פרשת פלד-גבעוני: עכשיו הדירקטורים נתבעים לפצות

נאמן פויכטונגר השקעות (פ.ה), ד"ר שלמה נס, ביקש אתמול מבית המשפט המחוזי בת"א לחייב את הדירקטורים של החברה וכלל-ביטוח, שביטחה את הדירקטורים, לפצות את החברה על נזקים כספיים שנגרמו לה בסך כולל של כ-335 מיליון שקל. זאת, בטענה שהדירקטורים בחברה התרשלו בביצוע תפקידם והפרו את חובותיהם כלפי החברה, וכתוצאה מכך גרמו לקריסתה הכלכלית ולאובדן כל כספיה ונכסיה.

הדירקטורים הם: פרופ' ז'ק אשרוב, אהרון בר-דוב, יוסף ברון, תמר גיא, יעקב ויניגר, דניאל יצחקי, נח כנרתי ונעה ליפקין. הנאמן מבקש לחייב אותם בתשלום סך כולל של כ-282 מיליון שקל. יש לציין כי חלק מהדירקטורים האמורים פרשו מתפקידם חודשים ספורים לאחר שמונו, עוד לפני קריסת החברה.

מכלל-ביטוח, שביטחה את אחריותם המקצועית של הדירקטורים, מבקש הנאמן, באמצעות עוה"ד יאיר ליבוביץ, יהושוע שטיין וגיא גיסין, את מלוא סכום תקרת הביטוח השווה לסכום של כ-52 מיליון שקל.

אם בית המשפט יאשר את בקשת הנאמן, יש להעריך כי הנאמן לא יצליח לגבות את מלוא הסכומים מהדירקטורים וכי מהות התביעה היא קבלת אותם כספים מכלל-ביטוח שביטחה את אחריות הדירקטורים. להחלטת בית המשפט בעניינה של כלל-ביטוח תהיה השלכה רחבת היקף שעלולה לגרום להעלאת פרמיות הביטוח בנושא אחריות דירקטורים.

הפרשה החלה לפני כ-3 שנים, כשקבוצת משקיעים, בראשות המפכ"ל לשעבר רפי פלד ואיש העסקים אריה גבעוני, החלה במסע השתלטות על חברות בורסאיות. לפני כשנתיים פשטה הרשות לני"ע על משרדי הקבוצה בחשד, לכאורה, כי הטעתה משקיעים. החקירה נסבה סביב חשדות שאי-פרסום דו"חות כספיים של חברות בקבוצה נעשה כדי להסתיר מהציבור הוצאות כספיות כביכול במיליוני שקלים מהחברות והעברתם לראשי הקבוצה.

רפי פלד, אריה גבעוני, דוד הבי וטל יגרמן, שכיהן לטענת הרשות כיועצה הפיננסי של הקבוצה, שוחררו בערבות לאחר שעוכבו לצורכי חקירה ברשות לני"ע.

הקבוצה השתלטה על פויכטונגר השקעות (באמצעות החברות חיל-אחזקות ומשב-תעשיות) באוגוסט 2001. ב-2002, עם קריסת קבוצת פלד-גבעוני, נכנסה פ.ה להקפאת הליכים. מדובר בחברה ציבורית שניירות הערך שלה היו רשומים למסחר בבורסה בת"א מאז 2000 ועד להפסקת המסחר בהם, ב-1 ביולי 2002.

החברה עסקה בעבר בעיקר באחזקת נכסי נדל"ן והיתה ידועה כחברה יציבה ורווחית. על-פי הדוחות הכספיים של החברה, שפורסמו ביוני 2001 (טרם הקריסה") עמד הונה העצמי על סך של כ-110 מיליון שקל והיווה כ-96.5% מסך כל מאזנה, דבר המצביע על יציבות ועל חוסן כלכלי. בקופת החברה היו מזומנים בסכום של כ-80 מיליון שקל והיא החזיקה בנכסים בשווי של כ-80 מיליון שקל.

אולם, בבקשתו טוען הנאמן כי כתוצאה ישירה ממחדלים רשלניים של הדירקטורים איבדה החברה את כל כספה ואת הזכויות בכל נכסיה ונותרה חייבת יותר מ-140 מיליון שקל. בבקשה לבית המשפט מגולל הנאמן את פרשת קריסת החברה שהביאה אותו למסקנה כי יש לדרוש פיצוי מהדירקטורים. לדבריו, מיד עם רכישת השליטה בחברה, התחלפו חברי הדירקטוריון ולטענתו, למרביתם לא היה כל ניסיון.

הנאמן טוען כי מיד לאחר מינויים, הם אישרו ביצוע שורת עיסקאות מורכבות וסבוכות שבמסגרתן התחייבה החברה בהתחייבויות כספיות בסכום כולל של כ-240 מיליון שקל. לדברי הנאמן, תוך ימים ספורים ממועד מינוי הדירקטורים מצאה עצמה החברה קשורה ברשת עיסקאות סבוכות וחסרות הגיון.

הנאמן לא חוסך שיבטו מכלל-ביטוח. לדבריו, במקום להכיר באחריותה הברורה בחרה כלל-ביטוח להתכחש לכיסוי הביטוחי בתואנות מתחכמות ומבישות. זאת, תוך שהיא מנסה להותיר את הדירקטורים חשופים אישית ללא הכיסוי הביטוחי.

לטענת הנאמן, בתגובות שהעבירה כלל-ביטוח לבית המשפט היא מודה למעשה כי מי שאיפשר את קריסת החברה הם הדירקטורים. לכן, טוען הנאמן, כלל-ביטוח מנועה מלכפור באחריות הדירקטורים. גורמים המקורבים לתיק מסרו כי בחודשים האחרונים נוהלו מגעים בין הנאמן לכלל-ביטוח, אולם הוצעו לנאמן הצעות מגוחכות שלא איפשרו להגיע לפשרה בתיק.