשובים הייתה טלוויזיה קטנה איפשהו, היינו מקבלים קצת תמורה לאגרה: פחות דיבורים על דין רודף ויותר מילים שכותרתן "האמת והשלום אהבו".
מדור דרוסים
נכון לשעת כתיבת שורה זו נהרגו מתחילת השנה בישראל 267 אנשים בתאונות דרכים. עם כתיבת שורה זו, למשל, נהרג עוד אחד ולקראת השורה הבאה ייפצעו עוד שניים: אחד קל ואחד בינוני. הקל ייצא מזה בתוך חודש, הבינוני יסחב רגל כל החיים.
כשאתם תקראו שורות אלו, סביר להניח שנהיה במקרה הטוב ב-270 או ב-271 הרוגים במדד יוקר החיים.
ככה זה. יש לנו מספיק ילדים לתאונות מיותרות. יש לנו מספיק משפחות להרוס. מחלקת מודעות האבל שמחה לבשר לכם, נהגים ונהגות, על מבצע שלוש פלוס אחד חינם במדור דרוסים.
במקומון ירושלמי פורסמה לא מזמן מודעה גדולה: מפעל למצבות מודיע כי בין כל אלה שירכשו עכשיו מצבות, יוגרלו שלושה רוכשים שכספם יושב להם חזרה. כי במפעל הזה יודעים שבשעת פרסום המודעה מצטרף עוד לקוח פוטנציאלי.
בקיץ הזה תלבשי שחור, גברת, בקיץ הזה ילבישו אותך לבן, אדון. ובשעת קריאת שורה זו מתחילים בכריית שורה חדשה בבית העלמין המקומי: 272, 273, 274...
לפנייה לכתב/ת 
