נישואים מופרטים
הגיעה העת להפוך את מערך רישום הנישואים לכלל-ארצי ולהפריטו, אבל עליו להישאר אורתודוקסי
"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים
שבהן בנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים.
ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך.
אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה"
(משנה תענית ד,ח)
חג השידוכים
בהשראת המשנה שצוטטה לעיל הפך ט"ו באב, בתרבות הישראלית הממוסחרת, לפסטיבל אהבה בעל מוטיבים שליליים לרוב. המופע המתואר זר מאוד לתפיסתנו הדתית-חברתית בכלל, ושבעתיים כדרך להיכרות בין-מינית בפרט.
חג מחולות הכרמים מצטרף לתיאורי קדם תנ"כיים שאינם תואמים כלל את ההווי היהודי שהתגבש במסורות הדורות בכל תפוצות ישראל. מי שסבור כי הגיע הזמן להעתיק לחיינו את סיפורי התנ"ך כפשוטם, יצטרך להשיב על השאלה האם גם תיאורי המלחמה של דוד למשל ("ויך את מואב, וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני חבלים להמית ומלוא החבל להחיות"; שמואל ב' ח,ב) מוצאים חן בעיניו. ומה דעתו על ריבוי נשים? למי שיציע להבחין בין תקופת התנ"ך המרוחקת לבין ימי המשנה הקרובים יותר נזכיר כי חג מחולות הכרמים נזכר בפרשת פילגש בגבעה: "הנה חג ה' בשילו מימים ימימה... לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו" (שופטים כא,יט-כא).
הפרטת נישואים פנים-אורתודוקסית
נשוב למחוזותינו, ונעיר אודות ממסד הנישואים כאן ועכשיו, ומנקודת מבט אורתודוקסית לחלוטין.
בין הערביים, עם התפרקות המועצות הדתיות, הגיעה העת לבטל את מערך רישום הנישואים ברבנויות המקומיות, ולהפוך אותו לכלל-ארצי. מערכת כזו יכולה להיות ממסדית, כחלק אורגני מן הרבנות הראשית, אך לטעמי עדיפה הפרטה תחרותית, באמצעות מכרז שיקבע את סל השירות ויאפשר תוספות וגמישות בפריטים מסוימים. המסגרת המקומונית הנוכחית היא ארכאית, מנדטורית, ואין בה כל צידוק ענייני.
כלם יודעים כי קיימת בריחה והצבעה ברגליים נגד נישואי-רבנות, וחלקן, ללא ספק, נובעות לאו-דווקא מאידיאולוגיה אנטי-דתית. מוכרת הביקורת על התנהלות "הרבניות המלמדות" לקראת נישואים, ועל הבלניות בחלק מן המקוואות. כמו כן קיימים נהלים בלתי אחידים ברבנויות שונות בקשר ל"וידוא טבילה", לעריכת חתונות אחרי ל"ג בעומר, לנישואי מתגיירים ועוד.
יתר על כן, כבר נכנסו לשוק כוחות אלטרנטיביים, אורתודוקסיים לעילא, המוכיחים כי אפשר גם אחרת. הכוונה לארגון רבני "צוהר", "בנין שלם", "חופה" ודומיהם, המציעים נישואים וקדם-נישואים מסוג אחר.
אין כל בעיה חוקית להנהיג רישום נישואים ארצי וטיפול אחיד ומודרני לכל אלה שפונים לאפיק דת משה וישראל. הרבנות הראשית רק צריכה לרצות, לטובתה, ובהבל פה יקום ויהיה. כבר כיום נהוגה למשל שיטת רישום ארצית ביחס לעולי אתיופיה, ואין כל סיבה לדבוק בשמרנות מקומית. תם זמנה, תם כספה ותם שיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות פושטות הרגל.
הצעתי הבסיסית היא לקיים הפרטה גם בשטח זה. יוגדר "סל שירותי נישואים", שייתמך במישרין על-ידי הממשלה, ויאפשר למספר גופים להתחרות ביניהם. אני מודע לחשש מפני כניסה של גורמים לא אורתודוקסיים למגרש, אך לדעתי ניתן להבטיח (בחקיקה או בתקנות) כי יועתק המצב הקיים, שבו התמיכה הממשלתית ניתנת לשירותי דת אורתודוקסיים בלבד. אם התנייה כזו אינה אפשרית מבחינה משפטית או פוליטית, אזי אקח מחצית מדבריי בחזרה, ואסתפק במערך ארצי ממסדי לרישום נישואים, שיהיו בו מספר גוונים לבחירת בני הזוג ומשפחותיהם (דתי-לאומי, חרדי, אמריקני, ספרדי).
הרב ישראל רוזן, מרבני יש"ע, מהנדס, מייסד וראש מכון צומת; ייסד את מינהל הגיור ברבנות הראשית, ומכהן כדיין גיור
לפנייה לכתב/ת 
