תפרוש בשיא, יונתן
יאמרו עליך שאתה לא באמת דתי. שאתה צבוע. שאתה בוגד. שאתה משתף פעולה עם האויב. יעל משאלי למדה על בשרה את הלקח שהיא מנסה להעביר ליונתן בשיא
שלום לך מר יונתן בשיא, ה' עמך.
אומר לך מייד בפתח דברי שלפי דעתי אין לך ברירה אלא "להתקפל", באחת משתי דרכים. הראשונה, הקלה יותר והנוחה לביצוע מיידי, היא ההתקפלות מכוונתך לעמוד בראש מינהלת ההתנתקות. ההתקפלות השנייה היא מארצך, ממולדתך, מבית אביך. אל כל מקום אחר שהוא לא קהילה דתית סגורה ומוגדרת. מה שפעם, כשבחרנו כאנשים בוגרים לחיות בקהילות האלה, קראנו "חממה" והתכוונו בכך להמון דברים טובים המאפיינים קהילה חמה ותומכת, ובחלוף השנים הפכה לגטו. גטו תרבותי-חברתי-דתי, שבו כל מי שמעיז לחשוב, לדבר, לעשות אחרת, מוצא עצמו מנודה ומוקצה מחמת מיאוס.
אין לך מה לחשוש מברוך מרזל, דניאלה וייס אמנון שפירא או דומיהם. הם יאיימו, ישתלחו ויתבוססו בקיצוניותם מחוץ לגדר. האיום האמיתי מצוי בסביבה הקרובה ממש. שכנים, חברים, קרובי משפחה, שותפים מקצועיים, כל מי שלא יאמר לך מייד "אנחנו חושבים שאתה טועה, אך נילחם על זכותך לבחור אחרת ולהישאר חלק מאתנו".
החברה הדתית (בקיבוץ הדתי, בהתנחלויות, ברעננה, בני-ברק וירושלים של מטה) לא סולחת על חריגה מגבולות הקונסנזוס של המגזר. יאמרו עליך שאתה לא באמת דתי. שאתה צבוע. שאתה בוגד. שאתה מתייפייף מקצועי. שאתה כלום. משתף פעולה עם האויב.
הילדים (או הנכדים) יבואו הביתה בפנים סמוקות מבכי ותסכול ויצעקו עליך שאתה הורס להם את החיים, מישהו במשפחה הקרובה יגיד לך שהוא מתבייש שאתה והוא חולקים את אותם הגנים, איזה דוד ישלח אותך למחנות ההשמדה בפולין כדי שתלמד משהו מההיסטוריה.
מקומות ואנשים שעבדת אתם בשיתוף פעולה ובהצלחה ייסגרו בפניך בטריקת דלת מהדהדת. בבית הכנסת לא תקבל "עלייה", אנשים יתעטפו בטליתותיהם ולא יאמרו לך דבר. גם לא לזוגתך בעזרת הנשים (גם היא אולי לא חושבת שמה שאתה עושה הוא הכי חשוב עכשיו). לא ישתתפו בשמחותיכם, לא יבקשו מכם כוס סוכר או שלוש ביצים. רב היישוב יפרסם דעת-תורה בעלון המקומי, ובו יאמר שלא רק שאין לך מקום בקהילה בה אתה חי, אלא שאינך ראוי לגור בארץ-ישראל. אנשים שעזרת להם ברגעים הכי קשים שלהם לא יראו אותך ממטר.
לא יעבור הרבה זמן עד שהמחנק יהיה מוחשי וברור. עד שהצורך להתקפל מהמקום שהיה לך בית, שבחרת בו ושאתה עדיין קשור בו ובאנשים וברוב הדעות והאמונות המשותפים, יהיה צורך בסיסי וראשוני. תרגיש שאתה חייב לנשום.
בבית שלנו הכל כבר ארוז. מייד אחרי ט' באב אנחנו עוברים לבית חדש, במקום אחר. זהו, בפירוש, אחד השבועות הקשים בחיי. ההתקפלות הזאת היא קריעה כואבת ופוצעת במקומות הכי רגישים שלי כאדם. נולדתי, גדלתי, התחנכתי, בחרתי, ילדתי, גידלתי וחינכתי בתוך הקהילה הדתית-לאומית כל ימי. למשפחה ולקהילה הייתה ויש משמעות עצומה בשבילי. ההתקפלות הזאת היא, במידה רבה, חווית אבל של חורבן הבית הפרטי שלי.
אל תלך על זה יונתן, אלא אם החלטת מראש שאתה מוכן לאבד את כל עולמך, כפי שהוא מוכר לך עד כה. אבל אם זה לא נורא חשוב לך (הרי בסוף שרון ימצא מישהו לעשות לו את העבודה המלוכלכת) תתקפל עכשיו, התקפלות מרצון.
יעל משאלי, ימים אחרונים כתושבת אפרת
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
