דצ'יה לוגאן - תחבורה ציבורית

לרגע פערתי פה, והתחלתי לחפש נתיב חלופי. הרי לא ייתכן שאנשי רנו רוצים שניכנס לשביל העפר הארוך והמשובש. בהשקות למכוניות חדשות מחפשים היצרנים בדרך כלל פיסות אספלט איכותיות במיוחד, בוודאי לא ינסו "להוריד" משפחתית למגרש חול מאובק. אבל זה, אולי יותר מכל דבר אחר בהשקת הלוגאן, מדגים עבור מי היא פותחה - שווקי עולם שלישי בהם היכולת הכספית של הלקוח נמוכה כמעט כמו רמת התשתית.

רנו בטוחים למדי במוצר, בזה אין ספק. הם אפילו מתקשים להבין מדוע אנחנו מודאגים מהשם דצ’יה. הרי להם ברור שהמכונית הזו היא רנו, כי הרי רשמו לצד "דצ'יה", By Renault. "מה, זה באמת לא מספיק?" בשווקים רבים (רוסיה, איראן, דרום אמריקה ועוד) תשווק הלוגאן כרנו, אבל כעת ברור שהיבואן שלנו לא יהנה מפריבליגיה כזו. זו אגב שניסה לזכות בה לעצמו, ולכן הוא עדיין מהסס אם להתחיל בכלל ביבוא.

המראה והמטרה

מפגש ראשון עם דצ’יה לוגאן מתרחש בשדה תעופה נטוש מעט של נבשהיר, אי שם במרכז תורכיה. ובמגרש החניה היא לא נראית מושכת במיוחד. הדפנות הישרות יחסית והחיתוכים הקובייתיים-זוויתיים, נראים מיושנים קמעה ובוודאי שלא יגרמו לאף אחד במערב לסובב את הראש.

אבל המערב פחות מעניין את רנו-דצ'יה. "אנחנו מוכרים 80% מהתוצרת שלנו ל-20% מאוכלוסיית העולם - המערב. שם קשה להגדיל את המכירות. לעומת זאת, שאר אוכלוסיית העולם משוועת לתחבורה זולה". כך מסבירים הצרפתים מדוע יצאו לפתח את "מכונית ה-5,000 אירו", ובטח הם כמעט נשמעים כמו צבע הישע וגדודי החמלה.

"אז מה נעניק להם?"

ברנו מבינים היטב את קהל היעד, ובניגוד למרבית המתחרים הם מציעים מכונית זולה אבל גדולה, עם מראה משפחתי ותכנון חדש, בניגוד ללא מעט גרסאות מיושנות למכוניות עכשוויות. את זה הם עושים בעיקר על בסיס פלטפורמה גמישה. הלוגאן מבוססת על זו של המיקרה והקליאו העתידית, עם שילוב מסוים של קליאו נוכחית (מתלה קדמי). בסיס הגלגלים צמח ל-263 ס"מ, וזו כבר מידה שמכניסה אותה לקצה העליון של הפלח הקומפקטי, קרוב למשפחתיות גדולות (הוא גדול למשל מזה של מאזדה 626!).

הלוגאן ארוכה בארבעה ס"מ ממגאן רגילה, ודומה ברוחבה לפולקסווגן בורה ובגובהה לפיז'ו 306 למשל. המרחב לראש מאחור, כך טוענים רנו, טוב מבפורד פוקוס הנוכחית ולכתפיים יש יותר מקום מאשר במרצדס E. מעניין. לכל אלה נרתמו מכללים מוכרים מהארסנל של רנו: מנועי 1.6 ו-1.4 ליטר שפגשנו בעבר בקליאו ועדיין בקנגו.

תיבת ההילוכים מגיעה מהלגונה והמגאן, ובעתיד תהיה תיבת ארבעה הילוכים אוטומטית מוכרת. מה שאין כאן זו אלקטרוניקה מסובכת העלולה להקשות על אמינות וטיפולים בארצות עולם שלישי. בטיחות? עם מעט כריות אוויר, ללא מותחנים, לא בטוחים ברנו אם יקבלו שלושה או ארבעה כוכבים במבחני ה-EuroNCAP. הם יכולים לשפר זאת בקלות, אבל זה יעלה במחיר שיגרום לחריגה מהיעד.

גדולה למדי

תא הנוסעים מגלה שהנשק העיקרי של הלוגאן הוא אכן מרחב פנים מרשים, במיוחד מאחור. גם תא המטען ענק עם נפח של 510 ליטר, ואפילו תא הכפפות מרשים בגודלו. הכל כאן מאד נדיב. עם זאת, סביבת הנהג פחות מרשימה, כי כמו עיצוב המרכב אף היא נראית מעט מיושנת. איכות הרכיבים והפלסטיקה דווקא סבירה, אבל נראה כאילו משהו התאמץ ליצור מראה פחות פוטוגני ממה שהורגלנו ברנו. יש כאן גם היגיון - רנו הרי לא תרצה לירות לעצמה ברגל.

לעומת זאת, תנוחת הנהיגה נעימה, המושבים נוחים למדי והנדסת האנוש סבירה ברובה. כך גם רמת האבזור הכוללת בדגמים היותר-מצוידים תפעול חשמלי לחלונות, מראות ונעילה ואפילו מחשב דרך ואפשרות כיוון קושי מושב. אז נכון שמיקום וצורת מתגי החלונות (קדמיים במרכז, אחוריים בין המושבים) אינו מלהיב, ושפקדי האוורור נמוכים מדי לעין, אבל הסך הכל סביר.

הדברים שבאמת הפריעו לי הם אפשרות לפתיחת תא מטען רק עם מפתח (ללא חיבור לנעילה המרכזית), וידית כיוון גובה מושב מגוחכת (גם כיוון הזווית אינו נוח). אני גם לא ממש מבין מדוע עלי לשמוע צפצוף מעצבן בהפעלת האיתות. ובנוגע לשתי הבעיות הראשונות, ברנו הבטיחו בינתיים כי הם מטפלים בזה.

איך נוסעים

אבל מה שמסקרן באמת זה איך נוסעת היצירה הצרפתית-רומנית. ובכן, לא הפתעתי. מנוע ה-1.6 ליטר (שמונה שסתומים) המוכר עם 90 כ"ס, אינו מתקשה למשוך פחות מטון של משקל. הביצועים סבירים (175 קמ"ש ו-11.5 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש) ויחידת הכוח שאינה ממש שקטה, הופכת רועשת רק מעל 5,000 סל"ד חסרי טעם. למרות נחיתות ברורה על הנייר (162 קמ"ש ו-13 שניות) יחידת ה-1.4 ליטר (70 כ"ס) אינה איטית בהרבה "על הכביש".

וגם מתנהגת

ואם כבר בודקים אותה בתנאים מתאימים, הרי שהלוגאן בהחלט מפתיעה ביכולת לטפל במהמורות ודרכי עפר משובשות. המתלים ארוכי המהלך מסתדרים ללא טרוניות, ממש כמו המרכב והפלסטיקה שאינם משמיעים אפילו קרקוש בודד. העובדה שאנשי רנו מעודדים אותנו לנהיגת שבילים מהירה, כאילו מדובר ברכב פנאי אופנתי, מעידה על הייעוד והאמונה.

אבל רק לקראת סוף היום מאפשרים לנו לנהוג במכונית 5,000 אירו "אמיתית", ללא הגה כוח, בלי מזגן, שום ABS, ללא מוט מייצב ועם צמיגים צרים. אז נכון שמנוע חופשי ממזגן והגה מרגיש נמרץ עוד יותר, אבל המכונית הזו, שמתוכננת להיות להיט היסטרי באזורים מסוימים של העולם, מזכירה מסע אחורה במנהרת זמן. ההתנהגות סבירה אמנם, אבל ההגה הופך לקל באופן מפחיד על הכביש המהיר, נלחם בנהג בפניות וגורם לך לשקול הסבת מקצוע. זו אינה מכונית בה הייתם רוצים לנהוג. 

ההגינות מחייבת

נתחיל בברור. דצ’יה לוגאן אינה אמורה לפרוט על מיתרי תשוקה מוטורית. לא כאן, לא באיראן. את המכונית הזו ירכשו משתי סיבות בלבד - שימושיות ומחיר. כל השאר פחות חשוב בהגדרה. מה שלא מפריע לנו להעביר לכם את המידע הדרוש, לפני שתגיע - אם תגיע - ארצה.

אז ככה. הלוגאן מרגישה בפירוש פשוטה ומיושנת מהקליאו והמגאן למשל, אך היא גם זולה מהן משמעותית. ועצם ההשוואה לשתי מכוניות מודרניות - בעיקר למגאן - שאינה מסתיימת בפרצי צחוק, היא מחמאה של ממש עבור רנו. כי אחרי הכל, למרות תג-מחיר נמוך ב-50% ממגאן, הלוגאן אינה מעליבה את הנוהג בה, גם אם ירד זה הרגע מפאר תעשיית הרכב האירופאית. רנו יצרה מכונית הגונה, שמכל זווית מקיימת את מה שמבטיח המראה, המפרט ותג המחיר.

עם זאת, ברור מדוע מתלבט היבואן אם להביא אותה ארצה. השם דצ’יה יחיה ללא ספק את ספר הבדיחות הרומני, ולנציגי רנו יהיה קשה מאד למחוק את הדימוי המסרב לגווע כבר כמעט שני עשורים. לא רק שיזדקקו להשקעות עתק בהקניית דימוי חדש למותג, אלא שעדיין יאלצו להמתין ולראות האם אכן מדובר בדצ’יה טובה ואמינה. נכון שהסיכויים טובים שכך אכן יהיה, אבל מה יקרה אם לא?

הדרך היחידה להתמודד עם בעיות אלה תעבור כנראה - אם וכאשר - דרך ציי רכב. אם אכן תצליח שם הלוגאן, הפוטנציאל ברור. כי במחיר של 70,000 שקלים לגרסה הידנית ו-75,000 שקלים לאוטומטית העתידית, עשויה דצ’יה להפוך מבדיחה לסיוט הגדול של יבואני משפחתיות קטנות כמו יונדאי, קאיה ושברולט. היא גדולה מהן משמעותית, זולה בהרבה ועושה את העבודה. ומה בדיוק מחפש קצין הרכב בישראל? ראו הוזהרתם.