רובוטים בדמותנו ובצלמנו

רובוטים מופיעים ביצירות מדע בדיוני מימיו הראשונים של הז'אנר. הם מייצגים פיסגה טכנולוגית – הצלחתו של האדם לבנות מכשיר בעל יכולות דומות לאלו שלו. הרובוט הוא המשרת המושלם, ככל שהוא נבנה בתחכום רב יותר הוא יכול לשרת את האדם טוב יותר. השאיפה ליצור מכונות שיעבדו עבורנו היא כוח מניע העומד מאחורי הקידמה הטכנולוגית.

מה יקרה כאשר נעפיל לפיסגה טכנולוגית זו וניצור מכונות כה מורכבות עד כי מורכבותן לא תיפול מזו שלנו? מה תהא המשמעות ומה יהיו ההשלכות של הישג זה? לסופרי המדע הבדיוני יש כמה מחשבות בנושא. סיפורים על רובוטים הופיעו שנים לפני שהטכנולוגיה איפשרה לייצר רובוטים כלשהם. הרובוט היה אז חיזיון עתידי ובלתי מציאותי.

רובוטים מסוגים שונים

כיום קיימים רובוטים מסוגים שונים, אך יכולותיהם עדיין מוגבלות ביחס לרובוטים המתוארים בסיפורי מד"ב. יש רובוטים תעשייתיים בעלי זרועות ענק המשמשים להרכבת מכוניות ומכשירים אחרים וקיים מגוון מצומצם של צעצועים רובוטיים לשימוש ביתי (למשל הכלב הרובוטי "אייבו" של סוני שזכה להצלחה רבה).

למרות ההתקדמות הטכנולוגית המהירה ברור כי אנו רק בתחילת הדרך בכל הקשור לרובוטיקה, וקשה להעריך עד כמה אנו רחוקים מהיום בו יהלכו בינינו רובוטים כמו אלו מסיפורי המד"ב. אך ההערכה כי הטכנולוגיה תמשיך להתקדם וכי ביום מן הימים נבנה יצורים מלאכותיים הדומים לנו בצורתם וביכולותיהם. חלק גדול מהמרכיבים הבסיסיים כבר קיימים כיום - אם בתחום המחשוב ואם בתחום הנדסת החומרים.

רובוט מתקדם המגיב לסביבתו, הפועל בין בני האדם, משוחח עמם, עושה עבודות שונות עבורם ולצידם יהפוך יום אחד, ככל הנראה, למציאות. רובוט שתוכנן על ידי האדם כדי להחליף אותו בביצוע משימות שונות והורכב בדמותו ובצלמו, מעמיד אותו במקום מאד מוזר: הוא הופך להיות האל הבורא עבור סוג חדש של יצורים.

בסקירות של התפתחות המד"ב מצוין בדרך כלל שהרובוט הראשון הופיע במחזה של הצ'כי קארל צ'אפק (Capek) משנת 1920. את המילה "רובוט" המציא צ'אפק והיא מבוססת על המילה הרוסית "רובוטה" שמשמעותה עבודה. יש הטוענים כי לרובוט מופעים מוקדמים יותר ואף שורשים בסיפורי אגדות עממיות. אחת הדוגמאות הבולטות היא אגדת "הגולם מפראג" השייכת למסורת היהודית.

האגדה מספרת על יצור דמוי אדם שנוצר מאדמה בידי המהר"ל, שהפיח בו רוח חיים על ידי כתיבת השם המפורש של אלוהים על מצחו, במטרה להגן על תושביה היהודים של העיר (הסיפור מיוחס לסביבות סוף המאה ה-16). אמנם לא מדובר כאן על רובוט שהוא פרי הטכנולוגיה, אך הגולם נוצר בידי האדם כדי לשרת את הקהילה והוא עשוי מחומרים פשוטים (אדמה וחימר) שעל ידי שימוש בידע כלשהו (השם המפורש) הפכו אותו ליצור דמוי אדם.

דומה לסיפור הבריאה

התהליך דומה בבסיסו לזה הכרוך בבניית רובוט טכנולוגי (מה גם שסיליקון, הרכיב העיקרי בשבבי מחשבים, מופק מחול...). קיים גם דמיון מסוים בין סיפור יצירתו של הגולם לסיפור הבריאה המקראי. בסיפור הבריאה יוצר האל את האדם מאדמה; בשני המקרים מדובר בישות עליונה שיוצרת ישות נחותה יותר ביחס אליה מחומרים פשוטים על ידי שימוש בידע (ידע אלוהי או ידיעת שמו של האל). הגולם, על פי הסיפור, קם על יוצרו - כמו האדם, שיש הרואים גם בו עבד שקם על יוצרו.

מספר שנים אחרי הופעת הרובוטים הראשונים בספרות המד"ב הפך הנושא לאבן שואבת לכתיבה רבה. מי שעשה יותר מכל יוצר אחר לעלייתם של הרובוטים בספרות המד"ב הוא הסופר אייזיק אסימוב. בספריו הרבים חקר אסימוב את הרובוט, יכולותיו, מגבלותיו ומערכת היחסים שלו עם האדם מזוויות שונות. אסימוב תיאר עולם בו הרובוט מהווה חלק בלתי נפרד משגרת חייו של האדם, בין אם בניהול משק הבית או בחקר החלל.

אסימוב, זה כל שוני

פעמים רבות מסופר הסיפור מנקודת מבטו של הרובוט ובמקרים רבים זהו רובוט בודד בסביבה אנושית. מומחים לספרות מד"ב העלו את ההשערה כי בכך ניסה אסימוב לתאר את העולם מנקודת מבטו של מי ששונה מהסובבים אותו. אסימוב עצמו, טוענים המפרשים, שהיה מהגר יהודי באמריקה של אמצע המאה ה-20 ומדען שחי בין סופרים ועיתונאים, היה תמיד שונה מאלו שבסביבתו הקרובה.

בכל הרובוטים של אסימוב הוטבעו שלושה חוקים בסיסיים שהנחו את התנהגותם. שלושת חוקי הרובוטיקה של אסימוב, שנעשו בינתיים מפורסמים מאוד הם (בקיצור ולפי סדר חשיבות יורד): א. הרובוט לא יפגע באדם, ב. הרובוט יציית לפקודות האדם וג. הרובוט יפעל לשימור עצמי. החוקים הללו, שהופיעו אחר-כך בסיפורי מד"ב רבים של סופרים שונים, מייצגים רובוטים שמטרתם היא להשתלב בחברה האנושית ולהיות כפופים למרותה.

נראה כי אסימוב הסכים עם התובנה של סיפור הגולם והניח כי יצור תבוני שנוצר רק כדי לשרת ישאף להשתחרר ויפנה כנגד יוצריו. כדי לנסות לפתור את הבעיה ניסח את "החוק הראשון של הרובוטיקה" כך שיקבע את מקומו של הרובוט מתחת לאדוניו. קיים כאן דמיון לחוק ראשון אחר, זה הקובע: "אנוכי אדוני אלוהיך".

איזו צורה ילבשו החיים המלאכותיים שיברא האדם? סיפורי מד"ב מציעים מגוון רחב. מהענק המתכתי עם מנורות אדומות במקום עיניים, שהיה נפוץ במד"ב של שנות החמישים, עד הילד המלאכותי מהסרט AI של שפילברג; משלד הפלדה של ארנולד שוורצנגר בסרטי הטרמינייטור עד דמותו של אר-טו-די-טו, הרובוט השובב מסרטי מלחמת הכוכבים. זה האחרון אינו דומה כלל בצורתו לאדם (הוא דומה הרבה יותר לדוד שמש עם גלגלים) אך רוחו אמיצה ושובבה, ואישיותו נוגעת בצופה לא פחות מזו של שותפו המוזהב שצורתו אנושית יותר.

תבונה מלאכותית לא מופיעה בהכרח בדמיון כלשהו לאדם. קחו למשל את המחשב הל (HAL) מסדרת "אודיסיאה בחלל" של ארתור סי קלארק. הל הוא יצור תבוני, שאם היה מוכל בתוך ארגז, במקום ספינת חלל, ומתנייע על גלגלים כמו אר-טו היינו לבטח מכנים אותו רובוט.

לא דומה למחשב שולחני

בשל המאפיינים הפיזיים שלו קשה יותר לחשוב עליהם כעל אינדיבידום. נראה כי קל יותר לתפוש רובוט כבעל הכרה או תודעה מאשר לתפוש מחשב ככזה, אך אין שום סיבה להניח כי מכונת התבונה המלאכותית האמיתית הראשונה שתפותח לא תדמה בהופעתה החיצונית למחשב שולחני רגיל.

(?Do Androids Dream of Electric Sheep) משנת 1968.

האנדרואידים של דיק

דיק בוחר להשתמש במושג "אנדרואיד" ולא רובוט, אך בשני המקרים מדובר ביצור מלאכותי פרי פיתוחה של טכנולוגיה מתקדמת שמטרתו לשרת את האדם. האנדרואידים של דיק מחדדים את השאלה לגבי טיבם של חיים מלאכותיים: כל עוד מדובר ברובוטים מתכתיים או מחשבים קל לחשוב עליהם כעל מכונות בלבד ולא לייחס להם את מכלול ההקשרים המורכב שאנו מייחסים לחיים בעלי תבונה (הכרה עצמית, רגשות, מוסר).

יש מי שיטען כי רובוט, מורכב ככל שיהיה, גם אם הוא בעל יכולות שיחה, הבנה וניתוח לא יהווה צורת חיים משום שאין לו "נשמה". ומה יאמר הטוען כך כשמדובר באנדרואיד - שההבדל היחיד בינו לבין אדם רגיל הוא שאחד נולד לאם אנושית והשני נולד במעבדה? נדמה לי כי מרגע שיצור מציג תכונות של הכרה ותבונה אין מנוס מלהתייחס אליו ככזה על כל המשתמע מכך.

אחת ההופעות הראשונות של רובוט בקולנוע היא בסרט "היום שבו עמדה הארץ מלכת" (The Day the Earth Stood Still) משנת 1951. דווקא בדוגמה מוקדמת זו מוצג רובוט בעל תפקיד מורכב ומעניין. הוא מגיע לכדור הארץ עם חוצן דמוי אדם כדי להזהיר את הגזע האנושי. בסצינה דרמטית בסוף הסרט מסביר החוצן כי הגזעים התבוניים בגלקסיה המציאו שיטה להימנע מעימותים ומלחמות.

הם יצרו גזע של רובוטים (שנציגם הוא בן לווייתו) ונתנו להם כוחות וכלי נשק שעולים על אלה של הגזעים המקוריים. הרובוטים אוכפים את הסדר הציבורי ושום גזע אינו יכול לפעול באלימות בלא להסתכן בתגובתם. בני האדם, כך מסביר החוצן, עומדים על סף פיתוח היכולת לנוע בין הכוכבים ולכן עליהם להתחיל ולהתנהג בהתאם - אחרת יושמדו על ידי כוחות השיטור הרובוטיים.

מאבק או תלות

מוטיב הרובוט המשרת שהופך לבעל כוח רב ולעתים לאוייב הוא אולי השכיח ביותר במד"ב פופולרי העוסק ברובוטים. הדוגמה האחרונה היא ייחודית, אך היא חושפת מוטיב עמוק המצוי ברבים מהסיפורים הללו. לעתים נדמה כי בסרטים פופולריים רבים קיים מאבק פשוט יחסית בין אדם למכונה, אך בדרך כלל ניתן להביט לעומקו של המאבק ולהבחין בתלות הדדית הקיימת בין האדם ליריביו המלאכותיים.

הרובוט האימתני מסרטי הטרמינייטור, למשל, הופך לידיד ונוטל חלק בניסיון למנוע עתיד בו הרובוטים שולטים בעולם. דוגמה מעניינת במיוחד קיימת בסרטי המטריקס. הרובוטים בסרטים אלה השתלטו על העולם והאדם נלחם נגדם מלחמת חורמה – זו השכבה העליונה של הסיפור, אך מבט מעמיק מגלה מורכבות נוספת.

מקרה מטריקס

בקובץ האנימציה AniMatrix הנלווה לסדרה מוסבר כי בני האדם שיעבּדו את הרובוטים והביאו אותם לכדי מרד. בסרט הראשון מצוין כי בני האדם הם אלו שחסמו את אור השמש בניסיון למנוע אנרגיה מהרובוטים. הרובוטים החלו לגדל בני אדם, כך נאמר, כדי להתמודד עם היעדר אנרגיה מהשמש; הם פעלו מתוך צורכיהם, אך במובן מסוים חבים כל בני האדם החיים במטריקס את חייהם לרובוטים, שהרי בעולם חסר השמש שנוצר לא היו רבים מהם שורדים ללא תאי הגידול שבנו הרובוטים וללא המטריקס.

בסרט השני והשלישי נרמז בכמה מקומות כי הקשר בין הרובוטים ובני האדם מורכב יותר וכי אנרגיה אינה הדבר היחיד אותו צורכים הרובוטים מבני האדם. נרמז כי יש כאן סימביוזה כלשהי, שנקודת ההשקה שלה מתקיימת במקום בו מחשבות אדם פועלות מול הסימולציה הממוחשבת. רבים מהסיפורים המתארים מאבק בין האדם והמכונה רומזים כי שני הצדדים זקוקים אחד לשני וכי העבד שהפך לאוייב יכול לשוב ולהתקיים בשלום לצד אדוניו הקודמים.

אם יפתח האדם בעתיד יצורים מלאכותיים שיפגינו תבונה והכרה עצמית – האם תהיה לו חובה מוסרית לאפשר להם להשתחרר ולהגדיר את עצמם כרצונם? או שמא חוקי רובוטיקה בסגנון אלה של אסימוב יוטבעו בהם ויבטיחו את המשך עבדותם? יש משהו במחשבה על זכויות אזרחיות לרובוטים שמביס את עצם המטרה שלשמה הם מיוצרים, שהרי הם נבנים כדי לשרת את האדם. ומצד שני שיעבוּד של יצור תבוני נחשב על ידינו פשע גדול.

אפשר, כמובן, להימנע מראש מלפתח מכונות מורכבות ובעלות יכולות גבוהות מדי. אופציה זו קיימת, אך ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה מלמדת אותנו שברגע שקיימת אפשרות להתקדם באפיק כלשהו הקידמה לבטח תבוא. אפשר לחשוב על כך גם מזווית אחרת. בכמה סיפורי מד"ב (אפילו אצל אסימוב) נרמז כי הרובוטים עשויים להוות שלב חדש באבולוציה, כלומר התהליך האבולוציוני על פני כדור הארץ יעבור לשלב חדש כאשר היצורים המפותחים ביותר עד נקודה מסוימת, בני האדם, יולידו את הגזע הבא על ידי בנייתו.

אבולוציה דרך טכנולוגיה

זוהי אבולוציה באמצעות טכנולוגיה ולא באמצעות מוטציה וברירה טבעית. אפשר אפילו להעלות השערה שאולי זו דרכם של תהליכים אבולוציוניים באשר הם: הגזעים ה"טבעיים" מגיעים עד שלב מסוים ואז מולידים את הגלגול הבא ומשלחים אותו לדרכו. שינוי כזה יעיל במיוחד אם הגזע עובר ממצב של קיום על כוכב הלכת המקורי אל מסעות ארוכים בחלל.

יצורים מלאכותיים, רובוטים, ניתן לייצר כך שיותאמו לחיים בתנאים הקיצוניים של החלל ושל עולמות אחרים. אולי החיים ה"מקוריים" שהתפתחו בתהליך אבולוציוני קלאסי, כמונו, הם בכלל מיעוט בגלקסיה מלאה רובוטים וביום מן הימים יצטרפו אליהם צאצאינו - הרובוטים בני כדור הארץ.