שתף קטע נבחר
 

הסכם אינו פיוס

פיוס היסטורי עם הפלסטינים יושג רק אם הסכם השלום יביא לפתרון בעיות היום-יום

פיוס בין עמים הוא תהליך שבו אמורות איבות הדדיות להתפוגג. לרוע המזל, במזרח התיכון איבות מאריכות ימים והסכמים אינם בהכרח חלק מתהליך פיוס. ברק נוסע לקמפ דיוויד להביא הסכם שלדבריו אם אמנם ייחתם, יוביל ל' פיוס היסטורי'.
לכאורה, ברק מיטיב להכיר את המזרח התיכון שכן, בין היתר, היה גם ראש אמ"ן. לרוע המזל, נרשמו לחובת אמ"ן וראשי ממשלות לא מעט טעויות אסטרטגיות במהלך השנים, שהבולטות ביניהן הן ההערכות בנוגע למלחמת יום כיפור ולמלחמת לבנון. את מחיר הטעויות הללו אנחנו משלמים עד היום.
יתכן בהחלט שברק יחזור מקמפ דיוויד עם הסכם, וייתכן שמשאל העם יאשר את ההסכם. עם זאת, אני מטיל ספק רב באפשרות שהסכם כזה יהיה חלק מתהליך של "פיוס היסטורי", ולא חלק מתהליך העמקת האיבה והעוינות בין העמים. כזה היה הסכם אוסלו, שיצר תקוות וציפיות אצל רוב הציבור, קיבל את אישור הכנסת וללא ספק היה עובר במשאל עם. שבע שנים אחרי, כאשר ערפאת שולט בפועל על כ-50% מהשטח, וחודשים ספורים בטרם יכריז על הקמת מדינה עצמאית, אפשר לסכם פרק ביניים זה בצורה ברורה: פיוס לא היה פה.
האיבות לא שככו אלא החריפו. האיום הביטחוני לא הצטמצם אלא העמיק. מנגד, השינויים בתחומי השליטה של הרשות בכל מה שקשור לפתרון בעיות תעסוקה, תשתיות מים, ביוב, תעבורה, חשמל ואחרות, מפגרים אחרי קצב הריבוי הטבעי, והדבר גורם לזעם ולתסכול. העובדה שמספר הפיגועים הצטמצם אינה נובעת מהפנמה של תהליך פיוס אלא מהתבססות שירותי הביטחון הפלסטינים בשטח, ותיעול העוינות על-ידי הרשות למועד ולמקום הנוחים לה. זאת, כחלק מניהול המשא ומתן ובהתאם למטרות האסטרטגיות והטקטיות של ערפאת.
ברגע זה לא נראה שלברק יש "אסטרטגיית חילוץ" שמבאמצעותה ישיג את מטרותיו המוצהרות: סיום מוחלט של התביעות ההדדיות בין הצדדים, פיתרון כולל לבעיית הפליטים, הסכמי שלום עם כל המרחב הערבי ו"פיוס היסטורי". כל הסכם שיושג, אם יושג, בקמפ דיוויד, חייב לעבור את מבחן חיי היום-יום. בבוקר שלמחרת נבחנים האינטרסים המשותפים מול אלה הייחודיים. הכפריים בהר חברון, אלה שאין להם מים לשתייה או כסף לקנותם מבעלי המכליות, תמיד יביטו לעבר הממטרות בחבל לכיש. אותם מעניין ההסכם רק אם הוא יביא פיתרון למצוקותיהם האמיתיות.
ליצירת שלום אמת, דרוש אורך רוח. תקופת דור או שניים ואסטרטגיית חילוץ שנשענת על צעדים בוני שלום. למשל תוכנית מים אזורית משותפת כדוגמת תוכנית גור להתפלת מי-ים והפקת חשמל הייתה תורמת להפגת המתח באזור וליצירת אווירה של תקווה ושיתוף פעולה, יותר מכל הסכם או פגישת פסגה מאולצת.

מוטי אשכנזי – איש עסקים בהווה וממנהיגי תנועות המחאה שלאחר מלחמת יום הכיפורים

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים