עם ויקי בשפל המדרגה
אני מאחלת לכולנו שיהיה לנו חג מאוד לא שמח השנה. שתמונותיה של ויקי קנפו, של הילדה הרעבה ושל עובדי הרשויות המיואשים ירדפו אותנו בחג
אין תפוח בדבש וגרגירי רימון שיוכלו לטשטש את תחושת הגועל למראה גופה העירום של ויקי קנפו ערב
ראש-השנה תשס"ה. לא אברי גופה, הכבדים, הרפויים והבלתי-אטרקטיביים גורמים לתחושת הקבס, אלא מה שעומד מאחוריהם, שגרם לאשת השנה שלי לרדת לזנות. וכך, בפרוס עלינו השנה החדשה, אל מול התמונות הדוחות (ויש גם סרט באורך מלא, לידיעת המתעניינים), כדאי שנדע כולנו שוויקי לא לבד. מדינה שלמה ירדה איתה לשפל המדרגה. מדינה של זונות, סרסורים ולקוחות מרוצים.
תמימותה של קנפו (וכמובן בעיות משמעותיות של שיקול דעת ושיפוט המציאות) גורמת לה לחשוב שהעירום שלה יעיר מישהו ויזיז משהו. אלא שמה שלא עשו גלי המתאבדים על רקע כלכלי, לא יעשו שדיים וישבנים חשופים, אפילו היו של שרי אריסון. שר האוצר בדיוק עסוק במהלך פוליטי נגד ראש הממשלה, שעסוק מצידו בחישוב הפיצויים למפוני גוש קטיף, ושר הפנים יודע על רעבי הדיאטות יותר ממה שהוא יודע על מי שלא קיבל ממנו משכורת חודשים רבים.
מצד האחריות על התנהלותה של ויקי, הממשלה היא אמנם הסרסורית (לדבר עבירה) העיקרית, אבל לצידה ניצבת התקשורת במקום טוב. התקשורת, שלא רק מייח"צנת את ארגוני הצדקה לסוגיהם (ובכך שולחת עוד אנשים אליהם במקום ללשכת התעסוקה, נניח), אלא מייצרת בעצמה ערבי שירה וזמר לתפארת המחדל הכלכלי הלאומי. ולא רק זה וזה, אלא שהיא לוקחת את ויקי קנפו כמודל פוטוגני מגדיל רייטינג, משתמשת בה, ללא אבחנה וללא אחריות, ומשליכה אותה לכלבים (ולפרפרים) מיד כשמיצתה את מה שאפשר להוציא ממנה. וזה נכון לכל מי שהצטלם בפוזה של עוני, נזקקות, נואשות, דמעות ומסכנות אותנטית או מקצוענית. לעצמו אף אחד מאלה לא עזר, אבל הוא נתן שירות מעולה לתקשורת ולממשלה.
מחר בערב, כשעמישראל יסב אל שולחן הגפילטע והחריימה, כדאי לחשוב מה מצפה לנו אחרי החגים. כי באופן פרטי ייתכן שויקי קנפו הרוויחה לעצמה את ארוחת החג מכספי הפורנו שצילמה, אך אם היא לא מתכננת קריירה מתמשכת בתחום הזה, הכסף ייגמר או-טו-טו והיא צפויה לשאול את עצמה שוב: מה עכשיו? היא ועוד עשרות אלפים במצבה.
והשלב הבא, כי אין ברירה אחרת, הוא שלב האלימות. אנשים יפסיקו להתאבד ויתחילו לרצוח, יפסיקו להתפשט בעצמם ויפשיטו אחרים, יגנבו, ישדדו, ישרפו. וזה יהיה מאוד לא פוטוגני, לא משעשע ולא וירטואלי. ונראה אז מה יהיה לפורז להגיד.
אני מאחלת לכולנו שיהיה לנו חג מאוד לא שמח השנה. שתמונותיה של ויקי קנפו, של הילדה הרעבה ושל עובדי הרשויות המיואשים ירדפו אותנו בחג, עד שלא נוכל לבלוע וליהנות מהאוכל שיוגש על שולחננו. ושגם השנה הבאה לא תהיה שנה טובה לאף אחד, אלא אם כן מדובר בכולם. אם לויקי קנפו אין חג שמח ושנה טובה, אין סיבה שלנו יהיה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
