תוכנית אפולו: חלום החלל מתגשם
התוכנית להנחתת אדם על הירח הייתה פוליטית בעיקרה, ונועדה להראות את כוחה ועוצמתה של האומה האמריקנית. בדרך, הושגו כמה מפריצות הדרך המדעיות החשובות ביותר בחקר הסלע המסתורי שמקיף את כדור-הארץ
בחודש מאי 1961 ירה נשיא ארצות הברית דאז, ג'ון פ' קנדי, את יריית הפתיחה הרשמית של המירוץ לירח. קנדי אמר כי "אני מאמין כי ארץ זו צריכה לקבל על עצמה, בטרם יצא העשור הנוכחי, להנחית אדם על הירח, ולהחזירו ארצה בשלום". הייתה זו ההכרזה הרשמית של "תוכנית אפולו", תוכנית של סוכנות החל האמריקנית שהוקדשה למחקר מאויש של הירח. לפרוייקט מיוחד של ynet בנושא - לחצו כאן .
תוכנית אפולו הייתה מבצע אדיר ממדים ויקר בכל קנה מידה. כ-75 מיליארד דולר הושקעו בפרוייקט, סכום עתק באותם ימים. בעת שהוחלט על הוצאה לפועל של תוכנית אפולו, לא היו בידי האמריקנים רוב הטכנולוגיות והשיטות לביצועה. קנדי קבע לוח זמנים צפוף מאוד, בעיקר בשל החשיבות הפוליטית והציבורית של ההחלטה – ולא בהכרח בגלל חשיבותה המדעית. מספר תוכניות עזר של נאס"א סייעו, לבסוף, להגשמת המשימה. תוכנית "ג'מיני" סייעה לפיתוח שיטות החבירה של חלליות במסלול החללי, בפרוייקט "סֶרוֶויֵיר" הופקו מפות של הירח וזוהו אתרי הנחיתה הפוטנציאלים, ועוד.
אפולו 11 שוגרה ב-16/7/1969, כשעל סיפונה ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס. ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-20 ביולי, היו עיני כל העולם נשואות אל המרומים, עת נחתה על הירח חללית שעל סיפונה ארמסטרונג ואולדרין. רשתות הטלוויזיה דיווחו בהרחבה על המבצע האמריקני המסעיר. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה, בה הילכו בני-אנוש על גרם שמיים אחר. ארמסטרונג ואולדרין טיילו על הירח, אספו דגימות וצילמו את נופי "ים השלווה", השטח המישורי בו נחתו. הם נעצו דגל אמריקני, העומד שם בדממת המוות גם היום, וארמסטרונג קבע היסטוריה ויצר מטבע לשוני, באומרו "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות".
הצעד הזה נמשך זמן קצר למדי. לאחר שהייה בת 21 שעות וחצי בלבד על הירח, המריאו השניים וחזרו לתא הפיקוד שריחף כל אותה העת סביב הירח, ובו מייקל קולינס, שהיה שותף להיסטוריה - אך לא צעד על הירח. הצוות שב לכדור הארץ לאחר 9 ימי מסע, והתקבל בתשואות. שלושת האסטרונאוטים, ובעיקר ארמסטרונג ואולדרין, הפכו באחת לגיבורי תרבות.
סדרת טיסות נוספת לירח
כמה חודשים מאוחר יותר, שולחה לחלל חללית אפולו 12 כשעל סיפונה צ'רלס קונרד, ריצ'רד גורדון ואלן בין. קונרד ובין נחתו על הירח באזור ים הסערות ושהו על פניו 32 שעות. החללית חזרה לכדור הארץ ב-29.11.1969. אפולו 14 שוגרה ב-31.1.1971, ואנשי צוותה ביקרו בירח בתאריך 5.2.1971. אתר הנחיתה: רמת פְרָא מאורו. משך המסע: 10 ימים. לאחר הנחיתות האלה, הפכה המשימה לירח משעממת למדי, והתקשורת התפנתה לעסוק בתחומים אחרים, מעניינים יותר. אך חקר החלל המשיך, בין היתר בזכות התקציב שניתן לפרוייקט מלכתחילה על ידי הממשל האמריקני.
ב-26/7/1971 יצאה לדרך אפולו 15. שני אסטרונאוטים נחתו על הירח, באיזור קניון הדלי, ושהו שם כ-67 שעות. זו הייתה המשימה הראשונה בה השתמשו בכלי רכב לנסיעה על הירח. המסע נמשך 12 יום. אפולו 16 שוגרה ב-16.4.1972. ג'ון ינג וצ'רלס דיוק, שניים מהאסטרונאוטים שעליה, נחתו על הירח באזור דקארט ושהו על פניו 71 שעות. גם כאן נמשך המסע 12 יום.
אפולו 17 היתה החללית האחרונה בסדרה. היא שוגרה ב- 7.12.1972 כשבה אנשי הצוות יוג'ין סרנן, הריסון שמידט ורונלד אוונס. סרנן ושמידט נחתו על הירח ושהו על פניו 75 שעות. אזור הנחיתה: "קמלוט" במסיב הדרומי. משך המסע: 13 יום. שמידט, גיאולוג במקצועו, היה המדען היחיד שביקר בירח בכל המשימות המאויישות אליו. וכך, לאחר שלוש שנים של ביקורים תכופים, ננטש הירח ומאז לא ביקרו בו בני אדם.
ארגז סלעים ואבק
במקורה נועדה תוכנית אפולו לכלול עוד שלוש משימות, אך היא קוצצה מטעמי תקציב. ביולי 1975 המריאה חללית אפולו האחרונה, למפגש עם החללית הסובייטית סויוז, שמשמעותו הייתה פוליטית גרידא.
כמו בכל חופשה תיירותית, גם האסטרונאוטים לא חזרו מן הירח בידיים ריקות, ומלבד צילומי נופים מרהיבים אותם הציגו לראווה לחברים, בני משפחה ויתר העולם, הם גם הביאו לכדור הארץ מזכרות מן הירח - דוגמאות עפר וסלעים, אבנים ופיסות מן הקרקע, יחד עם צילומי נוף מרהיבים וההוכחה הניצחת לחוק הפטיש והנוצה, שהוכח מדעית על פני הירח.
לאבנים אלה חשיבות רבה, בכך שהן מסייעות לנו להבין את התהליכים הגיאולוגים והסביבתיים השונים על פני הירח. דגימות הקרקע נמצאות עד היום בבדיקות מקיפות, ומתוכן למדנו רבות על מבנה הירח ותהליכי היווצרותו, וגם על תהליכים גיאולוגיים ופיזיים רבים שהתרחשו על פניו לאורך שנות ההיסטוריה שלו. זה מכבר קבע בית משפט בארה"ב עונש חמור לצעיר שהואשם בגניבת אבני ירח כאלה.
פרוייקט אפולו היה שורה של משימות בעלות אופי פוליטי מאוד, שעיקרן הוכחת יכולת מצד ארצות הברית ועליונות על הגוש הסובייטי. אך המשימה האמריקנית השאפתנית כללה בחובה גם הישגים מדעיים יוצאי דופן, ששינו את תפיסתנו על היקום וחקר החלל. בזכות השאיפות הפוליטיות של האומה האמריקנית, צברה האנושות ידע רב אודות השכן הקרוב שלנו, הירח.
גם היום, מהווה הירח זירה פוליטית אטרקטיבית. בחודש ינואר השנה הודיע נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, על תוכנית אמריקנית חדשה לשיגור אדם לירח. בוש אמר כי ארה"ב תנחית אדם על הירח עד שנת 2020, כחלק משורת פרוייקטים חדשים לחקר החלל. גם הפעם התקבלה הצהרתו של בוש בביקורת פוליטית, כשמתנגדי הנשיא וגם מקורבים לו, מודים בפה שהסיבה האמיתית לפרוייקט נעוצה דווקא בשאיפות פוליטיות – ולאו דווקא מדעיות. בניגוד לתקופתו של קנדי, כיום לא ברור מה תועיל משימה כזו, שעלותה למשלם המיסים האמריקני עומדת על כמה מיליארדי דולרים.
לפנייה לכתב/ת 
