נטרפתי. קינאתי. אכלתי את הלב
שנה ישב ארז טל בבית, וחיכה. וקיבל מיליון דולר ואפילו יותר, וחיכה. וראה את "ארץ נהדרת" עוקפת מימין, והמשיך לחכות. בסוף, כשהבין שמהתוכניות הגדולות שלו לגבי ערוץ 10 לא ייצא שום דבר, הוא חזר לערוץ 2. עכשיו הוא משיק שם תוכנית חדשה ומסביר שאין לו על מה להתנצל. לו היה יותר קשה מלכולם
שנה ישבת בלי לעשות כלום. לא השתגעת?
"כמעט כן. באמת. כשחתמתי על החוזה עם ערוץ 10, בדצמבר 2002, היו לי שתי תוכניות פריים-טיים. סבבה. לא אנסו אותי. אני הלכתי על זה. כי חשבתי שמשם אפשר להתפתח. ואז הופ, הקפאת הליכים, שמים אותך על הספסל, שב. ואני נורא אוהב את העבודה שלי. זאת הבעיה. וכל הזמן הזה הייתי במין סיטואציה כמו ההוא מהאולימפיאדה, שעומד ומחכה שיירו, ככה דרוך, ולא יורים. אתה כל הזמן צריך להיות בהיכון, כי תכף יירו וצריך להרים תוכנית. זה מטריף את המוח".
טל היה בשיאו כשקיבל את ההצעה להצטרף לערוץ 10. הוא היה הכוכב הגדול של קשת, יוצר ומנחה של שתי תוכניות פריים-טיים בערוץ 2: " רק בישראל" ו"הכספת". שתיהן צהלו בחמישייה הפותחת של מצעדי הרייטינג השבועיים. למעשה היה לו הרבה מה להפסיד, כשהחליט להיעתר להצעתם המפתה של יוסי מימן ומנהליו הנמרצים ולעבור לערוץ צללים.
רכישתו אמנם הוצגה לטל כ"חלק ממהלך אסטרטגי של הערוץ", במהלכו הם החתימו את מיקי חיימוביץ' לחדשות והתכוונו לגייס גם כוכבים אחרים לשורותיהם, אבל המהלך המפואר הסתיים בקול ענות חלושה זמן קצר לאחר חגיגות החתימה, כשהערוץ נכנס להקפאת הליכים, שממנה יצא לאחר זמן רב בתקציב מדולדל, שלא יכול להכיל הפקות ענק מהסוג שטל אוהב להרים.
ולמרות זאת, באותם ימים של אופטימיות לא זהירה בכלל, ההצעה של מימן הצליחה לפתות את טל, שלנגד עיניו הגדולות ראה ערוץ עם שבעה ימי שידור בשבוע, בניגוד לשני ימי שידור בלבד שהיו לו בקשת. ערוץ 10 התחייב להעביר לטל תקציב הפקות בהיקף גבוה מאוד, איתו התכוון טל להרים בשלב הראשון שתי תוכניות פריים-טיים ובמקביל לפתח בחברת ההפקה שלו, מנטה, רצועות יומיות שובבות, תוכניות ריאליטי משגעות, שעשועונים מגניבים, סדרת אנימציה לפריים-טיים, לייט-נייט פרוע ומה לא, כמובן לא הכל בהגשתו.
טל ראה בערוץ 10 פלטפורמה לכיבוש מאווייו היצירתיים והכלכליים, ערוץ 10 ראה בטל פלטפורמה למלחמת ראש בראש בערוץ 2, אבל במשך כשנה טל עמד על הקו הראשון, מחכה לתרועת חצוצרה שמיאנה להגיע. מדינת ליליפוט חטפה את גוליבר שיילחם את מלחמתה, אבל שכחה להשאיר כסף בקופתה לדלק של הטנקים.
בשבוע הבא (ראשון, 21:30), הוא חוזר לערוץ 2, לקשת, עם "איפה אתה חי?", תוכנית בידור בהשתתפות אסי כהן, שלמה בראבא והדר לוי מ"האקדמיה לצחוק", ובניצוחה של העורכת המוכשרת של "רק בישראל", תמר מרום. ועד כמה שהוא שונא את תקופת ההכנה, ולמרות שהפיילוט הוגדר כדרגה אחת מעל קטסטרופה ודרש שיפוץ מסיבי וויתורים כואבים (קרן מור מצאה את עצמה בחוץ, אך בוודאי לא נופתה כפי שפורסם), טל רק צריך להזכיר לעצמו כמה סבל בשנה שחלפה על הספסל של ערוץ 10, כדי שהחיוך יחזור לפניו.
אז מה באמת עשית כל הזמן הזה?
"היתה לנו רשימה של תוכניות מפה ועד להודעה חדשה של דברים באמת יקרים, והיה נורא כיף לפנטז שאפשר לעשות אותם. ואז, איך שירד 'רק בישראל', ערוץ 10 נכנס להקפאת הליכים. אז אמרתי נו, מה זה? אמרו לי בערוץ 10, שטויות, חודש-חודשיים וחוזרים. אמרתי סבבה. בסדר. נסעתי לארה"ב. עשיתי טיול שלושה שבועות.
"חזרתי ואמרתי, מה קורה? אמרו, זה ייקח עוד טיפ-טיפה זמן, אבל יהיה בסדר. באוגוסט אנחנו באוויר. אמרתי בסדר. יהיה אוגוסט, לא נורא, יש כל מיני תוכניות מגירה, כזאת, כזה, טה-טי-טה-טה. ואז הבנתי שגם באוגוסט זה כבר לא יקרה. וככה זה נמשך ונמשך ונמשך".
וכל הזמן גם הכנתם דברים?
"בהתחלה היתה לנו איזו תוכנית מגירה למשהו ראשוני, שתי תוכניות פריים-טיים בשבוע מסוגים שונים. ואז הם אמרו תשמע, אולי משהו יומי. הבנתי את מצב הערוץ, ואז בנינו איזה ריאליטי מאוד אקסטרימי כזה, שאמור היה לעלות בינואר, ועצרו גם את זה. וכל פעם אתה אומר או-קיי, נחכה עוד קצת. טוב, ניסע לשבוע לאנשהו. אם היו אומרים לי עכשיו, קח שנה חופש, נדבר איתך בעוד שנה, סבבה. הייתי נוסע ללוס-אנג'לס. אבל זה לא המצב. יצא שכל רגע אתה מסתובב באיזה מקום, מקבל טלפון, תשמע, תחזור מיד, כי צריך לחתום על זה, יוצאים לדרך. אתה נטרף מזה. ולא קורה כלום".
לפחות את הכסף שהבטיחו העבירו אליך?
"הם העבירו חלק מהכסף. בוודאי לא כסף של הפקות. אבל הם שילמו. אין לי שום טענה אליהם בקטע של הכסף, גם אין לי טענה אליהם בכלל. אבל אני פשוט נטרפתי. באמת נטרפתי. כמה שאני שונא עכשיו את אי-הוודאות לפני שעולה תוכנית חדשה - אני תמיד שונא הקמות, אני מעדיף שהתוכנית באוויר. כמה שלא חוטפים - לרגע לא הייתי רוצה לחזור לתקופה ההיא. אני עכשיו נהנה מכל רגע. וכשקצת קשה אני אומר, אח, זה הרבה יותר טוב מלא לעשות כלום".
הכסף שקיבלת לא הקל על המועקה בזמן החופש? בכל זאת, נכנסת לצד דודו טופז למצעד עשירי המדינה של המגזין "דה מרקר".
"ניסיתי להבין איך עושים את הרשימה הזאת, על סמך מה. תראה איך זה מתגלגל. עיתונאי אחד כתב שארז טל קיבל חמישה מיליון דולר. הנתון אינו נכון. אבל מה זה משנה? הוא כתב, ומאותו רגע זו עובדה. ברגע שזו עובדה יש הערכות, וה'דה מרקר' פרסם רשימה. גמרנו. אז אני לא בא ואומר, עבדתי בהתנדבות בערוץ 10. כן, קיבלתי סכומים יפים. אבל היקף החוזה, הסכומים שמתרוצצים נועדו למימון הפקות שנעשה, וברור שמזה אני גוזר את שכרי. היה את הסיפור של מיקי חיימוביץ' והמשכורת, אבל אני לא שכיר. אני לא מקבל משכורת מאף אחד, אני חברת הפקה. אני מביא קלטת לשידור. ונכון, היה מענק חתימה. היו דברים".
סכום מענק החתימה היה באמת 1.7 מיליון דולר?
"לא. לא. עזוב. לא נכון. גם מענק החתימה התקזז עם הפקת תוכניות. הרווחתי הרבה מאוד כסף. הייתי מעדיף להרוויח את זה בלעבוד".
אם מישהו צריך להתנצל על הכסף, זה ערוץ 10 ששילם לך כל כך הרבה, בעוד אחרים שעבדו איתם לא קיבלו את הכסף, או את חלקו, עד היום.
"כן, אבל אנשים פה מקנאים וכועסים. אני גנבתי. זה כספי ציבור לכאורה. לך תסביר שזה מסחרי. לא משנה. אני רואה באינטרנט תגובות. יש הרבה צרות עין. בסדר. לא חתמתי על החוזה הזה בשביל לקבל כסף ולא לעשות כלום".
אני וערוץ 2: לקנא ללובה
טל חושב, והוא מודע לכך שזה לא נשמע מאוד צנוע, שהעזיבה שלו את קשת עשתה לזכיינית המצליחה רק טוב. "זה, דרך אגב, לא אני אמרתי את זה", הוא אומר. "אבי ניר אמר לי. כי אחר כך באיזו שיחה לפני כמה חודשים, כשישבנו ככה וניתחנו מה היה, הוא אמר לי שזה שעזבתי הכניס את קשת פתאום לאיזה צורך, ובסופו של דבר הם שיחקו אותה עם הדור החדש, עם 'ארץ נהדרת'".
שזה עוד דבר גדול שקרה, בעוד אתה מתייבש על הספסל. לא רק שערוץ 2 פורח, בקשת מסתדרים יפה מאוד בלעדיך, ו"ארץ נהדרת", שהיא מין "רק בישראל" הדור הבא, הופכת למכת מדינה.
"נטרפתי. כן. הכי היה קשה לי עם 'ארץ נהדרת'. 'ארץ נהדרת' זה די ממשפחת 'רק בישראל'. למרות שזו תוכנית בזכות עצמה. אני מודה, היה לי מאוד נוח אם זה לא היה מצליח. ואני יושב, ואחרי 20 דקות - והתוכנית הראשונה עוד היתה טיפה פחות טובה - אתה אומר, זו תוכנית טובה. שיחקו אותה. בסוף התוכנית התקשרתי לאבי ניר ואמרתי לו, 'שיחקתם אותה'.
"כמה שבועות לפני זה יצא לנו להיפגש בפסטיבל הטלוויזיה בראש-פינה, וככה עקצתי אותו קצת, 'שמעתי שאתם עושים ביום שישי בערב 'רק בישראל' כזה'. והוא אמר לי, 'לא, תדע לך שאנחנו מקפידים מאוד שזה לא יהיה דומה ושזה יהיה מספיק רחוק'. ואז, ביום שישי בערב, כשהתקשרתי אליו אחרי התוכנית הראשונה, אמרתי לו כל הכבוד, וגם דיברתי עם אורנה. באמת פרגון.
"אבל אכלתי את הלב, במובן הזה שאתה יושב על הספסל ואתה רואה את אלה משחקים כדורסל מצוין ואתה מתבאס, כי אתה גם יודע, הייתי שם, אני גם יודע לשחק כדורסל לא פחות טוב. והתחרות מכניסה לך אדרנלין, זה קנאת סופרים, זה מה שאתה רוצה. אבל לא, אתה יושב על הספסל ומגרד את הקיר. אז התקשרתי לאבי לברך, והוא אמר לי, 'אז זה לא היה 'רק בישראל'?' אמרתי לו, 'ממש לא. אין לי רבע טענה. ובאמת כל הכבוד'".
חששת שזהו, התחלף דור? שכבר לא צריך אותך שם? יש מין קיציס כזה שיושב שם, במקומך. הוא מתיישב על הנישה שלך באיזשהו אופן, ובהצלחה.
"אבל קיציס, שאני מאוד מסמפט... תראה, אתה עכשיו שואל אותי מהצד הצר של המגיש, ואני לא רואה את עצמי כמגיש בכלל. ברור שאני מוביל את התוכניות שלי, אבל לא על זה תפארתי. אני רואה את עצמי כמין, אם תרצה, עורך, הוגה, מפיק תוכניות טלוויזיה. בזה הכוח שלי. מגישים יש טובים ממני. יש טובים ממני. אני גם לא נראה מגיש טלוויזיה קלאסי בלוק, עם הבלורית והכל".
בכל זאת, זאת התוכנית של ארז טל.
"כשאני ראיתי את 'ארץ נהדרת', אם קינאתי במרכאות במישהו, או אם אמרתי, יש פה מישהו שנכנס לכיסאי, אז זה לאו דווקא קיציס. זה יותר מולי שגב, העורך. כי אתה אומר בוא'נה, יש פה מישהו שיודע לחבר את כל הקצוות. קיציס על הכיפאק, קיציס בסדר. אבל זה לא המקום שאני מרגיש שזו הטריטוריה שלי".
בטח גם ישבת ואמרת, אני יכול לעשות את הבדיחות האלה יותר טוב, אני על הנושא הזה הייתי מביא ויץ אחר?
"לפעמים. נגיד, את לובה היינו לוקחים למקומות אחרים. נגיד, כבר היה לי בראש איך עושים את ריקוד הלובה. כל מיני דברים שבכלל מוציאים אותה מהקופה. אבל תשמע, מה זה יצירה? אם הייתי נגיד יכול להיות באוויר בזמן ש'ארץ נהדרת' היו, אני בטוח שהיו שתי תוכניות מצוינות, כי זה גם מכניס לך אדרנלין".
מולי שגב הפך מאז "ארץ נהדרת" למנהל התוכניות של קשת. אתה חושב שהוא יכול לפרגן עד הסוף לתוכנית החדשה שלך, "איפה אתה חי?"
"כן. לפני שהתחילה 'ארץ נהדרת' פגשתי את קיציס ופרידמן באיזשהו אירוע, ואז אמרתי להם, 'באמת אני מאחל לכם הצלחה, שתגיעו לחצי אחוז רייטינג פחות ממה ש'רק בישראל' הגיעה'. אז אני מניח שזה מה שמולי מאחל לי".
אני וערוץ 10: תסכוליו של המסופסל
כשאנשי ערוץ 10 פנו לטל כדי שיעבור אליהם, הם הציעו לו מלבד תוכניות פריים-טיים ערוץ שלם שיהיה מגרש המשחקים שלו ושל הצוות שעובד איתו במנטה, מעין מעבדה שבה יוכלו לנסות פורמטים, למתוח רצועות יומיות. מה שטל ירצה. בקשת, ששימשה בית חם עבורו עוד לפני שעלה ערוץ 2 לאוויר, הוא הרגיש מוגבל בשל העובדה שיש להם רק שני ימי שידור. בערוץ 10, קיווה, יוכל לגדול. טל עוד זוכר את דבריו של "מישהו מאוד בכיר" בערוץ, שאמר לו על ערוץ 2: " הם ייפלו הרבה לפנינו". בסדר.
והאמנת לזה?
"זה נאמר בצורה נורא נחושה", הוא מגחך. "באמת היתה שם איזו תנופה. אבל אני נדהמתי מדבר אחד. זה לא שחתמתי, ואחרי שנה וחצי הערוץ נקלע למצוקה. חתמתי, ועברו שבועות בודדים שהוא נכנס להקפאת הליכים".
הרגשת מרומה?
"לא. עזוב אותי. היה פה איזה חוסר, או שמישהו לא קרא את הספרים או שמישהו עשה פה מהלך וקיווה שיהיה נס. אני לא יודע. אם אתה יודע שזה מצבך, למה אתה הולך על מהלך כזה? אז תגיד או-קיי, אני הולך לעשות ערוץ קטן וממזרי בעלויות נמוכות, יש ערוצים כאלה בעולם, שיגדל לאט לאט. למה לעשות מהלכים? ואני הייתי רק חלק ממהלך. הסכומים ששילמו לכדורגל אז, למשל, זה היה הון תועפות, מתוך איזה מהלך של ללכת ראש בראש מול ערוץ 2. אבל אתה לא יכול ללכת ראש בראש כשאחרי יומיים נגמר לך הכסף. וזה מה שקרה פה. אני הייתי די בהלם. בעיקר כשהמסרים שאני וההנהלה קיבלנו היו שזו בעיה קטנה, שזה נפתר. זה תק-תק נפתר".
חשבת שתצליח להרים ערוץ שלם על כתפיך?
"לא. ואמרתי להם, אם הם חושבים שבזה שהם מחתימים אותי ייפתרו כל בעיותיהם, אז שלא יחתימו אותי. אני זוכר שעוד לפני שחתמנו יוסי מימן שאל אותי, 'כמה, לדעתך, תוכנית שלך תעשה?' אמרתי לו, תשמע, זה תלוי באלף ואחד גורמים. זה תלוי מול מה, איזה יום, מה לפני, מה אחרי, מה הערוץ, מה פה, מה שם. במצב של הערוץ היום, בוא נגיד שאם אני מביא רייטינג של תשעה אחוז, זו הצלחה גדולה. אז הוא אמר לי, 'זה מה שחשבתי'".
ברור שהציפייה ממך היתה להרבה יותר מזה.
"כן. הציפייה היא ליותר. אני מאמין שאם באמת היה מהלך כולל, כפי שזה הוצג לי, זה היה קורה. כששידרו כדורגל, הרייטינג היה מגיע פתאום ל-12 אחוז. זה אמנם עלה להם שמונה מיליון דולר, אבל זה הגיע ל-21 אחוז. רק שאחרי זה פתאום זה נפל לשלושה אחוז. אז מה? יש פה גם עניין של לוח.
"גם כל פעם, במהלך הזמן הזה של הקפאת ההליכים, כשהם פנו אליי ואמרו, 'או-קיי, עולים באוגוסט', אז אמרתי, או-קיי, אבל מה הערוץ? תסבירו לי מה הערוץ? אני רוצה להבין מה הערוץ ואני רוצה לדעת מה לפניי ומה מאחוריי, כדי להבין שאני לא פתאום פותח פיצרייה בערבה, בכלום. אז רציתי להבין ולא כל כך הבנתי. אני חושב שגם הם לא הבינו. הם בהתחלה רצו ערוץ שיעקוף את ערוץ 2, כאילו מהצד היותר מתוחכם שלו. אחר כך מהצד היותר נמוך. כל הזמן זה גם השתנה. בוא נעשה טלנובלה בפריים, בוא נעשה פה, בוא נעשה שם. בסדר".
נשמע שלא היה להם מושג איך לבנות לוח שידורים.
"אני לא חושב שזה המצב. כשאתה עושה לוח שידורים בכך וכך מיליוני דולרים בשנה, אתה יכול לעשות לוח מסוים. כשאתה עושה לוח משדרים בחצי מזה, אתה יכול לעשות לוח אחר. הדברים האלה השתנו בהתאם לתקציב שהיה. בסופו של דבר, התקציב זה המנוע של כל הדברים האלה".
אתה האמנת שצריך להיכנס בערוץ 2 ראש בראש.
"כן. בהחלט. לכן גם באתי. רק מרגע שהיה ברור שיש בעיה כספית, מרגע שהבעיה הלכה והתבהרה במלוא חומרתה, התחילו להחליף כיוונים. ואני ניסיתי בכיוונים האלה. משיקולים של של איכות חיים לא רציתי לעשות תוכנית יומית, אבל אמרתי באיזשהו שלב, טוב, אם אין ברירה, בסדר. הם רוצים, הם מבקשים. אני לא רציתי לשבת על הספסל ולקבל כסף. אני רציתי לעבוד. אז או-קיי, אתם רוצים יומי, נעשה יומי. הסכמתי. וגם זה לא קרה".
אני וקשת: להיות נקי עד הסוף
טל, 43, הוא אדם חרדתי אך יציב. הוא לא אוהב שינויים. גם בעבודתו - הוא בקשת מאז שניגשה למכרז, נאמן לצוות הקריאטיבי שמלווה אותו שנים; גם בארוחת הצהריים שלו, שחייבת להתקיים בול באחת; וגם במערכות היחסים שלו, שנפרשות על פני שנים. טל הוא מהאנשים האלה שמסתכלים בחשש שמאלה, ימינה ושוב שמאלה, גם כשהם חוצים ברמזור ירוק, כך שהמעבר לערוץ המדשדש, הערוץ שהושק שוב ושוב אל מותו, היה כרוך בלא מעט חיבוטי נפש.
לפני הכל היה חשוב לו לא לפגוע בידידיו בקשת, ובעיקר לא באבי ניר ואורי שנער. טל מתאמץ מאוד להבהיר ששיחק מולם משחק הוגן לגמרי, שבסופו - כך היה נדמה אז - קשת הפסידה נכס צאן ברזל, טל הרוויח הרבה מאוד כסף וערוץ 10 זכה בחיים חדשים. תחזיות שברובן התבדו. קשת יצאה מחוזקת, טל אכן הרוויח יפה מאוד, אם כי לא כמו שהיה אמור להרוויח, וערוץ 10? הוא נשאר ערוץ 10 ובימים אלו מקבל שוב חיים חדשים.
"חתמנו, ביום ראשון זה היה, בשעה שתיים בלילה", נזכר טל. כשהוא משחזר את אותו לילה, את אותם שבועות של התלבטות, הוא עדיין נרגש. "עד אחת עשרה וחצי היו עוד עניינים משפטיים, נסענו ליוסי מימן לבית ואכלנו פסטה, ובשתיים בלילה חתמנו.
"היה גשם זלעפות ובקושי אפשר היה לראות את הדרך בחזרה הביתה. בדרך, בשלוש בבוקר, התקשרתי לתמר מרום ואמרתי לה, חתמתי בערוץ 10. הערתי אותה. היא אמרה לי, 'מזל טוב'. ואז, למחרת בבוקר קמתי והתקשרתי לאורי שנער, בשבע וחצי בבוקר. אמרתי לו, זהו. זה נשמע כאילו זה פרטים רומנטיים כאלה".
הוקל לך מרגע שנעשתה ההחלטה?
"ההתלבטות היתה מאוד קשה. וברגע שחתמתי - נרגעתי. בעיקר כי ידעתי שזה נעשה נקי. גם אחר כך, בתקופת ההתנדנדות, כשנתקלתי באבי או באורי, אורי אמר לי, 'אין לי שום טענה אליך. קיבלת הצעה והתנהלת כמו שצריך. אנחנו בביצה קטנה. היום אתה פה, מחר אתה שם'. וזו היתה סיטואציה מטורפת, כי חתמתי בערוץ 10, אבל עדיין היו לי שתי תוכניות באוויר בערוץ 2, שהיו צריכות להימשך עד הקיץ. כשאחת מהן זה 'רק בישראל', שהיא תוכנית שמראה קטעים מערוצים אחרים.
"כמה חבר'ה שלי באמת אמרו, בוא נגדל פה את החבר'ה שאיתם אנחנו נתחיל בערוץ 10. בוא נעשה לעצמנו את החיים קלים. בקטעים שאנחנו מראים ניתן קצת יותר ערוץ 10, נעזור להם, כי בסך הכל יש לנו את המסך. ואני אמרתי, נו וויי. אנחנו משחקים משחק נקי עד הסוף".
ההחלטה לעזוב את ערוץ 10 לוותה גם היא בהתלבטות קשה?
"לא. ממש לא", הוא ממש נושם לרווחה. "כשהם יצאו מהקפאת ההליכים, קראו לי בעלי המניות הנוכחיים. בעיקר דיברתי עם שלמה בן-צבי. הם אמרו לי, טוב, אתה זוכר שאז הסכמת לעשות תוכנית יומית? אז עכשיו אנחנו יכולים לחתום על זה. אז אמרתי לא. עכשיו הדבר היחיד שאפשר לעשות זה את החוזה המקורי, שתי תוכניות פריים בשלב ראשון, או שנדבר על יציאה".
ורצית בכלל ללכת על החוזה המקורי?
"לא. עשיתי את זה כדי לצאת. כי בשלב הזה כבר הייתי מותש. כבר גם, אתה יודע, די. כבר באמת הרגשתי שכל מומנטום אפשרי נגמר".
זה אומר משהו לגבי אמונך ביכולתו של ערוץ 10 להצליח?
"מהמידע שיש לי כרגע כאאוטסיידר, הדרך היחידה שלו היום להצליח זה באמת בלהיות ערוץ ממזרי, קטן. לחפש את החורים שהוא יכול לתקוע לערוץ 2 מקל בגלגלים ולהביא את האלטרנטיבה. אבל שיטת הראש בראש לא תעבוד. ודרך אגב, ברגע שהבנתי ששיטת הראש בראש לא תעבוד, הבנתי שאין לי שם מקום. וגם אמרתי להם, למה אתם צריכים את התוכניות היקרות האלה? אם אתם חושבים שאתם תעשו תוכניות בעלויות כאלה וכל הערוץ יפרח, זה שטויות. עזבו. קחו את הכסף של התוכניות ותעשו תוכניות לכל הלוח. זה שיהיו פה תוכנית ופה תוכנית, זה לא מה שיעשה את הערוץ. ואני חושב שהם השתכנעו".
ואז חזרת לערוץ 2 על גחונך?
"מה שיפה בתעשייה הזאת, זה שבאמת כולם יודעים הכל כל הזמן, כנראה. וכשהתחיל הרחש שהסיפור עם ערוץ 10 שלי הולך להיגמר, אז כבר התחילו כל מיני פניות. פחות או יותר מכולם. בהוראת עורך דיני אמרתי לכולם סבבה, נהדר, אני חייב קודם כל לגמור את הסיפור עם ערוץ 10, אבל בהחלט היו פניות. סגרתי את הסיפור עם ערוץ 10. ואז השאלה, עם מי אוכלים ארוחת צהריים ראשונים וזה. באופן די טבעי הלכתי לקשת קודם כל. גם אם זה גרם למישהו להיעלב בדרך. הרמתי טלפון לקשת ואמרתי, אפשר להיפגש? נפגשנו. וסגרנו תוך 40 דקות. מעולם לא סגרתי כל כך מהר משהו. תוך 40 דקות זה נסגר. בינתיים אני לא מצטער".
אני ואני ואני: בעט, ארז, בעט
יחסם של מבקרי הטלוויזיה אל ארז טל אמביוולנטי כבר שנים רבות. מצד אחד מעריצים את האיש שמצליח לרתק למסך את כל עמישראל: תל-אביבים מתוחכמים בעיני עצמם, לצד ילדים בני ארבע ודודותיהם מחדרה. מצד שני הוא תמיד גם קצת מאכזב אותם ביחס למה שהיה בעבר. תמיד מיין-סטרימי מדי. חנף מדי. מעגל פינות מדי. והעבר ההוא, זה של גלי צה"ל ו"העולם הערב", הוא ממש רחוק, אבל עדיין רודף אותו.
למעשה, עד שלא יתחלף כאן דור מבקרים ויקום דור חדש שלא ידע את "מה יש", תמיד יזכירו לטל שפעם, פעם, פעם, הוא היה אנטי-ממסדי, ועכשיו הוא ממש לא. שהרי הבעיטות שלו, בתיווכה של לימור, הם בשנים האחרונות בעיטות ילד קטן שרוצה למרוד קצת, אבל יותר חשוב לו להישאר נאהב. למרוד בלי לשלם את המחיר.
תמר מרום, חברתו הטובה ושותפה לדרך, אומרת שמדינת ישראל הפסידה דיפלומט מוכשר ביום שארז החליט לעשות טלוויזיה. שהוא יכול היה להיות שר חוץ נפלא. נדמה שהיא צודקת. ודיפלומטים, אתם יודעים, הם לא המבקרים החריפים ביותר של החברה. הם מרככי הכביסה שלה. טל לפחות עושה זאת מצוין, ועוד מוסיף חיוך.
"האתגר המקצועי שלי זה פארק הירקון", אומר טל. "לצורך העניין, הפריים-טיים, תשע בערב, ערוץ 2, זה פארק הירקון. ואני גם נהנה מזה. אני נהנה גם לראות איך זה קורה. לחפש מה מבין הבועטים והמקיאים יכול להיות המיין-סטרים הבא. הדוגמה הכי טובה לכך זה קיציס ופרידמן, שהיו בתחילת דרכם לייט-נייט הזוי ופרוע ומה זה הדבר הזה. אני מסתכל על זה דרך העיניים של אמא שלי. טל היה אורח כמה פעמים ב'העולם הערב', וכשעשיתי רדיו אחר כך, בתשע בבוקר, היתה לנו פינה קבועה. אנחנו חברים ואני גם אוהב אותו כבנאדם. כשהיינו מביאים אותו לפעמים להתארח ב'רק בישראל' נגיד, אז אמא שלי תמיד היתה אומרת, 'אוי, המשוגע הזה, למה אתה מביא את המשוגע הזה?' ופתאום ראיתי מה 'ארץ נהדרת' עשתה. זה השיחוק הכי גדול שלו ושל מולי ושל קשת, שלקחו את אלה מהלייט-נייט ההזוי, שאמא שלי אומרת עליהם משוגעים, רעשנים, מגעילים, ופתאום זהו, זה עכשיו 'הגשש החיוור' לצורך העניין, זה המיין-סטרים".
מה אתה יכול לספר על "איפה אתה חי?"
"אנחנו עומדים בפני ערימת ציפיות בלתי אפשרית, שהלחיצה ומלחיצה. גם אין שום דרך לעמוד בה. אין שום דרך. כש'רק בישראל' עלתה, התגובות בהתחלה היו: מה זה, מה לימור וזה, וחלש ועל הפנים. זה לקח חמש-שש תוכניות. פתאום התחילו להגיד וואללה, יש פה משהו. כי אתה גם מפתח שפה, מפתח דרכי עבודה, יש כימיה. ואני מניח שזה גם יהיה הסיפור פה. אנחנו נשתדל לעלות ב-11 ביולי עם התוכנית הכי טובה שאנחנו יכולים כרגע. אני יכול להגיד לך כבר, שתוכנית חמש תהיה יותר טובה. ושבע תהיה עוד יותר טובה. ואני מקווה שהעונה השנייה, אם וכאשר, תהיה עוד יותר טובה. ככה זה.
"אנחנו הולכים על דורות בהומור. בראבא, אסי, הדר. אני מתייחס לעצמי יותר כאל שוטר תנועה, אני לא דור בקטע הזה. עכשיו יש מצבים ששניים מהם מופיעים, אבל כמעט אין מצב של שלושה, כדי לא לחזור על הנוסחה של 'ארץ נהדרת'".
אסי מגיע עם דמויות שאת חלקן או את כולן הוא עשה כבר ב"שידורי המהפיכה"?
"כן. אני צריך להתחיל עם משהו בטוח, כי הקהל הוא אכזר. אז באופן טבעי בהתחלה נעבוד יותר על הדברים היותר מוכרים בקטע של אסי. המגמה היא בוודאי גם לקחת את הדברים המוכרים למקומות חדשים. זה היה גם עם לימור, דרך אגב. ועכשיו זה קוקו. קוקו היה זמר בעצם, ובזה זה נגמר. קוקו אצלנו מדבר. יש לו חברים. יש לו כל מיני. אנחנו לוקחים אותו למקומות חדשים. יש לאסי גם דמות של איזה דוגמן עכשיו, שאנחנו עובדים עליו. מין מישהו כזה שכל דבר הוא ישר תופס את הפוזה מול המצלמה הנכונה, בשביל שיצלמו אותו כמו שצריך".
אני מבין שבאורנה בנאי היה אסור לך לגעת.
"כשדיברתי עם קשת, כשחזרתי לקשת, אז חלק מההתנהלות, חלק מהדיאלוג היצירתי היה, או-קיי, 'ארץ נהדרת' זה 'ארץ נהדרת', לא נוגעים בהם. אז לא נגענו. אורנה היא מישהי שאני עוד אעבוד איתה בעתיד, זה בטוח".
ומה קרה עם קרן מור?
"אני לא חושב שיש למישהו, ובטח לא לי אחרי העבודה איתה, איזושהי השגה על יכולותיה כשחקנית. פיתחנו דמות, הלכנו לפיילוט, וזה לא עבד. לא בגלל קרן, שהיא שחקנית גדולה, בגלל הדמות. האחריות היא עליי. קרן היתה הראשונה, מיד אחרי שהפיילוט הסתיים, עוד אנחנו עם האיפור והבגדים, שבאה ואמרה, 'תשמע, זה לא עובד'. אמרתי טוב, תני לי רק לראות. והיא צדקה. הדמות לא עבדה".
איזו דמות זאת היתה?
"ניסינו איזו דמות של אשת עסקים, מין 'הסבון מתחיל בתוכי' כזה, שילוב של שרי אריסון, פנינה רוזנבלום, האלה שנורא תורמות. אבל זה לא עבד. לא התחבר לתוכנית".
למה שלא תייצר את הדבר הבועט הבא, שיתרכך בעתיד למיין-סטרים?
"כשדובר על חבילה שנפיק בערוץ 10, חלק מהרעיון היה גם לעשות איזה משהו כזה. אבל האלטרנטיבה לא צריכה לבוא ממני, עם כל הכבוד, אתה יודע, ליכולות שלי וזה. ברגע שאתה באמצע, האלטרנטיבה צריכה לבוא ממישהו אחר. אבל זה לא שאני לא יכול לקחת חבר'ה מאוד מוכשרים, מאוד צעירים, טיפה לתת הכוונה ולראות מה נהיה שם. לעזור במידת האפשר, אבל לא להפריע במידה אחרת. יכול להיות, כהפקה, כמין עורך-על כזה. אבל זה לא צריך לבוא ממני פרסונלית על המסך. אתה צריך דור חדש".
אתה מהדור הישן?
"אני רואה את עצמי עדיין כסוג של דור ביניים. אני עוד לא הדור הישן. אני אהיה שם עוד מעט. אבל אני בפירוש לא דור צעיר".
לפנייה לכתב/ת 
ארז טל. "אנחנו עומדים בפני ערימת ציפיות בלתי אפשרית"
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
