"מהירות הורגת, ועוד איך"

השימוש במילה "תאונה" כדי לתאר אירוע עם נפגעים בכביש, מוטעית ביסודה. לפי השקפתי, המילה "התנגשות" או "פיגוע דרכים" מתאימות יותר. ואת אותו פיגוע בכביש אפשר למנוע על-ידי שינוי דפוסי התנהגות; שינוי שניתן להשיג בפרק זמן קצר על-ידי נקיטת צעדים לא שגרתיים. אל תופעת הקטל בכבישים חובה להתייחס כאל מלחמה. וכמו במלחמה, חובה עלינו להתלכד כדי למנוע את המחיר הנורא שאנו משלמים מדי יום.

מהירות הורגת

מהירות הנסיעה היא הגורם הדומיננטי לחומרת הפגיעה. היבט זה של המהירות מקובל על כל הגורמים המקצועיים הקיימים, וכנראה על כלל הציבור. וכדי להבהיר: תוצאות תאונה שהתרחשה במהירות של 50 קמ"ש, יהיו לעולם קלות יותר מתאונה זהה במהירות כפולה. בעיר, גם ההבדל בין 50 ל-55 קמ"ש עלול להיות קטלני בפגיעה בהולכי רגל. זאת גם הסיבה שבגללה מסתייע הצנחן במצנח, האמור לבלום את המהירות ולהבטיח נחיתה בטוחה. בעיקר מדובר כאן בעניין פיזיקלי, שאין עליו עוררין.

כאשר מדברים על הגבלת המהירות, קמים לכך מתנגדים רבים. אלה טוענים כי המכוניות כיום בנויות למהירות גבוהה יותר, הכבישים הרחבים מאפשרים נסיעה מהירה יחסית, כי חסכון בזמן שווה לחסכון בכסף ועוד סיבות שונות. אלא ששוב, כל אותם טוענים כנגד ההגבלה, שוכחים כי חומרת הפגיעה ושיעורי התמותה בתאונות הדרכים נובעים ישירות ממהירות הנסיעה של כלי הרכב.

שם זה הצליח

דוגמאות לתוצאות החיוביות של מהלך כזה הן רבות. למשל בארה"ב של שנות השבעים. עקב משבר הנפט הורידו בארה"ב את המהירות המותרת, ובאותו פרק זמן ירד מספר ההרוגים בכבישים ב-30%. לאחר שהסתיים משבר הנפט העלו מחדש את המהירות המותרת, ושוב עלה שיעור התמותה.

או בבריטניה. שם הוכנסו לשימוש נרחב לפני כ-12 שנים מצלמות מהירות. תוך חמש שנים ירדה שם התמותה כתוצאה מתאונות דרכים ב-45%. או בויקטוריה, אוסטרליה, מחוז בגודלה של מדינת ישראל, שם השקיעו בתוכנית מקיפה בתחום הבטיחות בדרכים, כולל אכיפת מהירות נמרצת ועונשים מחמירים. שיעור התמותה ירד במקביל במעל 50%.

המהירות משפיעה

כאשר מדברים על מהירות נהיגה, אין מנוס מלדבר גם על פרמטרים נוספים הקשורים ליכולת הבסיסית של הנהג. למשל, כמה אינפורמציה יכול המוח לקלוט בפרק זמן נתון, לנתח ולהגיב. האם אדם שרגיל לנהוג מהר, מאט לקראת רמזור או מוצא עצמו לעיתים קרובות מדי "גונב" אדום? האם אותו נהג ממהר יעצור במעבר חצייה ויאפשר להולכי רגל לעבור בביטחה. האם אותו אחד נותן זכות קדימה היכן שצריך?

משנים את המצב

בימים אלה, שוקד המשרד לביטחון פנים, בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, על הקמת רשת ארצית של מצלמות בטיחות אלקטרוניות המתעדות עבירות תנועה, תוך התבססות על מודלים וניסיון מוצלח מאוסטרליה ובריטניה. ואלה מהוות חלק ממערך אכיפה שחייב לעלות מדרגה.

לדעת מומחים, הדרך היחידה לגרום לנהגים לשנות התנהגות בפרק זמן קצר, היא אכיפה. אכיפה אינטנסיבית ברמה כזו, שכאשר נהג נכנס לרכבו, לא יהיה לו ספק שאם יעבור על החוק, ייתפס וייענש בחומרה. בהתאם, מערכת האכיפה חייבת להיות משולבת טוב מתמיד עם מערכת שפיטה וענישה מחמירות ויעילות, שיפעלו בלוח זמנים קצר.

תוצאות ההרג

נהיגה מהירה מעלה את רמת האדרנלין בדם. היא נחשבת "קולית" בעיני נהגים צעירים, ולמעשה הפכה לנורמה בחברה שלנו. אבל לגרום לאדם אחד לשכב בבית חולים משותק מהחזה מטה, להפוך אזרח אחר לצמח, או חלילה לגרום מוות, אלה דברים שאסור לנו לקבל כגזירת שמיים.

אני יודעת שנהגי מכוניות לא נכנסים לרכב במטרה להרוג; על כך אין עוררין. אך מה לעשות ואת תוצאות התאונה בה היו מעורבים לא ניתן להחזיר לאחור בשום אופן. ואת זה חייבים נהגים העוברים עבירות מהירות לזכור היטב.

לחזק את המשטרה

לסיום, משהו בנוגע למשטרת התנועה ושוטריה. אם מתבצעת מדיניות אכיפה שאינה נכונה, יש בפירוש לבקר אותם, בדיוק כפי שיש לדרוש התנהגות הולמת של שוטרים. אולם יש גם לזכור כי המאבק בבעיות בטחון מוטל על השוטרים במשך כל שעות היום, כל השנה. פעילות רבה ותקציבים דלים אינם יכולים להבטיח שיהיו שוטרים בכל הכבישים ובמידה מספקת. עלינו לחזק את ידיהם, ובמקום לקטר ולזלזל, לדרוש מהמדינה לשמור עלינו. לא רק ממחבלים, אלא גם מהקטל בדרכים.

• הכותבת היא מנכ"ל עמותת מתונה , ארגון התנדבותי לבטיחות בדרכים שהוקם ב-1993