זוגות זוגות

מאות אלפי אנשים בישראל מנועים מלהתחתן על-פי החוק השריר כעת, ירושת האימפריה העות'מאנית, שהפקידה את קביעת המעמד האישי בידי כוהני העדות הדתיות.

עם קום המדינה נענה הממסד החילוני לדרישתן של המפלגות הדתיות כי כך יהיה גם להבא, אבל אז לא שוער כי ברבות השנים יהיו כה רבים שייחוסם הדתי אינו מאפשר נישואים כחוק. לאלה נוספו רבים שאינם רוצים להתחתן בטקס אורתודוקסי, מפני שהם סולדים ממגע עם הממסד הדתי. הפתרונות שנמצאו הם מגוונים: נישואים אזרחיים במדינות אחרות, חוזי נישואים פרטיים, וכמובן – זוגיות שאינה כבולה בשום מסמך. זכויותיהם של הזוגות האלה כמעט שאינן נפגעות, אבל מתברר שלא רבים בזים לטקסיות. רובם זקוקים לתחושה שסמכות ממלכתית מכירה בברית שכרתו וחשים נפגעים מכך שהמדינה אינה מספקת להם את הצורך הזה.

ועדה בראשותו של ח"כ רוני בראון התמודדה עם הסוגיה הזאת במשך תקופה ארוכה, ולפי עדות חבריה והמומחים שהעידו בפניה היא עשתה מלאכה יסודית ואחראית. הצעתה היא לקיים מסלול נישואים מקביל, שייקרא "ברית זוגיות". במסגרתו, בני זוג יתייצבו בפני רשם שמעמדו כמעמד שופט, וזה יבדוק במשך 18 חודשים אם אין הם חוטאים בביגמיה, בגילוי עריות וכדומה, ואחר-כך ירשום את מעמדם החדש. אם ירצו לנתק את הקשר, יפנו לבית המשפט לענייני משפחה, הפתוח גם עכשיו בפני הרוצים להתגרש. זה המצב ברוב מדינות העולם.

נציגיו הפוליטיים של הציבור החרדי השמיעו מיד התנגדות זועפת וצפויה, אף כי רבנים שהעידו בפני הוועדה הסכימו להצעה שהתגבשה. אליהו בקשי-דורון, הרב הראשי לשעבר, הקרוב לעולם החרדי יותר מאשר לציונות הדתית, אף העז להודיע בפומבי על הסכמתו ומיד שפכו עליו רותחין. ההצעה אינה מעוררת שום בעיה הלכתית, מפני שהכורתים ברית זוגיות אינם נחשבים לנשואים. התנהגותו של הממסד הדתי נובעת מחשש לאובדן המונופול על שירות המפרנס אלפים מאנשיו ולא מתחושת אחריות לטהרתו של העם היהודי.

מגיני הממסד הזה שבים ומאיימים בכינון רשימות ייחוס שיפרידו לנצח יהודים מיהודים, אבל רוב הציבור אינו חושש מכך, אולי מפני שבין כה וכה חרדים ואוכלי טריפות אינם מתחתנים זה בזה ובדורות הבאים יוכלו "כשרים" ושאינם כאלה להתחתן בברית נישואים, אם אהבתם כה גדולה עד שאין לערערה.

אבל יש גם התנגדות מהצד השני. דוברים של הרפורמים והקונסרבטיבים גילו שהצעת החוק מקנה לממסד האורתודוקסי זכות לחתן על-פי החוק ומונעת אותה מכוהני הדת של עדותיהם. זה ערעור קנטרני המעוגן רק ביוקרה, שהרי הרוצים בכך, יוכלו להשלים את מעשה הרישום בטקס על-פי בחירתם. גם התומכים בנישואי הומוסקסואלים מערערים על הצעת החוק, מפני שהיא אינה מתמודדת עם שורה של קשיים שבהם נתקלים בני זוג ממין אחד. הגדול בקשיים הוא המחסום בפני קבלת זכות שווה על ילדיהם המשותפים. הם צודקים ויכולים להתנחם בכך שהצעת החוק הזאת מסמנת את ראשית הדרך לליברליזציה של הקשר המשפחתי. עד כה, רק מדינות מעטות מאוד השכילו להתאים את חוקי הנישואים להישגיה של רפואת הפריון ולנורמות של העולם החדש. בגלל מבנה החברה הישראלית אין סיכוי שנימנה עם הנחשונים.

לרוע מזלה של ההצעה, היא פורסמה בעת ששרון מנסה להרחיב את הקואליציה שלו ולכלול בה גם חרדים. הפרסום כבר גרם להתפטרותו של בראון, אבל אין עוד ספק שההצעה לא תיגנז. סופה שתתקבל, בנסיבות פוליטיות אחרות, מפני שהיא עונה על מאווייו ועל צרכיו של רוב מכריע בציבור.