סיני: המדריך המקוצר
לא ברור אם ואיך תשפיע אזהרת המטה ללוחמה בטרור על אלפי הישראלים שמתכוונים לחצות את הגבול בטאבה בשבוע הקרוב. מה שבטוח הוא שחדרי המלון והחושות לא יישארו מיותמים. לטובת מי שאורז את בגד הים והשנורקל, יגאל צור מגיש צרור עצות ותזכורות
כשרוצים לעשות חיים, אבל לא תמיד רוצים לנסוע מעבר לים, תמיד יש את המדבר ההוא, עם האוויר המשכר, החופים הלבנים, הים הכחול ורכסי ההרים, שכמו עוצבו כולם ביד אמן. חצי-האי סיני הפך לאלטרנטיבה הקיומית של רבים מאיתנו, המקום אליו משתוקקים הנפש והגוף המוכים והחבוטים.
סיני הוא חלק אורגני שלנו, למרות שאין עליו דגל ישראלי. מתברר שאפשר לסמן מקום גם על-ידי אהבה והשתוקקות אליו יותר מאשר כל דרך אחרת, כמו למשל דגל. אין פלא לכן שבעת חג, מאות ואלפים גודשים את סיני.
בחג הקרוב מצפים למאה אלף לערך, וקשה לדעת כיצד תשפיע האזהרה הנוכחית של המטה ללוחמה בטרור על המצב. אם לא לוקחים בשבון את תקופת היובש של תחילת האינתיפאדה, הישראלים המשיכו לנסוע לסיני גם לאחר פרסום האזהרות הקודמות. בכל מקרה, אם אתם שוקלים חופשה בסיני, כדאי לקחת בחשבון את האזהרה הנוכחית - והחריפה למדי - המדברת על "אפשרות קונקרטית שגורמי טרור ינסו לפגוע ביעדי תיירות במצרים, בדגש על סיני".
לטובת מי שבכל זאת יפקוד את החופים הקסומים בראש השנה המתקרב, הנה מדריך מתומצת לנפלאות חצי-האי המצרי.
המדריכים המלאים עומדים לרשותכם:
נוהלי הגעה
קודם כל עליכם להצטיין בדרכון בר-תוקף לעוד שלושה חדשים לפחות. למטיילים בקו החוף ובמזרח סיני אין צורך בוויזה מצרית אלא באשרת כניסה בלבד, הניתנת במעבר הגבול בטאבה. המעבר פתוח בכל שעות היממה, כל השנה, למעט ערב יום כיפור וחג הקורבן המוסלמי (הטלפון במקום: 6360999 - 08).
אגרת המעבר מישראל לסיני עומדת על 71 שקל. ניתן לשלם גם בסניפי הדואר בערים הגדולות בתוספת עמלה של שלושה שקלים. ההליך הזה מומלץ במיוחד,
שכן במעבר הגבול אתם פונים לדיילת שירות, היא נותנת לכם תעודת שער ואיתה אתם ניגשים מיד לביקורת גבולות.
בצד המצרי יש לשלם 30 לירות מצריות, כ-35 שקל. אם כבר מדברים על כסף, אז העצה הטובה ביותר היא להמיר כסף בצד המצרי. ההבדל הוא משמעותי. יש טרמינל חדש יחסית בצד המצרי, אבל הפקידים יוצאים לעתים להפסקות צהריים או לתפילה. במקרים אלה רק הסבלנות והסובלנות יעזרו.
היום ניתן כבר להכניס טלפונים סלולריים לסיני, אבל זה לא ממש עוזר כי לא לכולם יש קליטה. לא ניתן להכניס סמים ונשק. המצרים גם לא אוהבים שמכניסים אוכל, אבל ניתן להעביר מזון אם האוטו לא ממש מפוצץ בסחורה ובארגזים.
על גלגלים
כדי לעבור ברכב עליכם להצטייד ברישיון בינלאומי ובתרגום של הרישיון הישראלי. את כל אלו ניתן לעשות במ.מ.ס.י (יש גם סניף במעבר הגבול, טלפון: 6340502 - 08, אבל כדאי להצטייד מראש). התרגום עולה 31 שקל. אל תשכחו ביטוח, כמובן.
המצרים מאפשרים רק מעבר רכב פרטי, הרשום על שם אחד הנהגים. שימו לב: לא מאפשרים מעבר רכב מסחרי (מעל שישה מושבים נחשב מסחרי!),
רכב-חברה, רכב 4X4 או דיזל. החלק הארוך יותר של המעבר נוגע לסידורי ותשלומי מעבר המכונית, ולכן כדאי לחשוב על הגעה לאילת, למעבר הגבול, ומשם ללכת אל מגרש החנייה בו עומדות מוניות הפג'ו-סטיישן החבוטות של הבדואים.
נסיעה במונית לנואיבה עולה כ-200 לירות. מונית לדהב - 240 לירות. שבעה אנשים יכולים להיכנס במונית. בחופים מסיעים גם אנשים על הגג. רק תבדקו אם הנהג לא שיכור או מעושן לגמרי.
הדלק המצרי הוא 90 אוקטן. כדאי להיכנס עם מיכל מלא ולא לגמור אותו עד הסוף, אלא להוסיף ולערבב. אפשר להביא ג'ריקנים, אם כי לא חסרות תחנות דלק.
בטיחות
מומלץ לעשות ביטוח בריאות לנוסעים לחו"ל, שכן אם מישהו יגיע מסיני לבית-חולים באילת, הוא יידרש להציגו. יש בתי-חולים מצריים בכל המרכזים העירוניים, אבל רמתם לא ברורה, ועדיף לא להגיע למצב שתצטרכו אותם. במלונות גדולים יש רופאי מלון טובים, אבל אין מערכת פינוי יעילה.
נהגו בזהירות. אל תנהגו סחוטים אחרי נסיעת הלילה מתל-אביב. הכבישים הם לא אוטוסטראדות, אם כי הם לא רעים.
חשוב לכבד את החוק המצרי ואת מנהגי המקום.
סיני - ובמיוחד נואיבה - היא דרך מעבר לנוסעים וסחורות העושים דרכם ממדינות המפרץ דרך עקבה אל ירדן ולהיפך. הבדואים ידידותיים, אבל גם כאן כדאי לפקוח עין, בעיקר בנושא רכוש וסמים.
אם אתם מגיעים לצלול, ישנן כמה חיות-ים שתרצו להימנע ממפגש איתן - ברקודה נפוצה, עקרבון, מורנה ודגי חתול למיניהם. המורנה יכולה להוריד יד בקלות. לא נעים לדרוך על קוצו של דג חתול.
פעילויות
הפעילות העיקרית לאורך החוף - מעבר למנוחה - היא צלילה ושאר סוגי ספורט המים. לרוב המלונות הטובים ומעלה יש היום מועדון צלילה משלהם, שבו ניתן להשכיר ציוד צלילה, מסכות, שנורקלים וסנפירים. המחירים זהים כמעט בכולם.
בשארם יש בית-ספר לצלילה ומרכז צוללנים על החוף בשם 'הקולג' של הים האדום'.
הרמה גבוהה. כל מועדוני הצלילה בשארם מארגנים צלילות עם ג'יפ באתרי הצלילה לאורך החוף, או הפלגות צלילה ביאכטות. ישראלים צריכים לזכור, שבספינות היוצאות לראס נצרני חייבים ויזה מצרית.
על הטיילת בשארם ובדהב תמצאו אופני הרים פשוטים למדי. הם מיועדים בעיקר למי שרוצה לסייר בסביבה, או מתעצל להגיע ברגל למסעדה. אל תשאירו אופניים לבד. יש, כמובן, סוסי רכיבה וגמלים, ולא רק לצורך תמונה למזכרת.
לינה
מספר המלונות והחדרים בסיני גדל בצורה ניכרת בשנים האחרונות. למרות זאת קחו בחשבון שחלק ניכר מהמלונות כבר נמצא בתפוסה מלאה לקראת החגים.
באופן כללי אפשר לחלק את החוף בסיני לשלוש רצועות עיקריות. ברצועה הראשונה - מטאבה עד נואיבה - המלונות היוקרתיים הם הילטון טאבה (לאחר מסוף הגבול), סאס ראדיסון טאבה ריזורט (אולי המהודר מכולם), מאריוט, הייאט וסופיטל. בסך הכול כולם מהודרים, טובים ויקרים. מחיר ממוצע: 100 דולר ומעלה לחדר זוגי.
אפשר לישון גם בראס בורקה, בבאסטה. אלו הן חושות בסיסיות, אבל עם אווירה מיוחדת.
יש המכורים למקום, לא במעט בזכות הבעלים שריף אל גאמראווי. בדרך יש חניונים נוספים הנמצאים בבעלות בדואים, המציעים בונגלוס, שירותים ציבוריים, מקלחת ובית-קפה - מסעדה שהיא לרוב מרכז החיים במקום. כרגיל, יש רצפת-שטיחים, קפה, נרגילה ושש-בש. אפשר גם לחטוף משהו לאכול. המחיר הוא כארבע לירות מצריות לאדם ללילה.
הרצועה השנייה, בין נואיבה ודהב, עוברת בין ההרים. לאורך החוף אין שום דבר מלבד איזור 'החור הכחול', מקור משיכה לצוללנים, 12 ק"מ צפונית לדהב, שלידו יש סככה ובית-קפה. יש משם שביל גמלים נחמד על חוף הים, המגיע עד לראס אבו גלום.
דהב היא מעוזם של המטיילים הפריקים, אבל גם לא מעט ממוסדים אוהבים את המקום והחן שלו. הכפר הבדואי עסלה מכיל ריכוז גדול ביותר של מסעדות, בתי-קפה וחנויות.
יש מקומות רבים שאפשר לתפוס בהם משהו לאכול, אך אל תצפו לרמה של מסעדה צרפתית. מומלץ לנסות כריש על גחלים (כריש שלם עולה כ-40 לירות). אפשר גם לשבת ולשתות, אבל משקאות קלים כדאי שיפתחו לפניכם.
בדהב עצמה נמצאים המלונות נובוטל (עם בריכה, מועדון צלילה וכל השאר) ולנאן (מסעדה, בריכות שחייה, מועדון צלילה, מגרש טניס וכו').
בצפון שארם, הרצועה השלישית, יש כמה אכסניות חדשות יחסית, ביניהן מלון הסוכות של אומבארק, הבדואי הידוע. מקום מוצלח. במפרץ נעמה נמצא הריכוז הגדול ביותר של מלונות. הטובים שבהם יושבים ממש על קו החוף, הפחות טובים - מאחוריהם.
המלונות במקום נעים ממלונות מפוארים כמו מובנפיק (5 כוכבים, שתי בריכות שחייה, קזינו), דרך הילטון פיירוז (4 כוכבים, חוף פרטי גדול במפרץ נעמה, בריכת שחייה) ועד טיראן (3 כוכבים, איכות בסדר) וסנפיר (כנ"ל).
בסופו של דבר, לאן שלא תגיעו, תפגשו בחג הזה ישראלים בסיני. אך אל דאגה. שלא כמו באירופה או בארצות-הברית, שם אנחנו תופשים מרחק מישראלים אחרים, בסיני אין מה להילחץ מעוד ישראלי או שניים או מאה. יש מספיק מקום לכולם. אולי לא במלונות הפאר, אבל בחושה - למי אכפת?
כל מה שכדאי וצריך לדעת לפני החופשה:
לפנייה לכתב/ת 
