מחקר: אנשים מאמינים נזקקים לפחות סיוע סיעודי

הנה עוד סיבה להאמין באלוהים, או לכל הפחות להתפלל בדבקות, לקרוא תנ"ך בצורה סדירה ולהגיע מדי פעם לבית הכנסת: גברים ונשים באים בימים שהם גם מאמינים אדוקים או אנשים רוחניים, נזקקים פחות לעזרה של צוות סיעודי ולטיפול רפואי. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Archives of Internal Medicine.

המחקר, שכלל 811 פציינטים מבוגרים שטופלו באותו בית חולים, מצא כי אלו שדיווחו על פעילות דתית ערה או על התנסויות רוחניות, בילו פחות זמן בקרב מטפלים סיעודיים בבית, או במרכז שיקום במשך 15 חודשים. עם זאת, החוקרים הופתעו לגלות כי האמונה היטיבה רק את מצבם הבריאותי של אפריקנים-אמריקנים ושל נשים - וכלל לא הייתה משמעותית בקרב גברים לבנים.

ד"ר הארולד ג'י. קוניג, מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, הסביר כי "המיוחד במחקר הזה הוא שהוא מחבר אמונה דתית ורוחניות לצורך בטיפול סיעודי ארוך טווח. חשוב לציין כי המחקר הזה אינו מוכיח שאמונה דתית משפרת את הבריאות, אבל מכל מקום נראה כי יש קשר בין השתיים, אם כי הסיבות לכך עדיין אינן ברורות לגמרי".

המחקר שערכו קוניג ועמיתיו כלל נבדקים בני 50 ומעלה, שאושפזו בבית החולים בשל אירועים כמו בעיות לב או בעיות במערכת העיכול. בזמן ששהו בבית החולים, נשאלו הנבדקים על הרגלי הדת שלהם ועל חוזק האמונה שלהם. הנבדקים סיפרו לחוקרים גם על שהייתם האחרונה בבית החולים ועל משך ומידת הטיפול הסיעודי שהם מקבלים. במשך שנה לאחר מכן עקבו אחריהם החוקרים, ובדקו האם הם נזקקו לאשפוזים נוספים בבית החולים, לטיפול במוסד סיעודי או לעזרה של עובד סיעודי בביתם.

החוקרים גילו כי בממוצע, החולים שמידת הפעילות הדתית שלהם - כמו תפילה וקריאה בתנ"ך - הייתה הגבוהה ביותר, נזקקו לכ-12 ימים של טיפול סיעודי בלבד - זאת בהשוואה ל-27 ימים בקרב אלו שדיווחו על הפעילות הדתית המועטה ביותר.

תופעה דומה התגלתה גם כאשר החוקרים בחנו את הרגלי הדת של הפציינטים, ובחנו באיזו תדירות הם חשו בהתנסויות רוחניות בחייהם היומיומיים. כאשר מדובר היה באנשים שחווים חוויות רוחניות מדי פעם - משך הזמן שבו הם נזקקו לטיפול סיעודי התקצר משמעותית.

חלק מההסבר שנתנו אנשי המחקר לקשר החיובי שנמצא בין פרקטיקה דתית להזדקקות מועטה למטפל סיעודי הוא רשת התמיכה החברתית שזוכים לה המאמינים, כמו למשל בכנסיות. במחקרים קודמים נמצא, כי לאנשים שנוטלים חלק בפעילות דתית יש מערכת קשרים חברתית הדוקה יותר, בהשוואה עם אלו שאינם נוטלים בה חלק. אולם מכל מקום, הם ציינו, ישנן גם סיבות אחרות שאינן חברתיות ושהם עדיין אינם יודעים מה הן, שיוצרות את הקשר החיובי החזק בין התפילה לבין הבריאות.

החוקרים לא ידעו להסביר מדוע הקשר הזה לא נמצא אצל גברים לבנים, והציעו לתשאל חולים מבוגרים שמגיעים לאשפוז על מידה האמונה והפרקטיקה הדתית שלהם, כדי שיוכלו להיפגש עם כומר בעת האשפוז, וכך לקצר את משכו.