חפציבה: חווה חקלאית שהפכה לפארק

פארק פתוח לציבור

חפציבה היתה חווה חקלאית שהוקמה על גדת נחל חדרה ב-1890, בשטח שנקנה על ידי טיפוס שנוי במחלוקת בשם יהושע חנקין. הלז עסק ברכישה וסחר אדמות וכינה עצמו בשם הגרנדיוזי 'גואל אדמות', אבל בצד גאולת אדמות ידע גם לגאול רבים אחרים מכספם. אשתו של חנקין, אולגה (שעל שמה גבעת אולגה) הציעה לקרוא למקום 'חפציבה', על שם הפסוק התנ"כי "לא יאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא יאמר עוד שממה, כי לך ייקרא חפציבה" (ישעיהו ס"ב, ד').

למרות שגדל וצמח והיה מקור פרנסה לעשרות עובדים, לא הביא המקום מזל גדול למתיישביו. עקב פגעי טבע, מכת ארבה ונזקי מלחמת העולם הראשונה, פורקה החווה וננטשה סופית בשנת 1929. עם השנים, הפך המקום לעזוב ושומם, הזמן עשה את שלו והמבנים הלכו ונהרסו. 

לפני כ-12 שנים רכשה את השטח חברת חשמל, במטרה לשמור על מרחב פתוח לא מיושב מסביב לתחנת הכוח 'מאור דוד'. במקביל, החלו פעולות ההצלה של המועצה לשימור אתרים. בהשקעה של 20 מיליון שקל מקימה כאן היום חברת חשמל פארק פתוח לציבור, עם אופי וסגנון של חוות הפרדסים של פעם. סמנכ"ל ארגון ולוגיסטיקה של החברה, שמואל אדם, מדווח כי ארבעת מרכזי ההדרכה של חברת חשמל, וכן קמפוס ללימודי החשמל בשיתוף אחת האוניברסיטאות הגדולות, יהיו צמודים לפרוייקט. במקום נפתח בית ספר לניהול ובית ספר לייצור והולכה, לידו מתוכננים לקום מלונית שבה יתאכסנו תלמידים שקדנים המתאווים להצטרף לרשימת השכירים שמרוויחים הכי טוב.

צד"ל - צבא דואג לסביבה

לכל העניין מתלווה סיפור אנושי מפתיע ומרגש שמודגש עוד יותר על רקע המוניטין הרעועים שיש לחברת חשמל ועובדיה בתחום יחסי אנוש. לצורך הרמת הפרוייקט החליטו שם לגייס חבורה גדולה של פליטים מחיילי צד"ל, שנאלצו לברוח מביתם בעת הנסיגה מלבנון. מקור בכיר בחברת חשמל מספר כי "אחרי שאהוד ברק וממשלתו נטשו את האנשים האלה, והם נשארו בלי אבא ואמא ובלי פרנסה, החלטנו שאסור לנו, כתושבי המדינה, להסכים להתנהגות בזויה כזו ואימצנו אותם. האנשים האלה הם הנשמה של המקום ואתה מרגיש את האיכפתיות שהם משקיעים".

כל הדרכים והמתקנים מוקמים משאריות בינוי של חברת חשמל. עמודי חשמל ישנים מתחברים והופכים למבנים, וחוטי חשמל לגדרות. חומרים מנוצלים ממוחזרים ומושקעים בפארק, במקום למלא את אתרי הפסולת.

במסגרת הבינוי המואץ שוחזר כבר הרחוב הראשי של החווה, ובו מבנים עתיקים אדומי רעפים. בתי החווה בנויים בסגנון אירופי: גג משופע, חלונות מאורכים וגדולים, מסוגרים וחסומים בתריסי עץ גסים. פתחי הדלתות פונים לכיוון הפרדסים. הקירות עבים ובנויים אבני כורכר מקומיות, שהובאו כנראה מהריסות קיסריה הסמוכה. הבית המרכזי מוקף מדשאות ובו יוקם מרכז מבקרים עם מוזיאונים היסטוריים לתולדות חברת חשמל, החווה והסביבה. אפשר להסתובב ולפקנק על המדשאות ובצל החורשות.

עד עכשיו כבר נשתלו במקום עשרות דונמים של פרדסי תפוזים ואשכוליות, ולידם בוסתני תות, תאנה ורימון, שהקטיף מהם חופשי לכל מבקר. מסביב לחווה נסלל שביל טיולים הקפי מותאם למוגבלי הליכה ולרוכבי אופניים. השביל מוצל ברובו ומתנהל גם על גדות נחל חדרה, שמספק נופי טבע לא רעים למרכז הארץ, מאופיינים בצמחיית קנה וסוף סבוכה. כאן ניתן לצפות בעופות מים כמו שלדג, פרפור, אנפה אפורה, סופיות, ברכיות וכמובן אלפי קורמורנים בעונת הנדידה. בעתיד, כשינוקה הערוץ, יוכשר המקום גם לשיט.

אל חורשת האקליפטוס השנייה, בעומק השטח, ניתן להגיע באופניים, ברגל וברכב. קק"ל הקימה בחורשה חניון ובו שולחנות פיקניק ומתקני שעשועים לילדים, ביניהם מתקן מיוחד לגלישה בדיונות. בחורף מצטיינת החורשה במרבדי פריחה יפהפיים של רקפות.

בית המשאבות הראשון שוכן על גדות הנחל והוא שוקם לחלוטין. המשאבות מורקו, צוחצחו וחוברו לחשמל כדי שאפשר יהיה לחוות את פעולתן. המשאבה הראשית פעלה על מנוע קיטור ענק שהובא ממפעל הבקבוקים בטנטורה, בעוד השנייה היא משאבת סולר מצפצפת. אפשר לסייר ולראות על חי את פעולתן - חוויה מרנינה לחובבי מורשת גלגלי השיניים והרצועות.

את קבוצת הצד"לניקים מנהיג יעקב ג'ינו, יהודי חביב ומסביר פנים: "כשבאנו לשטח בפעם הראשונה נחשים ממש זינקו עלינו מהעצים ועקרבים הסתובבו חופשי. שום בן אדם שפוי לא היה נכנס לכאן". באחד הימים ניגשה החבורה לטפל בצֶבר ענק של שיחי פטל שהתרומם לגובה שלוש קומות. אחרי חצי יום עבודה התגלתה פנינה של ממש - בריכת ההשקייה העתיקה אליה הוזרמו המים מהבאר וממנה זרמו בתעלות יצוקות לחלקות העצים. המקום נוקה ושופץ, והיום מהווה הבריכה מתחם אירוח מוצל שלידו גינת בוגונוויליות שמתריסה בצבעיה החזקים מול השמש היוקדת. "הוספנו מדשאה והבאנו כמה אווזים שמשייטים להנאתם, והרי לכם שכיית חמדה בטעם של פעם", מתאר ג'ינו את מרכולותו למבקרים.

בסמוך לבריכה הוקמה אורווה ובה כמה סוסים, סייחים וגם פוני. יש גם כבשים ועזים שמוסיפים רעשים וריחות. בקיצור, פינת חי תוססת. אפשר לצאת לטיולי רכיבה או סתם להשתעשע בהאכלה וליטוף.

המפל החם

צמוד לחפציבה, מהעבר השני של הכביש, משתרע 'פארק נחל חדרה' (אפשר לעבור ברגל מתחת לגשר של כביש החוף). הקמת תחנת הכוח היוותה הזדמנות להפיכת נחל חדרה לערוץ המוליך מים נקיים. הרעיון היה להשתמש במי ים לקירור תחנת הכוח ובמקום להזרימם בחזרה לים - להזרימם בנחל.

שפך הנחל הוא היחיד שבו זורמים אל הים מי ים נקיים וחמים - לא פחות מ-16 אלף מ"ק בשעה. סכר גדול, הממוקם ממערב לכביש החוף, מונע חדירת מי שפכים בלתי מטופלים. בגדה הצפונית של הנחל, בחיץ שבין הפארק לתחנת הכוח, הוקמה סוללה שגובהה 17 מטרים ורוחבה כ-100 מטר. הסוללה בנויה מאפר פחם והיא מכוסה בצמחיה מטופחת. למרגלות הסוללה הוקם מפל מים חמים בגובה 2.3 מטרים. המפל יוצר בריכה בעומק 80 ס"מ ובה מושבים מיוחדים למתרחצים.

הגדה הדרומית של הנחל יוצבה על ידי אבנים ובטון והפכה לטיילת. במרכז הטיילת, מול תחנת הכוח 'אורות רבין', נמצאת 'כיכר המבוע' - מזרקה השופכת מי ים חמים שנופלים לבריכה רדודה. משני צדי הנחל אפשר לדוג.

וכך אפשר לתפוס שלווה במים החמים אל מול השקיעה בג'קוזי טבעי, וזה כבר בהחלט סיום מפנק לביקור במקום. מומלץ גם להיזכר בקולו הערב של יהורם גאון: "ריח מים צל ערביים / נח על המשעול / בין ערביים / עוד נשובה שניים / יחפים בחול".