האהבה הישנה
האהבה הישנה שלי.
זו שתמיד תהיה שם בשבילי.
זו שתמיד תעלה על פני חיוך.
זו שתמיד תדע מה לעשות כדי שאני אהיה שמח.
זו שברגעים מסויימים מרגישה כאילו אנו יישות אחת.
אהבה מוזרה, אני יודע...
אהבה שיכולה לפגוע בך בשניה.
אהבה שיכולה לרסק משפחות.
אהבה שמצריכה השקעה אדירה לעיתים. גם כלכלית.
אבל מצד שני, זו אהבה ללא פשרות.
מרקוס מילר מנגן ברקע. רוח.
שלוש בלילה. הרי ירושלים.
רק אני והיא.
רוח קפואה בחוץ, אבל שנינו דרוכים.
שנינו מוכנים ללא נודע, שנינו מחכים... מצפים...
היא מחליקה קצת, אני אוסף אותה חזרה אלי...
היא מספרת לי שהיא מתקרבת לגבול היכולת בצעקות חרישיות...
השקט מאפשר לי להיות הכי קרוב אליה, לשמוע כל דבר שיש לה לומר לי...
היא כנועה לי כרגע, כל נגיעה הכי קטנה מעיפה את שנינו לעולמות אחרים...
זו הדרך שלנו להרגע.
לחצי החיים הרחוקים אי שם במישור החוף נשכחים.
שנינו ביחד, בשקט הזה, בחושך הזה.
הכי פשוט בעולם, האדרנלין מטריף את שנינו.
אבל מיד לאחר מכן שנינו נופלים, שדודים... רגועים.
אנחנו מחוברים. שקט.
רק מרקוס מילר מנגן ברקע. רוח.
זו אהבה מסוכנת.
יכולה להרוג אותך.
יכולה לפגוע ביקרים לך, או באנשים שלעולם לא הכרת ולעולם לא תכיר.
אבל באהבה אין חוקים.
או שאולי בעצם יש... אנחנו אוהבים להתאהב באהבה שתסכן אותנו.
אהבה שתרגש אותנו.
אהבה שתתמסר לנו לחלוטין, תרים לנו את רמת האדרנלין לשמיים...
אבל גם תדע להנחית אותנו חזרה, לחבק בחום ולהיות שם ת-מ-י-ד.
אהבה מוזרה יש לי...
אהבה לפח עם ארבעה גלגלים.
ל-TS שלי.
(אל תרימו גבה, אל תתפלאו... פשוט תקראו שוב את הכתוב למעלה ותבינו...)
לפנייה לכתב/ת 
