חלום מתוק, צילצול רועש וקרן ראשונה

על חוף ים מבודד אנחנו יושבים שנינו, חשיכת הלילה מפנה כעת מקום לזריחה חדשה שמביאה איתה יום חדש שטוף בקרני שמש חמימות ונראה כאילו בחרה השמש לעלות בדיוק בינינו - כאילו הייתה חלק מתפאורה מדהימה ומאורגנת היטב. אנחנו לא מדברים, רק יושבים... אני על השמיכה שפרוסה עוד מהלילה על החול הקר, ואת נשענת עליי, בין זרועותיי...

אבל אז... צילצול פלאפון מרגיז החליט להעיר אותי ולשבור את ההרמוניה בחלומי לרסיסים, גיששתי באפילה לעבר מקור הצליל ולאחר מספר שניות איתרתי את הפלאפון.

אני... שמשאיר את הפלאפון פתוח רק למקרה ומישהו יצטרך אותי נעצבתי לגלות שזאת רק אימי שבסך הכל רוצה לדעת איזה צבע של גרביים היא יכולה לקנות לי. חתמתי את השיחה במהירות והתחלתי לפקוח את עיניים לאט לאט.

קרן אור דקיקה ושברירית הציצה מבעד לתריסים המוגפים, מבט חטוף בשעון גילה לי שהשעה היא שעת צהריים והגיע הזמן לקום, למה? לא יודע... בגלל שזה יום חדש אולי, ואולי שווה יהיה לקום היום.

בכלל, אני לא מבין למה נקבעה השעה 00:00 כשעה שתפתח את היום החדש, ובכלל... מה קורה באותו שבריר שניה בו מפנה יום את מקומו ליום הבא לאחר מכן, בדיוק באותו שבריר שניה: איזה יום זה? האם באותו רגע ממש קופא הזמן ומתארגן מחדש ליום החדש?

אינני יודע, אני יודע שהיום שלי מתחיל עם קרן השמש הראשונה שפוגשות עיניי - זהו הסימן בעיניי ליום חדש - לא אחד מימות השבוע הקבועים שלהם תאריך ושם, אלא יום אישי שלך... ככה מתחיל היום בשבילנו: יום שאין לו שם... פשוט עוד יום.

יצאתי מחדרי סהרורי לכיוון המטבח, אכלתי קוקו עם חלב כמידי בוקר - כלומר אכלתי ושתיתי ביד אחת ומבלי להסתכל, רעיון ענק הקורנפלקס עם חלב בבוקר.

ו... חזרתי למיטה כל עוד נשאר בה חום הלילה המצטבר. הפוך כיסה אותי, עצמתי את עיניי לרגע ודמיינתי שהחום במיטתי נובע גם מחום גופך... אבל מיד שפקחתי את עיניים נעלמת ונשכחת: כמו חלום טוב שהוא... בסך הכל רק חלום.

שוב ראיתי את קרן השמש שהזדחלה מבעד לתריסים המוגפים ושברה את האפילה ששררה בחדר והבנתי שמתישהו... אני אצטרך לקום, אז קמתי והדלקתי את המחשב במטרה לשמוע מעט מוזיקה על הבוקר - מה שיצא.

הודעת אייסיקיו ריצדה על המסך עוד מהלילה, הודעה ממישהי מאוד מיוחדת... קמתי ופתחתי את ההודעה: בתוכה גיליתי תיקון למילים בשיר שהשארתי באוואי שלי באותו לילה בתקווה שמישהו... שמישהו יסתכל... ואולי גם יבין.

Send someone to love me

I need to rest in arms

Keep me safe from harm

In pouring rain

Give me endless summer

Lord I fear the cold

Feel I´m getting old

Before my time

התיקון היה שולי וכניראה שלא שמתי לב שכתבתי... אבל סתם הייתי שמח שהיא קראה את האוואי שלי, ושהיא מכירה את "השיר שלי".. כן יש לי כמה כאלה.. שכל כך כל כך קרובים לליבי.

ה-winamp בחר באופן אירוני שיר של רובי וויליאמס שהתחיל להתנגן לו באיטיות מאפיינת בעוד שאינסטינקט לא רצוני גרם לי להצטרף לרובי בשירה חרישית - בלי להפריע למלודיה...

"I just wanna feel, real love

feel the home that I live in

cause I got so much life, running through my veind

going to a wast...

and I need to feel, real love and a love everafter

there´s a hole in my soul, you can see it in my face

it´s a real big place"

וחשבתי לעצמי: בדיוק אני... נזכרתי באתמול בלילה: במכונית שלי, ישבנו, אני ושני חבריי לאחר שחזרנו מסיבוב בהרצליה עם הנהגת הטריה של אתמול.

הדלקתי את המערכת באוטו שהחלה להשמיע את הדיסק שצרבתי במיוחד לרגעים שצריך למלא את הנשמה במשהו. ובלי לדבר, כל אחד התחיל לשיר ביחד עם הדיסק - שירים עצובים, כל אחד וסגנונו, והיה נראה שלכל אחד אומר השיר משהו אחר, ושלכל אחד יש סיפור אישי משלו. וכך המשכנו כמה שירים... והלכנו איש איש לדרכו.

בבית עוד האזנתי במשך חצי שעה נוספת לרובי וויליאמס והלכתי לישון. ודומה שאחרי 7 שעות שינה בסך הכל, נסגר המעגל - אותו שיר ששלח אולי למיטתי ביום הקודם - Feel , אותו שיר הוא זה שהושיב אותי לכתוב במחשב.

ועכשיו: קרן אור, לא אותה אחת... אחת של אמצע יום, שאין לה חשיבות, מבשרת שבחוץ, כבר שמש... כולם ערים והיום התחיל ממזמן... אבל בשבילי, היום התחיל רק כאשר עיניי פגשו את קרן האור בפעם הראשונה. לאן הוא ייקח אותי? לא נדע עד אשר תעלם קרן האור האחרונה שבניגוד לראשונה, לא עושה שום דבר, היא לא סוגרת את היום... היא רק מתחילה את החלק החשוך והשקט שלו. אותו חלק שלחלקנו הוא האות שפותח את מסיבות הלילה ולחלקנו זאת סתם תזכורת שרע לנו.

אז ככה התחיל היום שלי, בחלום מתוק, צילצול פלאפון רועש וקרן אור ראשונה...