מי בכלל צריך את זה?

בשביל מה בכלל נועדה הרפורמה בשוק ההון? ואיך היא תיטיב עם האזרח הקטן?

 שתי הנקודות העיקריות שבהן יצאה הוועדה להילחם היא ניגודי העניינים והריכוזיות של מערכת הבנקאות בישראל. מי מאיתנו לא נכנס ומשתמש בשירותי הבנקים, החל באזרח הקטן עד המגזר העיסקי?

בניגוד לשאר העולם, מערכת הבנקאות בישראל היא כיום המקור העיקרי למתן אשראי במשק. הלקוחות נוטלים ממנה הלוואות ורובם נמצאים באוברדראפט. החברות זקוקות לכסף מהבנקים כמו לחמצן, כדי לממן את פעילותן. כיום שולטים הבנקים ברוב הפעילות הפיננסית במשק הישראל: בתעשיית קופות הגמל, בקרנות הנאמנות, בשוק המשכנתאות.

מעבר לזאת, הבנקים מחזיקים במערך פריסה ארצי רחב, שלמעשה אינו מאפשר כמעט לאף גוף פיננסי להתחרות בהם. מנגד, ההנחיות הקיימות כיום אוסרות על הבנקים להמליץ ללקוחותיהם על מרכולתם. לכאורה, בשטח נוצר אבסורד מסוים כאשר בנק, כגוף עיסקי, אינו יכול לשווק את קרנות הנאמנות שלו - אלא לפרוס בפני הלקוח את ההיצע הקיים.

בפועל, העובדות מגלות סיפור לגמרי אחר: רוב הלקוחות שמים את כספם באפיקי חיסכון והשקעה של בנקים שבהם הם מנהלים את חשבונות העוש שלהם.

ועדת בכר שמה לה למטרה לשים קץ לניגודי העניינים שבהם שרויים הבנקים מצד אחד, ומצד שני להרחיב את המקורות הפיננסיים במשק.

הדרך: העברת קופות הגמל וקרנות הנאמנות לבעלים אחרים. התוצאה המקווה: יצירת בסיסים נוספים למתן אשראי - הן למגזר העיסקי והן למגזר הפרטי.

העתיד: הבנקים יהפכו למעין סוכנים שישווקו מגוון רחב של קרנות נאמנות, קופות-גמל ואפיקי חיסכון אחרים לטווח ארוך - כמו ביטוחי-חיים - של גופים חיצוניים. הבנקים לא יגבו עמלות שיווק, וכך לא יוכלו לתת העדפה לקרן נאמנות זו או אחרת. העמלה היחידה שהם יגבו תהיה מהלקוחות - וגם זאת רק במועד ביצוע ההשקעה. כלומר, כל אחד מאיתנו יוכל להיכנס לסניף הבנק שלו, לקבל ייעוץ ללא תמורה ורק אם יחליט להשקיע בקרן נאמנות כלשהי או בקופת-גמל - הוא ישלם עמלה.

חברי ועדת בכר צופים, כי שינוי המבנה יביא לתחרות מצד הבנקים, שתגרום להוזלה של העמלות לציבור. מצד שני, הם סבורים כי הרפורמה תחסל את תופעת ניגודי העניינים הקיימת כיום במערכת הבנקאית. ימים יגידו.