פורטוגל למהירי החלטה

עולם ישן וטוב

העיר פורטו מרוחקת רק כמה שעות צפונה מהבירה, הכרזנו עליה כעל היעד

מפורטו יצאו כמה ממגלי העולם‏ (צילום: דפנה טלמון)

1

2

 הראשון שלנו בטיול ומהרנו לתפוס את הרכבת לכיוונה. כל הדרך בכינו מרוב קנאה, "איזה רכבת, איזה תזמון, איזה אירופה".

עד שהגענו הערב כבר ירד על פורטו, כיוון שלא תאמנו מראש את סידורי לינה (ספונטניות, להזכירכם), מצאנו עצמנו משתרכים אחרי בעל גסט האוס שהבטיח

 לנו חדר במרכז העיר. תמורת 50 יורו ללילה קיבלנו ב- Residencial Santo Andre (טל' 222000115) חדר זוגי עם טלוויזיה (כאילו בשבילה טסנו עד הנה), מזגן, אמבטיה, שירותים, ואפילו בידה (כמה מגעיל זה עוד יהיה?).

פורטו, כך קראתי בטיסה, היא העיר ממנה יצאו למסעותיהם כמה מגלי עולם חשובים ומפורסמים. אני דווקא, חשתי שכאן גיליתי עולם, ישן וטוב.

את הסיור בעיר התחלנו, כמו טוריסטים טובים, בביקור בלשכת המידע לתיירים,

שם ציידו אותנו במפה, בהסברים מחויכים באנגלית (רוב המקומיים דוברי פורטוגזית בלבד, אבל עם הספרדית העילגת שלי, פליטה מוצ'ילרית, הם התמודדו בהצלחה) ואפילו כמה חוברות עם תמונות יפות במיוחד.

בעיר העתיקה יש הרבה כנסיות ומבנים מרשימים. חצינו את הגשר שמעל נהר הדוירו, בדרכינו ל-Vila Nova de Gaia והגענו היישר ללב תעשיית ה'פורט', יינות שמי שטועם ממהם לא ירצה לשתות אף יין אחר מלבדם. אנחנו התנסנו ביינות פורט אדומים, שטעמם המתוק מזכיר משהו שהוא בין יין לליקר, ומיד התחמם לנו הלב.

כטוב לבינו ביין החלטנו לשלב מעט רומנטיקה בטיול ומצאנו עצמנו על הרכבת הנוסעת מערבה, לאורך עמק נהר הדוירו (Douro).

כרמים ועוד כרמים ועוד כרמים

עמק הדוירו נמתח מהעיר פורט ועד גבול ספרד, אנחנו בחרנו לרדת בעיירה קטנטונת פינאו (Pinhao), ולמה דווקא שם? כי בלשכת התיירים אמרו לנו שהיא

נהר הדוירו. מבצבץ במהלך הנסיעה ברכבת ‏ (צילום: דפנה טלמון)

1

2

3

4

 קטנה, קסומה ועל גדת הנהר. הנסיעה ברכבת כללה המון נופים ירוקים, נהר מרשים, בין לבין גפנים וכרמים, ושיחה ערה עם בחור צעיר מצרפת שטרם ראה ישראלים מימיו.

מול תחנת הרכבת מצאנו שני גסט האוסים (פֶּנְסָאוֹ) סבירים, בירור קצר העלה שהמחיריהם דומים. ב- 35 יורו קיבלנו חדר זוגי, מקלחת, מזגן, טלוויזיה, ושוב – בידה, מה לעזאזל עושים עם המכשיר המפלצתי הזה? ואה כן, וגם ארוחת בוקר, אבל מהסוג הקונטיננטלי והצנוע.

את היום בילינו בשיטוט על גדות הדוירו, בטיול בעיירה ובשיט בן שעה על הנהר. לקראת סוף השבוע מגיעים לאזור אורחים רבים, והפאב הבודד שעל גדת הנהר מתמלא. אחת לשבוע, כך סיפרו לי המקומיים, מגיעה לעיירה רכבת עתיקה, כזו שהעשן היוצא ממנה מרחיב בעצמו משמעותית את החור באוזון. התמזל מזלנו לבקר בעיר ביום המדובר, כולם מחאו כפיים כשהרכבת עברה, צפצפו בצופרים, כאילו הסוסיתא האחרונה עושה את דרכה במלוא אונה.

גדולה ונקייה

נאלצנו לחזור לליסבון. הפעם הסדרנו את נושא הלינה עוד בשדה התעופה (את הספונטניות דחינו להזדמנויות אחרות). נציג לשכת התיירות הזמין עבורנו חדר ב– Pensao Duas Naicoes, גסט האוס בסיסי, במיקום מרכזי (טל' 213460710). המחיר: 30 יורו החדר, הרמתם גבה? בצדק. בחדר לא היתה מקלחת או שירותים, אבל אל דאגה - היה בו בידה. בבוקר כיבדו אותנו בארוחת בוקר בסיסית.

הגסט האוס ממקום באזור ביישה (Baixa), בין כיכר רוסיו לכיכר קומרסיו. באזור המון חנויות, קניון מהודר ומבנים מפוארים, אירופה זה כאן. ביקרנו במבצר 'קאשטלו דה סאו ז'ורז' השוכן מעל העיר וירדנו ברגל לרובע אלפאמה, שהוא

רובע אלפאמה. שרד את רעידת האדמה של שנת 1755‏ (צילום: דפנה טלמון)

1

2

3

4

5

. ברובע מצאנו סמטאות צרות וציוריות, כביסה התלויה ברחובות, וילדה חייכנית שהגיחה מדלת אחד הבתים. וגם אינטרנט קפה ומסעדות הומות תיירים, כי מה שנראה אותנטי הופך מיד ליעד תיירותי מבוקש.

ברחוב R. Portas de S. Anto ובסביבתו תמצאו כמה וכמה מסעדות לתיירים

, בניגוד לפורטו בה מצאנו בקלות מסעדות מקומיות עם מחירים מקומיים. כאן יש המון דגים ופירות ים, כיאה למיקומה של פורטוגל על מפת העולם. וגם שבלולים.

למחרת רצינו מוזיאון, כי חייבים לשלב קצת קולטורה בכל טיול. אלא שהיה זה יום שני, וביום שני כך מסתבר, רוב המוזיאונים בעיר סגורים, קחו לתשומת לבכם. אנחנו לא ויתרנו ודחינו את הביקור במוזיאון העיצוב שבאזור Belem ביום אחד. אל תגיעו למוזיאון במיוחד כי אתם עשויים להתאכזב, מדובר באוסף קטן ומנומנם. אבל מולו ניצב בגאון המנזר מושטירו דוש ז'רונימוש, שנבנה בשנת 1496 ושווה ביקור. אני לא יודעת מי היה האדריכל ומיהם העובדים בכפייה - אבל מגיע כל הכבוד למי שהרים יצירה מדהימה כמו זו.