אני מתחננת: "אל תיקחו לי את ה'חגיגת'!"
שירי בן עמי (שם בדוי), אזרחית הגונה, ניסתה הכל - מלבלוע ועד להסניף. אבל ה"חגיגת" ממש עשה לה את זה - בלי דכאונות שאחרי, בלי תופעות לוואי ובמחיר סביר ביותר. אז היא מבקשת שלא יקחו לה את התענוג
הקטע החדש בעיר
עד לפני שבוע החזקתי מעצמי שועלת סמים ואלכוהול קשוחה. אני יכולה לטעון לטובתי שאת השנים האחרונות בחיי העברתי בירושלים, עיר הקודש, אבל חשבתי לפחות שאני יודעת מה קורה. כמה שורות בשירותים של איזה באר אפלולי כבר לא ממש מפתיעות אותי (רק המחיר 400 שקל לגרם, מצליח לגרום להרמת גבה), אקסטזי הפך לשיחת יום האתמול וודקה רד-בול (איך זה בדיוק נכנס לקטגוריית הסמים, אף פעם לא הצלחתי להבין) לא ממש עושה לי את זה. אני מעדיפה את הג'יימסון שלי נקי.
אבל כן. גם אותי הצליחו להפתיע. "חגיגת. כולם עושים עכשיו חגיגת. זה ה-קטע החדש בעיר", טענו צמד המומחים לענייני תל-אביב. חגיגמה? "נו, זה מיצוי של עלי גת. וזה חוקי, ואפשר לקנות את זה בכל פיצוציה בעיר".
עלי גת כבר לעסתי בחיי, אבל חוץ מהטעם המר, לא זכורה לי שום הרגשה יוצאת דופן שווה לכתוב עליה הביתה.
ערנות חדה ונעימה
טוב, חגיגת. הוצאתי 55 שקלים וקיבלתי מהמוכר קפסולה לבנה. המומחים הורו לי לפורר את הקפסולה לתוך בקבוק מים - פוררתי. את הקפסולה השנייה כבר הסנפנו (לא מומלץ, מכאיב מאוד) ואת השלישית עישנו. והמומחים צדקו. מכל עבר, בכל מקום ומכל מגוון גילאים – החגיגת עוברת מיד ליד. פתאום אני מגלה שבעצם כולנו תימנים.
נו אז מה? כל חובב נרקוטיקה יודע שיש דברים שאי אפשר לתאר, בייחוד לא סוטול. והשאלה הכי מעצבנת ששואלים אנשי התודעה הצלולה היא "אז מה מרגישים כשמשתמשים בחשיש"? (רבותי, אין חשיש בארץ כבר הרבה שנים. יש בעיקר מריחואנה, ולפעמים יש צ'ארס מגעיל – אבל חשיש זה מושג ששייך לשנות השמונים ומעיד על בורות עמוקה. לפחות תתעדכנו. גם צינגלה זה אאוט, לידיעתכם).
אבל נתרכז עכשיו בחגיגת, לשם כך הרי התכנסנו. אל תצפו להזיות, אל תצפו לערפול חושים, ולא לצלילות. הסם הכי קרוב בהשפעתו לחגיגת הוא קוק, מלך המלכים – שזה סם של שליטה. שולי התודעה נהיים מאוד נעימים, ערנות חדה ונעימות מוחשית עם החיים (מה שגברים יעדיפו לתאר במילה הזולה: חרמנות).
להבדיל מהקוק, בחגיגת אין את הדאונים והצניחות האכזריות כשהשפעת הסם עוברת. והמחיר, ראבק, העובדה שבמאיה אפשר לסדר את הראש לערב שלם מאוד משמחת בזמנים כאלה של מיתון וקיצוצים בתקציב. אז כמעט 24 שעות הייתי ערה, וכשכבר נפלתי לישון - התעוררתי אחרי שינה רגילה נטולת הנג-אובר ותופעות פיזיות אחרות מעיקות.
כמו בהולנד
ובזאת אני פונה אל הרשות למלחמה בסמים ולמשרד הבריאות, שמיד קרא להורדת החגיגת מהמדפים: תעזבו את החגיגות שלנו בשקט. מי שרוצה לעשות סמים, יעשה בסופו של דבר בכל דרך, ויגיע לדברים הרבה יותר גרועים מאשר כמה פירורי גת. צר לי ועצוב לי על אותה ילדה שקיבלה שבץ מוחי, אבל כבר שמעתי על אנשים שמתו מהרעלת אקמול – ואם צריך ללמד משהו את הנוער – זה לדעת להיזהר מסמים, לא להגזים במינונים ולדעת שתמיד צריך קודם לבדוק רגישות. בהולנד קוראים לזה מזעור נזקים.
לפנייה לכתב/ת 
