הר הנגב: מסע בעקבות נודדים

משך המסלול: יום שלם

אופי המסלול: משולב. נסיעה ברכב + סיור רגלי

לקראת סופו של קיץ ארוך וחם מתעורר המדבר מתרדמתו. קולות ניגוח הקרניים מהדהדים בקניונים ובוואדיות, פרי קרבות" היעלים הזכרים בעונת הייחום, בשמיים להקות ציפורים המחפשות את דרכן אל ארצות החום, ואפילו אצלנו תנועת המטיילים, אשר נטשו את מרחביו הלוהטים של המדבר בחודשי הקיץ החמים, מתחילה להתעורר.

בטיולנו הבא לנגב ננסה יחדיו לגלות את הסתיו דרך עיני מטייל ונווד.

העופות המוכרים והמזוהים ביותר עם נדידה הם החסידות. לכן זעזוע כבד היכה את כולנו למראה התמונות הקשות של מאות החסידות, אשר מצאו את מותן לאחרונה בבריכות מפעלי הפוספטים בנגב. החסידות עברו אלפי קילומטרים בשמי אירופה והמזרח-התיכון, יכלו למזג-האוויר, לציידים ולרעב, אך מצאו את מותן כשירדו להרוות את צימאונן במי הבריכות החומציים.

נתחיל את מסלולנו באגם ירוחם. הבאים מצפון ייפנו בצומת גורל, צפונית לבאר-שבע. נמשיך ישר עד לצומת נוקדים, שם נפנה שמאלה וניסע כ-15 ק"מ עד לצומת נגב, שם נפנה שמאלה וניסע ישר. בדרכנו אנו חוצים את רכס ירוחם, אחד מארבעת רכסי הנגב הצפוני, והיחיד שלא מתהדר במכתש מרשים. בצומת נפנה ימינה, ובכיכר המרכזית נפנה שוב ימינה לחורשה הירוקה של אגם ירוחם. בקרבת החורשה נמצאת באר ירוחם, שעל פי האגדה היא הבאר שנתגלתה להגר ובמימיה השקתה את ישמעאל. כאן אפשר לעשות פיקניק בצל העצים ולהמשיך בטיול סביב האגם.

סכר אגם ירוחם נבנה כדי לאגום את מי השיטפונות השוצפים בשלושה נחלי אכזב: נחל ירוחם, נחל שועלים ונחל רביבים. לאתר יש תוכניות פיתוח רבות, ביניהן כאלה הקשורות לאתרים ארכיאולוגים מעניינים הנמצאים בסמוך לאגם.

ציפורים רבות למדו לנצל את המקום כתחנת דרכים במסען הארוך. אם יתמזל מזלנו נמצא כאן ברווזים, ענפות, לבניות, טבלנים וביצניות. יש המנקרים בבוץ על גדות האגם ואחרים מוצאים את מזונם בלבו. הצמחייה הענפה ושפע המזון הם בהחלט מקום מתאים לקינון ודגירה. מומלץ להצטייד במשקפת ומגדיר, לשבת בשקט על שפת האגם, וההנאה מובטחת משלל רב של ציפורים במים, באוויר וביבשה.

עבדת: הצצה לעולם קדום

נמשיך דרומה על כביש ירוחם-שדה בוקר, לכיוון תחנתנו הבאה - העיר הנבטית בגן לאומי עבדת. חורבות העיר העתיקה מאפשרות לנו הצצה אל תוך עולם הנדודים והמסחר של התקופה העתיקה. בחג סוכות תיערך בגן הלאומי דריכת ענבים בהשתתפות הקהל בגת הקדומה.

נעלה על הרכבים ונמשיך דרומה לכיוון מצפה רמון. בדרך נראה אוהלי בדואים רבים שהתיישבו בשנים האחרונות לאורך הכביש, ועדיין ניתן לראות עדרי עזים מלוות בנערה בדואית עוטה שמלה מסורתית ומנהיגה את צאנה בהחלטיות ובבטחה, כפי שהיו הוריה וסביה עושים במשך שנים ארוכות של חיי נדודים במרחב הנגבי.

5 ק"מ לפני מצפה רמון נפנה ימינה בצומת הרוחות לכיוון בורות לוץ והר חריף. אפשר לעצור בבור חמת, בור מים פתוח מהתקופה הישראלית, שעדיין אוצר מים גם בתקופה זו. הבור נמצא בתהליך שיקום בעזרת חוגי נוער ממדרשת שדה בוקר ואנשי רשות הטבע והגנים. באיזור פזורים בורות נוספים, אשר נחפרו לאורך תקופות קדומות והמעידים על רצף התיישבות בהר הנגב לאורך ההיסטוריה. בורות המים שימשו את תושבי הקבע ואת הנוודים אשר סבו במדבר על צאנם וגמליהם בעקבות שדות המרעה.

נמשיך לכיוון הר חריף. על פי דרישת הצבא יש להצטייד החל מקטע זה בנשק ומומלץ לנסוע בצמדים. 

אנו נוסעים בכביש הגבול המערבי עם מצרים בדרכנו צפונה לכיוון ניצנה. שימו לב: אתם עומדים לעבור בכביש צר משובש ומפותל. נדרשת כאן זהירות רבה בנהיגה, אך התמורה רבה בדמותם של נופים עוצרי נשימה.

הכביש עובר בין השלוחות המסולעות של הר חורשה. שכבות הסלע הרוכבות זו על גבי זו תורמות לעוצמת המראה. בוואדיות עצי אלה אטלנטית ציוריות. אל דאגה, יש לאורך הדרך מספר נקודות לעצירה ותצפית. אנו נעצור במצפה יאיר. המצפה הוקם לזכרו של יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים, שנרצח בשנות ה-50 בנחל סרפד, לא הרחק מכאן, בעת אימוני יחידתו.

ממזרח לנו פסגות ההר הגבוה של הנגב ובמערב מתנשאים הפסגות של צפון סיני ולמרגלותיהם מישורי הענק המנוקזים על ידי נחל אל עריש. מי התהום הגבוהים יוצרים כאן נוף של סבחות. ביום טוב נראה באופק את הר עריף אל נאקה ואת גאבל הילאלל.

בעזרת תבליטי הנוף החקוקים באבן נצפה אל עבר קדש ברנע המקראית, המזוהה עם עין קודיראת. אין כמו חג סוכות להעלות בנו הרהורים על עברנו הנוודי והמדברי. על פי הסיפור המקראי חנינו בקדש ימים רבים. מכאן יצאו 12 המרגלים לתור את הארץ, אך כיון שהוציאו את דיבת הארץ רעה נענשנו כולנו והמשכנו לנדוד במשך 40 שנה במדבר עד הכניסה לארץ מערבות יריחו (ספר דברים א' 19 - 35).

בארותיים: יש צל

נרד בכביש המפותל לכיוון מעבר ניצנה, נפנה ימינה על-פי השילוט המורה על הדרך לבארותיים, שם נוכל לעצור למנוחה קלה בצל עצי האשל התמירים. כמונו יעשו גם העופות בתקופת הנדידה, שינצלו את חורשת העצים למנוחה ולינה, שכן מקבץ עצים כזה אינו חיזיון נפוץ בחבל הארץ המדברי. חורשה זו ניטעה על ידי אנשי מקווה ישראל בראשית המאה ה-20, וניתן עדיין לראות כאן את שרידי הרכבת הטורקית שהיתה בשלבי בנייה לטובת אחזקת קו הגבול בין שתי המעצמות הגדולות באזור - בריטניה והאימפריה העותומאנית.

איזור ניצנה בארותיים שימש כבר בעת הקדומה מפגש לדרכים חשובות. כאן נפגשה דרך שור (הנזכרת במקורותינו), שעלתה מאיזור הדלתא דרך מרכז סיני, עם הדרך העולה מראש מפרץ אילת. מכאן התפצלו הדרכים אל עבר עזה ואל באר-שבע וירושלים.

אחרי הפסקה קלה נמשיך בכביש מזרחה (כ-25 ק"מ) אל גן לאומי שבטה, על-פי השילוט. שבטה, אחת מערי הנבטים בנגב, נבנתה לפני 2000 שנה בשלב שבו החלו הנבטים, נוודי המדבר, לעבור להתיישבות קבע ולהתקיים מחקלאות. שרידי העיר מרשימים וכוללים כנסיות, אורוות, בריכות אגירה, משקופי בתים מעוטרים ועוד. אתם מוזמנים להלך ברחובות העיר ולדמיין איך שקקו כאן פעם חיים.

מסתבר כי מחזור החיים לא מפסיק לעולם. החסידות שעפות דרומה יחזרו במהרה במסען חזרה לארצות הצפון, הרועים יחפשו מקומות אחרים לרעות את צאנם, וגם אנחנו נשים פעמינו חזרה לצפון בכביש 40 לבאר-שבע ומשם כל אחד לביתו.

• כתבו: מידד גורן, מנהל מרכז חינוך והסברה רמון, וסאס פיאלקו, ממונת קליטת מבקרים במחוז דרום, רשות הטבע והגנים