דמעות של "טעות אנוש"
שעת לילה מאוחרת, שוטר ורופא מכים בדלת.
אחי בן הארבע פותח, עיניים עייפות גדולות ובוהות, אימל'ה, משטרה! הם שולחים בו מבט, מזילים דמעה ולא מסוגלים להוציא הגה מול עיני ילד יתום שמחכה עייף לאבא שהבטיח לשוב עם מתנה. אימא בבית?
שלום גברת, מצטערים, הייתה תאונה, תאונה למי שואלת האלמנה, תאונה של טעות אנוש קטנה, משיח לא בא ומעכשיו גם בעלך האוהב והמסור.
האלמנה הטריה מתמוטטת, הרופא מזריק מה שמזריק והיא נזעקת, יוסי הייתה תאונה, תקרא לשמונת אחיך היתומים.
שחור בעיניים, לא רואה כלום, חולשה מתפשטת מבלי כוח להרים את היד, מחייג אל אחותי הגדולה פורץ בבכי ומנתק.
אלפים מתקבצים, אבא הפרטי שלך על גבי לוחות המודעות אתה לא היחיד שאהבת אותו, אתה לא היחיד שהתייתמת, אלפי תלמידיו, חבריו, מכריו שלכולם העניק חיוך עזרה וחיבור כולם באים לבכות לך חבר.
אתה כועס, רוצה לצעוק ולגרש את כולם, לכו הביתה, זאת בטח גם טעות אנוש, אבא לא מת ככה פתאום, אבא לא מפקיר שמונה יתומים רכים רק בגלל צעיר שחצה מולו את הפס הלבן, אבא החייכן והאוהב לא נגדע. המילים נעתקות.
הרכב השחור מגיע, אני יורד מהבית לבדוק אם אבא עוד חי, משחיל את ידי ונוגע בכפות רגליו, הן קרות מאד, זה לא אבא, אבא תמיד היה חם.
בדקתם? אתם בטוחים שזה אבא שלי? בדקתם שאין לו דופק ונשימה? רגע, אבל מעולם הוא לא הפסיק מלפעום ולכולם העניק חיבוק וחיוך, אולי הרופא טעה? תבדקו שוב בבקשה?
הם הבטיחו לבדוק, ישבתי שבעה.
ארבע שנים מאוחר יותר: שעת בוקר מוקדמת, שוטר ורופאה מכים בדלת, אני פותח קורן מאושר, נו, חקרתם וגילתם שזאת טעות, אבא שלי חי?
מצטערים, אבל אחיך בן העשרים, יצא עם חברים, הוא לא אשם, טעות אנוש קטנה וזהו.
נו, איך אתם רוצים שאני אודיע כזה דבר לאלמנה? אתם רוצים שאהרוג גם אותה? הרופאה מזריקה מה שמזריקה לאלמנה ולאם השכולה והיא לא מעכלת מה קורה סביבה.
אותה כותרת, אותה מודעה, אותם חברים, אותם אנשים, כולם מתקבצים, נוסעים לבית הקברות להפקיד את האח ליד האבא, אין לי מילים, הכאב עצום, מביט אל הכביש השחור, שעשה לי את החיים באותו הצבע גם מבלי פס לבן.
רגבי אדמה, חושך אפילה, אבד הטעם לחיים, נגדע הטעם.
גם אבא שלי לא היה אשם, גם אחי לא. שניהם היו קורבנות של "טעות אנוש". שתי טעויות אנוש שקברו אבא ואח זה לצד זה ולצד שמחת החיים של משפחה שלמה.
כמה מילה באהבה לנהגים הצעירים.
גם אני כמוכם צעיר שנהגתי כמו שצעירים אוהבים לנהוג, אדרנלין, לחץ, והנה הגעתי לפני כולם.. (לרמזור).
מאז שהבנתי כי הכביש הינו אספלט של טעות אנוש, מאז שהבנתי כי אני חלילה וחס עלול לקבור אדם ועימו משפחה שלמה, אני עולה על הכביש עם אדרנלין אחר, אדרנלין של רעד ופחד להגיע אל מחוז חפצי בשלום ועימי הנהג האלמוני שנוהג מולי או לצידי.
אחי בן הארבע פותח, עיניים עייפות גדולות ובוהות, אימל'ה, משטרה! הם שולחים בו מבט, מזילים דמעה ולא מסוגלים להוציא הגה מול עיני ילד יתום שמחכה עייף לאבא שהבטיח לשוב עם מתנה. אימא בבית?
שלום גברת, מצטערים, הייתה תאונה, תאונה למי שואלת האלמנה, תאונה של טעות אנוש קטנה, משיח לא בא ומעכשיו גם בעלך האוהב והמסור.
האלמנה הטריה מתמוטטת, הרופא מזריק מה שמזריק והיא נזעקת, יוסי הייתה תאונה, תקרא לשמונת אחיך היתומים.
שחור בעיניים, לא רואה כלום, חולשה מתפשטת מבלי כוח להרים את היד, מחייג אל אחותי הגדולה פורץ בבכי ומנתק.
אלפים מתקבצים, אבא הפרטי שלך על גבי לוחות המודעות אתה לא היחיד שאהבת אותו, אתה לא היחיד שהתייתמת, אלפי תלמידיו, חבריו, מכריו שלכולם העניק חיוך עזרה וחיבור כולם באים לבכות לך חבר.
אתה כועס, רוצה לצעוק ולגרש את כולם, לכו הביתה, זאת בטח גם טעות אנוש, אבא לא מת ככה פתאום, אבא לא מפקיר שמונה יתומים רכים רק בגלל צעיר שחצה מולו את הפס הלבן, אבא החייכן והאוהב לא נגדע. המילים נעתקות.
הרכב השחור מגיע, אני יורד מהבית לבדוק אם אבא עוד חי, משחיל את ידי ונוגע בכפות רגליו, הן קרות מאד, זה לא אבא, אבא תמיד היה חם.
בדקתם? אתם בטוחים שזה אבא שלי? בדקתם שאין לו דופק ונשימה? רגע, אבל מעולם הוא לא הפסיק מלפעום ולכולם העניק חיבוק וחיוך, אולי הרופא טעה? תבדקו שוב בבקשה?
הם הבטיחו לבדוק, ישבתי שבעה.
ארבע שנים מאוחר יותר: שעת בוקר מוקדמת, שוטר ורופאה מכים בדלת, אני פותח קורן מאושר, נו, חקרתם וגילתם שזאת טעות, אבא שלי חי?
מצטערים, אבל אחיך בן העשרים, יצא עם חברים, הוא לא אשם, טעות אנוש קטנה וזהו.
נו, איך אתם רוצים שאני אודיע כזה דבר לאלמנה? אתם רוצים שאהרוג גם אותה? הרופאה מזריקה מה שמזריקה לאלמנה ולאם השכולה והיא לא מעכלת מה קורה סביבה.
אותה כותרת, אותה מודעה, אותם חברים, אותם אנשים, כולם מתקבצים, נוסעים לבית הקברות להפקיד את האח ליד האבא, אין לי מילים, הכאב עצום, מביט אל הכביש השחור, שעשה לי את החיים באותו הצבע גם מבלי פס לבן.
רגבי אדמה, חושך אפילה, אבד הטעם לחיים, נגדע הטעם.
גם אבא שלי לא היה אשם, גם אחי לא. שניהם היו קורבנות של "טעות אנוש". שתי טעויות אנוש שקברו אבא ואח זה לצד זה ולצד שמחת החיים של משפחה שלמה.
כמה מילה באהבה לנהגים הצעירים.
גם אני כמוכם צעיר שנהגתי כמו שצעירים אוהבים לנהוג, אדרנלין, לחץ, והנה הגעתי לפני כולם.. (לרמזור).
מאז שהבנתי כי הכביש הינו אספלט של טעות אנוש, מאז שהבנתי כי אני חלילה וחס עלול לקבור אדם ועימו משפחה שלמה, אני עולה על הכביש עם אדרנלין אחר, אדרנלין של רעד ופחד להגיע אל מחוז חפצי בשלום ועימי הנהג האלמוני שנוהג מולי או לצידי.
לפנייה לכתב/ת 
