רצינו מדונה, קיבלנו אסתר
ביקורה של הכוכבת היה אמור לשפוך קצת זוהר לחיינו המשעממים ומוכי האסונות. במקום זאת קיבלנו רוחניות בגרוש ותמונות בחושך. פרידה
נתחיל מהסוף. הרגע בו עלתה אמש מדונה לנאום בערב הגאלה ל"קרן לרוחניות לילדים" במלון "דיוויד אינטרקונטיננטל" אתמול, היה הפעם הראשונה מאז הגיעה לארץ בו היא נתנה לנו משהו - רגע בו כולם סוף סוף הרימו את הראש מהיין האדום שלהם והקשיבו, רגע בו כולם הפסיקו לפשפש בספרי ה"becoming like god” שלהם, שהודפסו בשוקינג פינק, והיטו אוזן.
גם מדונה התרגשה. הקול שלה רעד, אפשר היה לשמוע את זה לאורך כל הנאום. "כשאתם רוצים לקבל משהו אתם צריכים ללמוד לתת משהו בחזרה. רוצים אהבה? תנו אהבה... בלה בלה בלה...". יפה מדונה. נראית ממש טוב לגילה. יש מצב שהיא גם תשיר משהו?
למה זה עבד כשזה עבד? כמו ביחסים, שני הצדדים מתגמשים. מסכימים לערפל את הראייה ולהתאים את בני הזוג שלהם לתבנית הרצויה כדי לתת לעצמם לגיטימציה להתאהב. אנחנו מוכנים לראות במדונה הבחורה שחותרת להשיג אמת כלשהי, אם היא מסכימה לאכול סלט ציוני וכשר ב"מנטה ריי". אלוהים יודע שכבר היו פה אנשים פחות יפים שעשו לעצמם ניו-אייג'-באדולינה-הנבואה השמיימית ונהנו מהספק. אז עכשיו זאת מדונה, אמרנו תודה והתעלמנו ממה שצריך.
מתי זה הביא לנו את הנברוזה? כשלא קיבלנו את התמורה. היא באה למלון בוואן מוכהה חלונות? בסדר, מקובל עלינו. לא יורדת לארוחת ערב? נו טוב, לפני שתי דקות היא גמרה הופעה בפורטוגל, הגיעה הרוסה מתה בטיסה מליסבון, ניתן לה לנוח. למחרת היא לא יוצאת מהמלון? נגיד שזה בסדר, סנובית אבל בכל זאת, מדונה, ביקור פרטי עלק. שני פפראצ'ים חוטפים מכות ממאבטחים ישראלים בניסיון לעשות את היומית שלהם בחג? עד כאן. תגידו, בכלל מותר לה ללמוד את הקבלה זאתי? הרי היא, רחמנא ליצלן, גוייה משומדת, לא?
אחר כך הגיעו הריקודים והתפילות והשופרות, ההופעה של "שבע" במלון, בלילה גיחה לקברי הצדיקים, הכותל, ירושלים. מזריקים לנו פוטו-אופ ואנחנו נשכבים לאחור ומניחים לתמונות לחלחל למערכת הדם, להירגע מהקריז. אחרי כמה שעות זה שוב מתחיל. אנחנו כבר מרגישים את הסוף כי אנחנו יודעים שהנה היא הולכת, אבל לפני זה עוד מגיעה לנו בדין פיסה מהזהוב-זהוב הזה, וכמו בת-ימים במסיבה בלי סלקציה אנחנו מתייצבים לתבוע את המחיר. דברי אלינו, אסתר. אנחנו מקשיבים.
אז אחרי המינגלינג הארוך בהיסטוריה (שעתיים הקדמה לארוחת ההתרמה), כזה שכלל איסוף תגים למטה, שתייה קלה ויין למעלה, שוב ירידה למטה למבוא ההזוי והמפואר של הערב (סושי, פנקייק עם קוויאר, סטייקים ובחורות בתלבושות לבנות שהפיצו את האור) ובסוף כניסה לאולם עצמו.
לצד שרי אריסון ועופר גלזר, גליה אלבין, אורנה בנאי וצביקה הדר החליפו צ'אפחות רן דנקר, נינט, רודריגו ושרון איילון, יהודה לוי ואפרת בוימוולד, קובי מחט וזבולון מושאשווילי. עוד שניה היתה מופיעה שם שירה חן בכפכפים, ועופר שכטר היה משחרר אחת, בשביל הפאסון.
אז מה היה לנו שם? שתי הקלטות בלוג-סטייל של פיליפ וקרן ברג, כמה קטעי קישור של דן שילון ומדונה אחת לתשואות הקהל. "אני שמחה לחזור לישראל", שילמה מדונה את התעריף המלא וכולם נמסו, סלחו ושכחו שאת ההופעה פה היא ביטלה. "זה מקום טוב לסיים בו את סיבוב ההופעות שלי, ואני מבטיחה שהפעם לא תעבורנה עוד עשר שנים עד שאחזור לכאן שוב. אני מודה שהיססתי בנוגע לביקור הזה, עם כל הדיווחים על התקפות טרור, אבל הבנתי שישראל בטוחה באותה מידה כמו ניו-יורק". מחיאות כפיים בבקשה, ואם זה לא קשה גם פריצה לפריים-טיים בערוץ שתיים, תודה.
אנחנו רצינו את מדונה, והיא רצתה להגיע אסתר. זו תמצית הביקור שלה בארץ. היא רצתה טקס עמוק בו היא תנאם בזכות שכיות החמדה של הקבלה, ואנחנו הושבנו בקהל את רודריגו ונינט. בסופו של דבר התפשרנו. היא קיבלה מאיתנו גושפנקא קצת יותר רוחנית, אנחנו זכינו לגעת בזוהר. מי הכי הרוויח? המרכז לקבלה הרוויח. הרבה. כסף, תהילה, יחסי ציבור, יו ניים איט. אלוהים מכר מרצ'נדייז של עצמו כאילו אין מחר. וזהו, עכשיו היא נוסעת ובאמת אין עוד מחר. כלומר יש מחר, אבל הוא מביא איתו את הסמי-נורמליזציה שאיך שלא מסתכלים עליה מדונה היא לא חלק ממנה. מחר יככבו בעמוד האחורי בכותרת האמהות של הוועד למען החייל, או מיטל ברדה מהקורס לחימוש שקפצה לבריכה במדים. אמרת שתחזרי בקרוב? נראה מה המילה שלך שווה. אל תשכחי, מילה אחת עם פיליפ ואנחנו מעיפים אותך מהקבלה.
לפנייה לכתב/ת 
