בג"צוקרטיה
בג"ץ חייב לרסן את עצמו ולדחות על הסף דיון בעניינים פוליטיים כמו גדר הפרדה, מאחזים, פיטורי שרים וכו'
בימים אלו עסק, ויעסוק, בית המשפט העליון בסוגיות הבאות: תוואי גדר ההפרדה,
עתיד ההיאחזויות, פיטורי השרים אלון
וליברמן והחלטת היועץ
המשפטי לממשלה לא להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בפרשת האי היווני.
הערכאה האמורה היא קודקוד הרשות השיפוטית – אך כל ההחלטות שתקבל בסוגיות האמורות לא יהיו, ביסודו של דבר, שיפוטיות אלא פוליטיות או מינהליות. מבקר מן המאדים שהיה נקלע לכאן ונשאל על טיב המשטר, היה ללא ספק משיב: "אין משטר כזה בשום מקום בעולם, ולכן אין לו שם; אולי אפשר לכנותו "בג"צוקרטיה".
למען הסר כל ספק אציין כי אינני מתייחס לתוכן החלטותיו של בג"ץ; בעניין גדר ההפרדה אני דווקא מסכים עמו. אך האם ראוי שמוסד זה – שלא נבחר, ושאי אפשר לפטר את חבריו – יהיה הפוסק האחרון בעניינים המסורים מטבעם להכרעה דמוקרטית בבחירות או בכנסת?
כדי להסיר ספק נוסף אציין כי ברור שהחלטות בית המשפט הן חוקיות – שהרי הוא עצמו קבע כך, ומה שבג"ץ קובע הוא הדין ואין עליו עוררין.
זו בדיוק הבעיה. עקרון שלטון החוק, והפרדת הרשויות הכרוכה בו, קובע שהרשויות מרסנות זו את זו. במציאות הישראלית, לאחר שבית המשפט העליון קבע כי כל אזרח רשאי לעתור אליו ישירות וכי פירושו של דבר כי "הכל שפיט" ועוד בזמן אמת, אין מי שיכול לרסן את בית המשפט העליון פרט לבית המשפט עצמו.
ראוי לציין כי לבית המשפט העליון בארה"ב, הפועל לפי החוקה, אין סמכויות דומות – והוא אף לא התיר לעצמו לנכס אותן. בית המשפט ההוא פועל כערכאת הערעור העליונה, ושום עניין אינו מגיע אליו אלא לאחר שעבר את כל שלבי הערעור בדרגים השונים, לאורך שנים. ממילא אין בית המשפט בוושינגטון דן בנושאים בזמן אמת. אם תחליט ממשלת ארה"ב להקים גדר בגבולה עם קנדה, יעברו שנים – אחרי הקמת הגדר – עד שהעניין יגיע לבית המשפט העליון. כך הוא במתוקנות שבמדינות.
אין ספק כי המציאות הפוליטית הישראלית קשה – אך הניסיון, מימין ומשמאל, להשיג דרך הגוף הכי פחות דמוקרטי במדינה את מה שהרוב הדמוקרטי בעם ובכנסת אינו מוכן לאשר, הוא פסול. אכן, בסופו של דבר בג"ץ חייב להיות כלב השמירה של שלטון החוק. אך כיוון שאין מי שיכול לרסן אותו – מי שיציע זאת ייחשב מיד כאויב הדמוקרטיה – חייב בג"ץ לרסן את עצמו ולדחות על הסף גדר הפרדה, מאחזים, פיטורי שרים וכיוצא באלה עניינים שמסורים לפי טיבם להכרעת המערכת הפוליטית הנבחרת.
ריסון עצמי הוא אכן קשה, אך דווקא כאשר בהיעדר חוקה בג"ץ נטל לעצמו סמכויות נרחבות, ראוי כי שופטיו, היודעים היטב איך לרסן את כוחם של אחרים, ירסנו גם את עצמם.
לפנייה לכתב/ת 
מושב בג"ץ. דרוש ריסון עצמי
צילום: סבסטיאן שיינר
מומלצים
