נבחרנו לחלק ג'ובים
מפא"י המציאה את השיטה אבל עכשיו הכל פרוץ. קם דור שכל מעייניו הם הג'ובים וטובות ההנאה הנובעים מן החברות במחנה הלאומי
ב-19 ביוני 1977 הגיעו ארגזי קרטון רבים ללשכת ראש הממשלה בירושלים. למחרת היום עמד מנחם בגין להיכנס לתפקיד ראש הממשלה, ולעוזריו הקרובים של יצחק רבין (בקדנציה הראשונה) היה מובן מאליו שתם תפקידם בלשכה. הם התכוונו לארוז את חפציהם האישיים באותם ארגזי קרטון וללכת הביתה.
בגין, שהגיע למחרת ללשכה, הבהיר מיד כי "לא באנו לכאן לערוף ראשים" וביקש מאנשי רבין להישאר, חוץ ממנכ"ל המשרד עמוס ערן וממנהל הלשכה אלי מזרחי – שתי משרות אמון מדרגה ראשונה.
באותם ימים ציפו מאות ותיקי תנועת ז'בוטינסקי לג'ובים שלא היו להם מאז קום המדינה. בגין שחלם שלטון במשך שנות-דור לא הקים בשנים האלה סגל עובדים, אבל עם היבחרו טען לממלכתיות בשירות הציבורי. מאות אנשי "חרות" נשארו מאוכזבים. איך אני יודע? אבי היה אחד מהם.
כעבור 15 שנים, ב-1992, חזר יצחק רבין (בקדנציה שנייה) לאותה לשכה. כל העובדים כבר היו "ארוזים", ולהפתעתם התבקשו להישאר (חוץ ממנכ"ל המשרד ומנהל הלשכה – שתי משרות אמון מדרגה ראשונה). איך אני יודע? הייתי שם.
במשך השנים מתחלפים אנשים ואחרים באים במקומם, ואלה, במקרים רבים, "קרובים לצלחת". צריך להודות ביושר: את ה"שיטה" המציאה מפא"י. בשנות שלטונה, ולפחות בתקופת כהונתו של דוד בן-גוריון, היו מוסדות הממשלה סגורים בפני מי שלא היו חברי הסתדרות. גרוע מזה, אנשי "חרות" מצד אחד וקומוניסטים מצד אחר נרדפו על-ידי אנשי מפא"י ומוסדות המדינה ולא התקבלו למקומות עבודה רבים. זו תקופה שרבים מהשותפים לה אינם כבר בחיים ואלה שעדיין עימנו היו רוצים לשכוח אותה.
בסוף תקופת שלטונו של בן-גוריון, בין השאר ביוזמת איסר הראל שניהל את הרדיפות נגד "האחרים", הרפו מן המרדף ואיפשרו להם, בין השאר, להשתלב ב"מוסד" ובשב"כ, קודש הקודשים של הממלכתיות.
את הממלכתיות ממש הנהיג ראש הממשלה לוי אשכול. הוא היה פורץ הדרך. מאז 1964 הונהגו סדרי שלטון חדשים במדינה. לא עוד אנ"ש בלבד, אף כי כל מפלגה בשלטון דאגה לא מעט לאנשיה. ההתנהגות הייתה סבירה למדי, גם כאשר עדיין לא שמעו את ההכרזה של בגין, "לא באנו לערוף ראשים".
הסכר נפרץ לחלוטין בשנים האחרונות. קם דור, בעיקר בליכוד (אבל לא רק) שכל מעייניו הם הג'ובים וטובות ההנאה הנובעים מן החברות במחנה הלאומי. אצלם האידיאולוגיה מעניינת את האיבר שעליו הם יושבים. שר בממשלה הנוכחית מעריך כי כאלף מבין 3,000 צירי ועידת הליכוד מתפרנסים ישירות מעצם היותם צירי ועידה. זו פרנסתם העיקרית ולפעמים היחידה. יש בהם שדורשים אלפי דולרים תמורת "סידור פגישה" עם שר כזה או אחר. אימת המרכז שנפלה על השרים הפכה אותם לבני-ערובה ראויים לסחיטה. התוצאה היא מינויים פוליטיים בלתי-נחוצים במדינה שחלק מאזרחיה נוברים כל ערב בפחי הזבל.
הנה סיפור: מנהל בית-חולים זכה לאחרונה לביקור של עוזר שר הבריאות, עם רשימה ארוכה ובתוכה בקשה למצוא ג'וב לעורך-דין במסגרת בית-החולים. איך בדיוק? כגינקולוג? כפסיכיאטר? יוני קפלן, לשעבר נציב מס הכנסה, מספר שקיבל בשעתו משר אוצר, איש הליכוד, רשימה של 40 חברי מרכז והוראה: "תדאג להם".
ההפתעה הגדולה ביותר בפרשת צחי הנגבי איננה צחי הנגבי. ההפתעה היא ההפתעה עצמה. סורפרייז? סורפרייז! השרים מופתעים, נציב שירות המדינה נדהם, המבקר אחוז תדהמה. הפלא ופלא. ממה בדיוק הם מופתעים? הם לא היו בארץ בשנים האחרונות? כדאי ליועץ המשפטי לשלוח את אנשיו לארכיוני העיתונים. הם ימצאו שם הר של חומר בענייני ג'ובים. מופתעים? נו, באמת!
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
