העליון: מי שהפר הבטחה להינשא כאילו הפר חוזה
בפסיקה מפתיעה קבע בית המשפט כי אישה שהתגרשה מבעלה, לאחר שמאהבה הבטיח שיעשה גם הוא צעד דומה כדי לחיות עמה, תזכה לפיצויים ממנו. "הפרת ההבטחה להנשא עלולה לגרור נזק לצד השני. אין כל צידוק ענייני שלא לאפשר קבלת פיצוי על נזק זה. חירות הנישואין אינה מקנה חירות לגרימת נזק לאנשים אחרים", פסקו השופטים
מהו דינה של הפרת הבטחה להנשא? בית-המשפט העליון קבע, כי הבטחת בני-זוג לבוא בברית הנישואים דומה לחוזה משפטי שנחתם בין הצדדים, והפרתו על ידי אחד הצדדים תהיה מלווה בפיצויים.
ערעור שהוגש היום (ד') לבית המשפט העליון נגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מגולל את סיפורו של זוג ממרכז הארץ, אשר ניהל מערכת יחסים אינטימית הדוקה, עד אשר זו נסתיימה ביוזמת הגבר.
ראשית הסיפור במפגש שהתנהל בין השניים בעת עבודתם במפעל סיגריות בלוד. האישה, אז רווקה, פגשה בגבר, שהיה אז נשוי ואב לילדים. בין השניים התפתח רומן סוער, אשר נמשך מספר שנים.
בחלוף השנים התחתנה האישה עם גבר אחר ואף ילדה לו ילד, ואילו מאהבה נותר נשוי לאשתו. למרות נישואיה, חייתה מרבית השנים האשה בנפרד מבעלה, והרומן בינה ובין הגבר נמשך, תוך שהוא מרעיף מתנות על בנה ואף רכש עבורה מכונית. האשה בתמורה, העניקה למאהבה את מפתחות ביתה, לשם היה מגיע מדי יום ביומו. ככל שנמשך הרומן בין השניים, עודד אותה הגבר להתגרש מבעלה, ואף מימן מכספו את הליכי הגירושין.
הוא אף הציע לה לוותר על הדרישה למזונות מבעלה, תוך הבטחה כי ידאג לכל מחסורו של הילד. עוד הבטיח לה הגבר, כי לאחר שתתגרש מבעלה, יחל הוא בהליכי גירושין מאשתו והשניים יחלו בבניית קן משפחתי משותף.
האישה, אשר בטחה באהובה, אכן התגרשה מבעלה וויתרה על דרישות כספיות ממנו, והמתינה לאהובה הנשוי, שיתגרש אף-הוא ויינשא לה. היא אף נכנסה להריון ממנו, לא בפעם הראשונה, והחליטה כי הפעם אכן תלד את ילדם המשותף.
מאהבה אכן נותר בקרבתה, קינא לה באדיקות ולא הניח לה להתרחק ממנו, אך כאשר שמע כי היא מתכוונת ללדת את ילדם המשותף, סירב בכל תוקף להתגרש מאשתו. לבסוף ילדה האישה בת, אשר הוכרה כבתו של הגבר, אך עם הלידה נותקה מערכת היחסים בין השניים באופן סופי.
בית משפט השלום: פיצויים לאישה
בעקבות סירובו של הגבר להתגרש מאשתו ולהנשא לתובעת, הגישה האישה בבית משפט השלום בתל-אביב תביעה כנגד הגבר, בה טענה להפרת הבטחת נישואין, אובדן סיכוי להנשא, עוגמת נפש ואובדן תמיכה רוחנית ונפשית. האישה דרשה סכום של 1000 שקלים מדי חודש, או סכום חד-פעמי של 35,000 שקלים. בית המשפט קיבל את תביעת האישה, פסק כי הגבר אכן הפר את הבטחתו ופסק לאישה את מלוא סכום הפיצויים.
בתגובה, הגיש הגבר ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טען כי אין בהבטחת נישואים משום חוזה כתוב וכן טען, כי על-מנת להנשא לתובעת היה עליו להתגרש מאשתו ובכך יש למעשה משום הרעת מצבה ופגיעה בזכויותיה.
בקביעת בית משפט השלום כי היה על הגבר להתגרש, הוא למעשה שותף בערעור מוסד הנישואין, עניין הנוגד את תקנת הציבור.
עוד נאמר בעתירה למחוזי, כי "ההלכה כפי שנתגבשה היא שהבטחת גבר נשוי לשאת אשה יהיה לה תוקף כל עוד מדובר במצב בו נישואיו בזמן ההבטחה היו מעורערים מן היסוד". מכיוון שהאשה לא הצליחה להוכיח כי נישואי הגבר לאשתו היו מעורערים מן היסוד, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, ודחה את פסיקת בית משפט השלום.
היועץ המשפטי לממשלה: הפרת הבטחה כהפרת חוזה
האשה פנתה לבית המשפט העליון. היועץ המשפטי לממשלה התערב אף-הוא בסוגייה, כאשר הגיש לבית המשפט חוות דעת בה הוא מכיר בכך, כי הפרת הבטחה להנשא מהווה הפרת חוזה, אם-כי במתכונת מצומצמת, כלומר אך-ורק בהקשר של פיצויים על הוצאות כספיות, ולא פיצויים על עוגמת נפש.
בית המשפט העליון נדרש כעת הן לסוגיה העקרונית והן למקרה הספציפי.
"בית המשפט אינו יכול להיות אדיש להסכמה להנשא, ואינו צריך להשאיר הסכמה זו במשבצת המעניקה חופש החלטה לכל אחד מן הצדדים. הטעמים לכך הם שניים. ראשית, הפרת ההבטחה להנשא עלולה לגרור נזק לצד השני. אין כל צידוק ענייני שלא לאפשר קבלת פיצוי על נזק זה. חירות הנישואין אינה מקנה חירות לגרימת נזק לאנשים אחרים. ההבטחה להנשא גוררת לעתים הסתמכות ותכניות שונות להגשמתה", פסק נשיא בית המשפט העליון, ברק. "לעתים קרובות, כרוכה ההבטחה להנשא בהוצאות כספיות נכבדות. מדוע ישוחרר הצד החוזר בו מהבטחתו מעמידה בהוצאות אלה?" תהה.
עוד הוסיף ברק, כי המשפט הישראלי קובע, כי "ההבטחה לנישואין היא בשיטתנו המשפטית חוזה מחייב".
הנשיא ברק גם התייחס לטענת הגבר, לפיה הדרישה לחייבו לעמוד במילתו גורמת למעשה לפגיעה במוסד הנישואין, בשל הצורך להתגרש מאשתו. "לא ההכרה בתוקף החוזה היא אשר מביאה לפגיעה בקשר הנישואין, אלא קשר הנישואין הפגיע הוא זה אשר הביא לעריכת החוזה. חסינות לאדם הנשוי, היוצר קשרים בינאישיים מחוץ למסגרת הנישואין תוך פיזור הבטחות, קשה לראות במה היא תורמת לביצור ולייצוב מוסד הנישואין", פסק ברק והוסיף: "הרס חיי הנישואין, כמו גם פגיעה אחרת בבן הזוג החוקי, נובעים מהתנהגותו של האדם הנשוי. התנהגות זו, ולא פסיקת הפיצויים, היא החותרת תחת מוסד הנישואין".
לפיכך קיבלו השופטים את ערעורה של האישה, ביטלו את החלטת המחוזי, וחייבו את הגבר בהוצאות משפט נוספות בסך 10000 שקלים. "הצדק דורש – וקשה לתאר מקרה קיצוני יותר מהמקרה שלפנינו – כי המערערת תפוצה על נזקיה", פסק ברק.
לפנייה לכתב/ת 
