על כל כביש

התרגום של המילה ROAD, לפי מילון אלקלעי הוא דרך, כביש, מסילה, נתיב. על כל אלה, כך לפחות לפי השם, אמורה האודי ALLROAD לנוע ללא בעיות מיוחדות. אבל, הרשו לי לנחש, לא לחינם קראו לה ALLROAD ולא OFFROAD. מכונית זו, למרות האריזה השרירית, אינה רכב שטח אמיתי, ואינה כזו שמיועדת לטפס במעלות קשים ואודי הם הראשונים להצהיר זאת ולחסוך מהלקוח וממחלקת השירות הוצאות מיותרות.

כמו שטח

צ'מפיון מוטורס, יבואני קבוצת פולקסווגן, השיקו היום את האודי אולרואד, שמשתלבת היטב במדיניות הרחבת מבחר הדגמים של היצרן בארץ. במסגרת זו הם גררו אותנו עד מגרש ההחלקה של אשדוד והחולות שסביבו, כל זאת כדי שנוכל להתרשם משהו מהמכונית החדשה ומההנעה כפולה. מבחינתנו זה היה יותר ציון V ליד שם המכונית, כך שגם אם בעוד 80 שנה נשב סביב הפינג'ן, והנכדים ישאלו, אוכל להגיד שאכן נהגתי גם באודי אולרואד. הרבה יותר, קצת קשה לספר. כן המכונית הזו יכולה לנסוע בחולות, לצלוח קוליסים עמוקים, ואפילו לחלוף על פני תלוליות בגובה בינוני כאשר היא במצב הגבוה. מצב גבוה? זוהי אחת הנקודות הייחודיות למכונית ה"כמו-שטח" של אודי אשר מצוידת בקפיצי אוויר שמאפשרים תנועה בין ארבעה גבהים בהתאם לשטח ולמהירות בה נוסעים.

הרצפט

אודי היא עוד אחת שאמצה את הרצפט הקל הזה ליצירת רכב שטח. קח מכונית סטיישן מוצלחת, שדך אותה להנעה כפולה, הגבה אותה והדבק סביב החלק התחתון של המרכב פלסטיק מחוספס ו"חיזוקים" בעלי מראה אגרסיבי. סובארו אמנם הייתה הראשונה, עם האאוטבק, שהציגה תפיסה זו. אולם היה זה טבעי שגם אודי, אשר בארסנל שלה גרסאות סטיישן כפולות הנעה מוצלחות, תאמץ את הפטנט האופנתי.
יבואני אודי יודעים לספר על עניין רב באולרואד, ומקווים, למרות מחיר יקר, למכור כ-40 יחידות בשנה (16 כבר נמכרו). האירוניה בכך היא בעובדה שהאולרואד קרובה למדי ל-A6 אוואנט (סטיישן) של אודי, ואולם במדי סטיישן אין לאף אחד, כולל היבואן, ספק שאי אפשר יהיה לשווק אותה. "העם בישראל פשוט לא אוהב סטיישן" מסביר אבי צור מנכ"ל אודי "ולנו אין יותר רצון לחנך". אבל העם בישראל מוכן לשלם הרבה יותר עבור סטיישן מאופרת. מבפנים אגב האולרואד כמעט זהה לאוואנט קוואטרו למעט מספר קישוטי ניקל סמליים. אגב, קוואטרו, הוא מושג חשוב עבור היבואן, ששואף לבסס את ההנעה הכפולה יותר ויותר כנשק שיווקי של אודי. זו גם הסיבה שאת אירוע ההשקה לאולרואד נצלה אודי גם להדגמת יתרונות ההנעה הכפולה.

המפרט

האולרואד תגיע ארצה בשתי גרסאות: בנזין ודיזל. לראשונה מנוע 2.7 ליטר עם שני מגדשי טורבו ו-250 כ"ס. לשניה מנוע V6 TDI, בנפח 2.5 ליטר שלו 180 כ"ס. שתי המכוניות יצוידו בתיבה אוטומטית עם חמישה הילוכים ואפשרות לתפעול ידני (טיפטרוניק). בסוכנות מבטיחים, שאם תהיה דרישה תגיע גם גרסה ידנית בעלת שני יחסי העברה סופיים (או בלשון העם, הילוך כוח). קפיצי האוויר של האולרואד מאפשרים ארבעה גבהים של מרווח גחון בין 142 ועד 208 מ"מ. כדי לחסוך במקום היא מצוידת בצמיג רזרבי שאינו מנופח ובערכת ניפוח חשמלית. המכוניות יצוידו כמובן במלוא האבזור החשמלי, מערכת שמע (רדיו-דיסק), ריפודי עור, וילונות בחלונות האחוריים וכמובן חישוקים קלים. בצד הבטיחותי תתגאה המכונית בנוסף ל-ABS ובקרת אחיזה, גם בשש כריות אוויר. גרסת ה-TDI תעלה 324,900 שקלים לעומת 348,900 שקלים לבנזין.

סיפור הצלחה

בכל מקרה עבור אודי בארץ מהווה האולרואד עוד מכונית אופנתית, שתמשוך אנשים לאולם התצוגה ותקדם את התדמית. ממש כמו ה-TT. בכל מקרה, התפיסה של מגוון דגמים גדול מוכיחה עצמה: אודי מכרה עד כה בשנת 2000 1700 מכוניות ותציין את שנת 2000 כשנת המכירות הטובה ביותר שלה מאז ימי האודי 80 (תחילת שנות ה-90).