"הפיהוק הופך חלק בלתי נפרד ממך"
גם כסטאז'ר, כתבנו איתי גל מרגיש טוב מאוד את הלחץ שמופעל על הרופאים, ולגמרי לא מתפלא מתוצאות המחקר
מתי בפעם האחרונה הבטתם לתוך עיניו הטרוטות של הרופא? קחו 26 שעות עבודה ברציפות, 3 פעמים בשבוע, נוסף לעבודה הרגילה שישה ימים בשבוע, כל זאת תמורת 22 שקלים לשעה: לקט המספרים הזה אינו בדיה. הוא חלק ממנת חיי הרופאים שאמורים להציל, לרפא, לטעת תקווה בלבותיכם, במסירות עד אין קץ ובתמורה דלה כל כך. אלא שתחת העבדות הזו שכופה תת תנאים עלינו, הרופאים בישראל, קשה לשמור על שפיות.
וכך, חלומה הרטוב של כל אמא יהודיה, מתנפץ לנוכח החיים האפרוריים כל כך של הרופאים. כשאני נאלץ לבלות שעות רצופות עמוסות ומתישות כל כך בטיפול בחולים, בעודי מתרוצץ ללא הרף בין הדמיות, מעבדות, המחלקות ועומס עבודה שרק גובר, וכשמספר הרופאים והאחיות אינו תואם למספר הגואה של המאושפזים, התוצאה היא הרת אסון: הפיהוק הופך להיות חלק בלתי נפרד מהוויית היום יום, יום התורנות הופך ליום השחור של השבוע, חיי המשפחה עולים על שרטון, וכדור השלג הזה הולך ומתעצם ופוגע בסופו של דבר גם בכם, המטופלים.
בועת חלום הרפואה התנפצה בפניי כבר ביום התורנות הראשון, אשתקד, כשנוכחתי לדעת שלאחר שנות לימוד רבות כל כך, ניאלץ עדיין לחלטר בערבים כדי לסגור את החודש ולשלם שכר דירה. וכך אנו מוצאים עצמנו לאחר יום עבודה קשה בבית החולים, ממשיכים לפרק ב' בהישרדות הכלכלית, מועסקים גם כמלצרים, דיילים, אנשי מחשבים, מדריכי צניחה או נהגי אמבולנס. בבוקר למחרת, יחזור עוד יום מתיש, שיסתיים בשעות הלילה המאוחרות באפיסת כוחות מוחלטת.
בשנת 1992 פצחו הרופאים הישראלים לראשונה בשביתה ממושכת, שהביאה לקריסה מוחלטת של מערכת הבריאות. ניתוחים נדחו חודשים ארוכים, מצבם של חולים רבים החמירו, בעוד אחרים מצאו את מותם בשל מחאתם של הרופאים. אלא שתוצאות המהפיכה היו דלילות. שכר הרופאים נותר עדיין בין הנמוכים בעולם, תורנויות נמשכות גם 30 שעות ויותר ברציפות, מספר הרופאים אינו תואם למצאי החולים. לא פלא אם כן, שמצבם הנפשי של רופאים רבים כל כך שביר. האשם הוא כמו תמיד, התקציב. אותו תקציב שמסכן את חייכם, בפגיות, במחלקות, בחדרי המיון או בניתוחים. אז בפעם הבאה, הביטו היטב לתוך עיניו של הרופא, הן כבר אומרות הכל.
לפנייה לכתב/ת 
רופאים. קשה לשמור על שפיות
מומלצים
