אפילו האסירים לא האמינו בזה

18 יום לאחר שהתחילה, מסתיימת הערב (יום ה') שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים הפלסטינים. בקרב האסירים והתנועות שמייצגות אותם הטענה היא כי השביתה הסתיימה לאחר שורה של הבנות שהושגו בין האסירים לבין הנהלת השב"ס. אבל קשה מאוד, גם לפלסטינים, להגדיר את השביתה הזו כהצלחה, אחרי שהבטיחו "הצלחה מלאה - או מוות". מה שהתחיל בקול תרועה גדול מסתיים בקול ענות חלושה.

"ההזדהות הציבורית עם השביתה היתה גדולה ואף מעל לציפיות", טוען פעיל פלסטיני העוסק בענייני האסירים, "אבל התחושה שריחפה כל הזמן היתה שהלכידות סביב העניין, הן בקרב האסירים עצמם, והן בקרב הקהל הרחב - קטנה משמעותית מבעבר".

בקרב הציבור הפלסטיני, שרבים מתוכו מוגדרים אסירים לשעבר, נתפסת השביתה הנוכחית כשביתה החלשה ביותר מאז תחילת הכיבוש ב-1967. הסיבות לכך קשורות הן למצב הפוליטי והן לאופי אוכלוסיית האסירים הנוכחית.

באשר למצב הפוליטי, החלה השביתה בתקופה שבה הציבור הפלסטיני יגע לאחר 4 שנות אינתיפאדה.

הוא רואה במקביל את הנהגתו שסועה ועסוקה במחלוקותיה הפנימיות סביב הרפורמות, השחיתות ונושאים רבים שאינם קשורים לעניין האסירים. פלסטינים רבים חשו שעניין האסירים הועלה לראש סדר היום במטרה לדחוק הצידה עניינים אחרים, שלא לומר לטייח אותם.

הסיבה השניה קשורה כאמור לאופי אוכלוסיית האסירים. הרוב המכריע של האסירים בבתי הכלא בישראל הם אסירים שנעצרו באינתיפאדה הנוכחית. אינתיפאדה זו התאפיינה במעצרים המוניים, סיטונאים לעתים, שהחלישו את המרקם האידיאולוגי שאפיין את האסירים הפלסטינים. לא רק אסירים שהם פעילים ארגוניים, חדורי מוטיבציה ואמונה אידיאולוגית או פוליטית שוהים בבתי הכלא, אלא גם אסירים שלעיתים מפאת גילם הצעיר (מאות עצורים הם קטינים, ע.ו.) או מפאת הלך הרוח הפחות מיליטנטי ופחות עוין ששלט ברחוב הפלסטיני ערב האינתיפאדה, לא התאפיינו בתפיסה פוליטית ואידיאולוגית מוצקה, כפי שהיה בשנים קודמות.

הפעיל הפלסטיני שעמו שוחחנו אומר כי "הבעיה היא שבאינתיפאדה הנוכחית נעצרו במקרים רבים אנשים שאפשר לומר עליהם שהם הבן של השכן של הסייען שהלין בביתו פעיל מסוים. כל רצונו של אותו עצור הוא להיות ילד טוב כדי ללכת הביתה ולהשתחרר בהקדם".

הוא מעריך כי אסירים כאלה ואחרים שהצטרפו למעגל האסירים בגלל פעילות באינתיפאדה הם למעשה נטולי חוט שדרה אידיאולוגי - אולם הם מהווים למעשה את רוב ציבור האסירים. זו הסיבה לבקיעים שנוצרו בשביתה הנוכחית וגררו את האצת סיומה בטרם הושגו הדרישות.

בנוסף, "מנהיגי אסירים" במובן הקלאסי של המילה - לא נותרו כמעט בכלא. אלה שהיו כאלה, הם היום פקידים או בכירים ברשות. כשאין מנהיגים אין סיכוי לשביתה כזו להצליח, אומר הפעיל, ולבסוף - "נותרנו עם חיילים חלשים ונטולי אמונה ותפיסה ברורות".