מקדוניה: גן עדן במרחק שעתיים
ימים ספורים באזור האגמים של המדינה הצעירה הספיקו לעומרי ליבנה כדי להבין שהיא הולכת להיות להיט בקרב הנופשים הישראלים. הנוף נראה כמו גלויה שהתעוררה לחיים, הטבע מהמם בירוק וכחול, האנשים נחמדים, הדגים טעימים - זה הזמן להכיר מקום חדש
אם אתם בעניין של ירוק (ולאו דווקא במובן האמסטרדמי של המילה) מקדוניה היא המקום בשבילכם. המדינה הקטנה שהצמיחה מתוכה את אלכסנדר מוקדון ואשר ממנה גדל העם הבולגרי עד כדי אימפריה מקומית, מציעה כיום נופי אגמים, כפרים קטנים וציוריים כמו בגלויות, והכל הכל עטוף באינספור יערות צפופים, עם אלפי סוגי עצים וצמחייה שאף אחד עוד לא הספיק להרוס.
לפני שנגיע ליערות ולאגמים, נתעכב לרגע על סוגיית עיר הבירה. לא רוצה להסתבך עם ראש העיר של סקופיה, אבל אחרי הביקור בה קראתי את דברי הברכה שלו בעלון הרשמי של משרד התיירות, ואיך לומר בעדינות, נראה שהאדון הנכבד צריך לעשות איזה סיבוב ברחוב כדי להבין שהמציאות לא כל כך ורודה.
עיקר הדברים אמורים לגבי הטיילת שעל שפת נחל וארדר החוצה את העיר. הפוטנציאל במקום קיים, והגשר הגדול שמחבר בין שתי גדות נהר – גשר אבן מ-13 קשתות שנבנה במאה ה-15 – יכול ליצור אווירה נהדרת, אבל הטיילת עצמה סובלת מהזנחה ולכלוך. גם העיר עצמה אינה מהווה אטרקציה של ממש ונראה כי עוד יקח לה זמן להתאושש מרעידת האדמה שפקדה אותה ב-1963 והחריבה איזורים נרחבים ממנה. בקיצור, בואו ניתן גז ונדרים לאיזור ההרים.
מאברובו: דובים או דובדבנים
לעומת החום והלחות של סקופיה, האוויר הטוב של ההרים הוא שינוי קיצוני ומבורך. את השינוי הזה אפשר להרגיש בהדרגה כבר בנסיעה מעיר הבירה לכיוון הרכסים, כשצבעי הנוף משתנים מאפור דהוי לירוק מרענן. אחרי נסיעה במעלה כביש פתלתל (תקוו לא להיתקע מאחורי משאית מעשנת, מכון התקנים המקדוני לא בדיוק מקפיד על רמת פליטת הגזים של הרכבים) מגיעים לרכס ההרים של שמורת מאברובו.
הרכס, אשר בשיאו מגיע לגובה של 2,700 מטרים, מכוסה כולו ביער בלקני עבות, המכיל קרוב לאלף זני עצים – מאה מתוכם נחשבים ייחודיים לאיזור זה. מי שבעניין יכול להיכנס בין העצים ולקטוף לעצמו פרי – דובדבן, תפוח, שזיף או אפרסק, בגדלים הפוכים מאלו שאנחנו מכירים בישראל (התפוחים ננסיים, הדובדבנים גדולים, והטעם עושה כבוד למקום).
בנוסף מסתובבים בשמורה גם 145 מינים של ציפורים ו-45 מינים של חיות בר, בהן דובים, זאבים, שועלים וסנאים (מי שרוצה להיפגש עם דוב פנים אל פנים, ייאלץ לחפש אותם בשעות הלילה).
גאוות התושבים המקומיים, עם כל הכבוד לעצים, לציפורים ולדובים, היא על האגם המלאכותי, מאברובסקו, הנמצא בגובה של 1,233 מטר ומשמש כמקור הפקת האנרגיה העיקרי של מקדוניה. כמויות עצומות של מים נאגרות באגם בעזרת סכרי ענק המאפשרים אספת חשמל סדירה גם לאיזורים הנידחים ביותר במדינה (בתים בודדים באמצע שום מקום הם מראה פסטורלי ושכיח ביותר במקדוניה). במאברובו נמצא גם אתר הסקי העיקרי של המדינה ובעונת החורף מציפים תיירים מרחבי אירופה את הפנסיונים והמלונות הקטנים הפזורים בעשרותיהם ברחבי ההרים.
ממורדות הרכסים של שמורת מאברובו המשכנו דרום-מערבה דרך נהר ראדיקה, לאורכו של קניון עמוק וארוך. גם דרך זו מיוערת כולה באלפי עצים ירוקים ומי הנהר זורמים בעוצמה. למי שיש זמן וסבלנות, שווה לעצור לרגע, להביט בנוף הפראי ולנסות לדוג פורל או שניים לקראת ארוחת הערב. מומלץ לעלות מן הכביש למנזר יוחנן המטביל. לא תוכלו להישאר אדישים לתצפית הנשקפת מהכנסייה שבמרכזו - גלויה שהתעוררה לחיים. בכנסייה עצמה אפשר להתרשם מציורי קיר שנשמרו היטב מאז המאה ה-18 ומקיר איקונות עשוי עץ, עליו איקונות של מריה, יוחנן המטביל וקדושים אחרים.
אוכריד: הפנינה האמיתית
אחרי ההרים, הגאיות, הנחלים והיערות, הגענו אל איזור האגמים. מקדוניה מתפארת בשני אגמים גדולים המהווים מוקד משיכה לתיירים – אוכריד ופרספה, סביבם פזורים בתי מלון רבים וחופים קטנים ואינטימיים. בין האגמים מפריד רכס גליציצ'ה המהווה שמורה מיוחדת במינה, ובשיאו תצפיות פנורמיות מרהיבות (בראש ההר יש מערכות של דרכים לרכבי שטח, הולכי רגל וכן אתר סקי ורכבל הפועלים בעונת החורף בלבד). השמורה מופיעה ברשימת אונסק"ו כאחד מערכי הטבע החשובים בעולם, בשל מינים אנדמיים רבים של צומח וחי האופייניים לבלקן ומצויים בה.
הפנינה האמיתית של מקדוניה היא אגם אוכריד. הימור שלי – בקרוב יגלו הישראלים את המקום המופלא הזה ויהפכו אותו לאחד מאתרי הנופש העיקריים שלהם (טיסה של שעתיים בלבד, מחירים נמוכים, אוכל מצויין ומים צלולים – מה רע?). האגם הכחול-כחול הזה משתרע על פני 365 קמ"ר, נוצר לפני 4 מיליון שנים וחלקו נמצא מעבר לגבול האלבני. לאורך חופיו ניתן למצוא בתי מלון לא גדולים שמציעים רמה גבוהה של שירות ואירוח, אבל מקפידים לשמור על האווירה הנכונה ולא להפוך את קו החוף לשורת מפלצות בטון (מישהו אמר תל אביב?). מומלץ: לצאת למרפסת בשעות הערב ולהביט על השקיעה. פשוט ויפה.
ואם כבר רומנטיקה – אסור, פשוט אסור לוותר על נסיעה לאורך האגם עד כנסיית סיינט נחום (השם הכי לא סקסי בעולם אבל המקום פשוט מדהים ביופיו). במקום זה נובעים כ-80 מעיינות קטנים המבעבעים מתוך הקרקע ויוצרים מראה מיוחד במינו על רקע המים הצלולים וצמחיית הנחלים הסבוכה.
אחרי ארוחת הצהריים, כשהבטן מעכלת את דג הפורל הנפלא (ישר מהאגם, אלא מה?) לקחנו שייט בסירת משוטים במי המעיינות. למטה מים צלולים שלא יאמנו, מהצדדים עצים ושיחים, מקדימה ההר, מלמעלה השמיים ומסביב שלל ציפורי מים. גבירותיי ורבותיי, גן העדן קרוב יותר ממה שחשבתם (ומי שבאמת רוצה ללכת עד הסוף בעניין של גן העדן, יישאר במלון שליד הכנסיה – נוף לאגם, חדרים בנויים מעץ, רהיטים עתיקים ותחושה של קדושה באוויר).
החופים סביב אגם אוכריד קטנים וצרים. היערות שמקיפים את האיזור מגיעים כמעט עד המים. השילוב בין האגם לעצים מסביבו מוסיף לייחודיות של המקום, אשר למרות היותו הומה בתיירים (הרבה יוונים שברחו מהמחירים היקרים בארצם וממגיפת האולימפיאדה) מספק את השקט והשלווה שתחפשו.
לא המקום לשופינג
העיר אוכריד (פירוש שמה – "על הסלע") ממוקמת על גבעה רמה מעל שפת האגם ואם תצליחו לקום ממרבצכם על החוף, כדאי לעשות בה סיבוב, בעיקר בחלקה העתיק. במקום נחשף תיאטרון רומי ששופץ ומשמש כיום לאירועי פולקלור מקומיים. אתר מעניין נוסף הוא כנסיית סנט ג'ון (יוחנן), הממוקמת במקום מרהיב מעל האגם עצמו. אנחנו ירדנו אל מרגלות הכנסייה ולקחנו אחת מסירות הדייגים המחכות במקום לשייט קצר על האגם, ממנו זוכים למראה יפה אל החוף, העיר והמצודה.
במרכז העיר מדרחוב ובו עשרות חנויות (אל תבנו על קניות), מסעדות ושאר אתרי תיירות. המדרחוב והטיילת הסמוכה אליו עמוסים בשעות הלילה בצעירים וצעירות הגודשים את המועדונים והבארים, ואז גם מתברר שלמקדוניה יש מה להציע גם בענייני אסתטיקה ויופי. גם בנושא האוכל אין למקום במה להתבייש – הרבה סלטים בסגנון יווני, תבשילי קדירה, בשר ודגים מכאן ועד לאגם פרספה - ואת הדיאטה כדאי לדחות לאחרי הטיול.
את סיור ההיכרות עם מקדוניה סיימנו, איך לא, במציאת הקשר היהודי. העיר השנייה בגודלה, ביטולה, ממוקמת בדרומה של הארץ, קרוב לגבול עם יוון, ושוכנת למרגלותיה של שמורת הר פליסטר ("ציפור"). בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, אשר כ-3,000 מבניה הושמדו בשואה. בית הקברות והשער המפואר בו הם שריד כמעט יחיד מן הקהילה. כשרצינו להיכנס לחזר הזיכרון שנמצא במקום, התברר שהדלת נעולה (איפה המפתח? הפתרונות לעיריית ביטולה או במלים אחרות – לכו תחפשו). העיר עצמה די אפורה ומציעה מספר מסגדים נאים, בזאר מקורה ומגדל שעון. לכבוד סיום הטיול הופתענו לגלות בעיר מדרחוב עם שיק מערבי (הכל יחסי, כמובן), ששופץ לאחרונה ובו עשרות חנויות מותגים, מסעדות ובתי קפה. גם כאן, אגב, אל תבנו על מסע שופינג מטורף.
טיפים מעשיים
- כיוון שמרבית האטרקציות במקדוניה, ובראשן, כאמור, איזור האגמים, נמצאות בדרום המדינה, מומלץ להגיע מיוון או מטורקיה, ולא להיטלטל בנסיעה ממושכת מבולגריה.
- החל מחודש יולי האחרון, אין צורך בוויזות למקדוניה.
- בחודשי הקיץ קשה למצוא רכבים להשכרה. מקדונים רבים שגרים ברחבי העולם חוזרים לחופשת מולדת.
- אם הגעתם לסקופיה, עיצרו באחת המסעדות העממיות הפזורות ברחבי הבזאר והזמינו את מנת הקבב המקומי. אחד הטובים שטעמתי.
- הכי חשוב: התאזרו בסבלנות. המקדונים אנשים חיוביים ששמחים לעזור ורוצים לקדם את התיירות במדינה. לפעמים זה קצת חורק, אבל כל ההתחלות קשות.
הכותב היה אורח חברת 'רואים עולם'
לפנייה לכתב/ת 
