עידן ה-BBS: השנים המאוחרות

המשך מחלק א': תור הזהב של רשתות ה-BBS: מסר מן העבר

החדירה של ה-BBS-ים לישראל התנהלה באיחור אופנתי לאחר ארה"ב, שם גדל מספר המערכות בשנים 1990-1991 בלבד מכ-20 ל-75 אלף. בישראל הקצב היה מתון יותר. BBS-ים רבים קמו ונפלו, רשתות חדשות (PowerNet, Gateway, AyNet) נבנו והתפרקו. היו גם לא מעט סכסוכים ומריבות ופוליטיקה פנימית, שבוודאי לא הועילו. והיה גם הראש הקשה של משרד התקשורת, שבגללו נאלצנו לחכות חודשים ארוכים עד שיאושר השיווק של כל מודם חדש, או כל ציוד תקשורת אחר.

באמצע 1995, רגע לפני שאינטרנט טרפה את כל הקלפים, ראיינתי את אלדד גלקר ואת סער בליץ, ושאלתי את שניהם שאלה דומה: האם יש עתיד ל-BBS בעידן האינטרנט? שניהם הגיבו באופטימיות אמיתית לגמרי, וטענו ש"עכשיו כשיש יותר מודעות" השמיים הם הגבול.

מה שעשוי להיראות בדיעבד תמוה, היה אז הגיוני לגמרי. רשתות ה-BBS היו בשיא בשלותן, והציעו שירותי מידע, שירותי דואר וקניון אלקטרוני, איזורי קבצים נהדרים. כל זה, למשך שעתיים ו/או 5MB ליממה, עלה למשתמש 400-200 ש"ח לשנה. פחות ממה שהגולשים הראשונים באינטרנט הוציאו על החיבור בכל חודש.

ה-BBS-ים התאפיינו בזמני תגובה וקצבי העברת קבצים מהירים פי כמה מכל מה שפגשת באינטרנט, והיו הרבה יותר מאורגנים וקלים להתמצאות. ה-BBS, עם מודם 14,400, המשיך להיראות ולהרגיש הרבה יותר טוב מאינטרנט במשך שנה או שנתיים לפחות, עד שהלך בדרך כל מעגל מודפס.

לא שהיה לו סיכוי. מצד אחד, היה על ה-BBS להתחרות בשירותי אונליין חדשים כמו TV-Tel ואיזיקום, שהציעו מאגרי מידע, עדכונים פיננסיים, קניון אלקטרוני וכו'. מן הצד השני החל האינטרנט לצבור תאוצה. חלק ממפעילי ה-BBS-ים העתיקו את הפעילות שלהם לאינטרנט, אחרים ניסו להפוך לספקי אינטרנט, ובסופו של דבר נותרה זירת ה-BBS-ים מיותמת.

הופעת IOL

האירוע שחתם את התקופה היה, במידה רבה, הופעת IOL (ראשי תיבות של 'ישראל און ליין' באנגלית) בקיץ 1996. המודל היה של BBS מסחרי עם חיבור לאינטרנט, תחת ממשק גרפי. שלא במפתיע, בדומה מאד לשירות של AOL בארה"ב. בשנתיים הבאות IOL נדחף בהדרגה לרשת, טכנולוגית וקונספטואלית, תוך שהוא בונה סביבו קהילת משתמשים נהדרת, במידה לא מבוטלת על חשבון המעט שנשאר מרשתות ה-BBS הגדולות.

אלדד גלקר, מספר שבסוף עידן ה-BBS-ים הייתה לחברה תשתית ארצית שכללה עשרות מודמים בכל אזור חיוג, עם חיבורי Frame Relay בין האזורים. כשהניסיון לשתף פעולה עם ספקי האינטרנט החדשים כדי לנצל את התשתית הזו לא הצליח, ההשקעה ירדה לטמיון.

הוא לא יודע לנקוב בסכום מדויק, אבל אומר שהשקיע ב-CICS מאות אלפי דולרים. "בזמנו, כשהכנסנו את המודמים הראשונים במהירות 14,400, הם עלו לנו 1200 דולר כל-אחד" הוא משחזר. "קנינו גם דיסק קשיח של HP, מהדגמים הראשונים בנפח 1GB, שעלה למעלה מאלף דולר ושקל יותר משלושה קילוגרם". כלומר, הוצאה כבדה.

הקרב האחרון: אולטינט

במקביל לרשתות המסחריות, התאחדה בראשית שנות התשעים קבוצה גדולה של מפעילי BBS-ים ברשת וולנטרית שעיקרה היה דואר אלקטרוני. המייסדים, גדי גיא, אייל מוזס וירון רוזנבאום, העניקו לה את השם InterBLA. מאוחר יותר (1994), היא התאחדה עם NET401 (השלוחה המקומית של Fidonet העולמית), וקיבלה את השם שבו נחרתה בתודעה: אולטינט (UltiNet).

רשתות הדואר שימשו בסיס לא רק לתקשורת בינאישית, אלא גם ובעיקר להפעלת רשימות דיוור ודיונים קבוצתיים בשיטה שכונתה Echo Mail. המגבלות הטכניות שאפיינו אותן נשמעות מגוחכות במושגים של ימינו - ההודעות עודכנו פעם ביממה, כך שאם כתבת הודעה חלפו לעיתים יומיים עד שנענית. גם כך, הדיונים באולטינט הצליחו להיות סוערים ומרתקים מספיק כדי שהרשת תשרוד אחרי ששאר ה-BBS-ים שבקו חיים.

אבל באמצע 1996, כשהיה ברור שאינטרנט מכרסם גם במעמדה של אולטינט, קמה קבוצה של חברים והחליטה לעשות מעשה. "הרגיז אותנו שפוליטיקה קטנונית מעכבת את ההתפתחות של אולטינט", נזכר שמעון מורמי שעמד בראש הקבוצה. "אנחנו גייסנו כותבים בלי הפסקה, בתחרות מול האינטרנט, והחלקים האחרים לא. המיעוט עיכב אותנו, עד שנשבר לנו ופרשנו כדי להקים את c-net (אז עוד לא ידעתי שכבר יש משהו אחר בשם הזה...), ובעברית: שיאנט".

"במונחים של היום זה מצחיק, אבל אז חידשנו מבחינה טכנולוגית ועשינו רשת שהדואר בה התעדכן כמה פעמים ביום. אחר-כך גם עברנו לניתוב דרך IP והדואר התעדכן און-ליין".

ב-1998 נבלעו שרידי אולטינט בשיאנט, שבסופו של דבר נפחה גם היא את נשמתה. אחרוני המוהיקנים, ניסו לשמור על הגחלת ביוזמות אינטרנטיות כמו מיקוד (שהמשיך את שיאנט), אולטינט החדשה, ואחרות.

אולטינט - צומת חשוב

בדיעבד, אולטינט הייתה לא רק האם-הרוחנית של תרבות הפורומים בישראל, אלא צומת חשוב בו התרכז חלק גדול מדור המייסדים של אינטרנט בישראל. בין הכותבים והמנהלים של אולטינט אפשר להזכיר אנשים כמו יריב חבוט (מייסד ישראבלוג), גדי שמשון (העורך הראשון של וואלה! ונענע), אלון מטס (חבר'ה), או מקימי האייל הקורא, טל כהן, ערן טרומר ודובי קננגיסר. שמות נוספים יהיו מוכרים לכם בעיקר אם אתם שועלי פורומים וותיקים, או אם עבדתם ב"תעשייה": עידו אופיר, ירון מינץ, רם-און אגמון, אסף עמית, מריוס קייזרמן, לירון נוימן, אלון לוי, רן לנדאו, יורם תבורי, דוד ארוון, איתי אקשטיין ז"ל, ואחרים.

סוף דבר

בשיאה, מנתה קהילת משתמשי ה-BBS-ים לא יותר מכמה אלפי אנשים (הערכות מפליגות מדברות על 8000, אולי קצת יותר). פחות או יותר כל האנשים בישראל שהיה להם מודם. אחד מכל עשרה מהם היה בעצמו מפעיל BBS, או מעורב בעשייה באופן אחר. אבל רוח ה-BBS-ים הייתה מיסיונרית הרבה יותר משהייתה אליטיסטית. כולם רצו שזה יצליח, ואת רוב האנשים הניעה אהבה לדבר.

מדוע הם לא הצליחו יותר? קודם כל, בגלל שדברים קרו אז הרבה יותר לאט. הייתה הססנות לא רק מצד המשתמשים הפוטנציאליים, אלא גם ובעיקר מצד בזק, משרד התקשורת, וכל גורם מוסדי אחר שיכול היה להועיל או להזיק. בדומה מאד למה שקרה אחר-כך עם אינטרנט ועם הפס-רחב. במידה רבה אפשר לומר שרשתות ה-BBS קיררו קצת את האמבט לאינטרנט בישראל, גם מהבחינה הזו.

סער בליץ, למשל, מספר על פגישה שקיימו בזמנו אנשי Excellnet עם בזק, בה ניסו להסביר מדוע יש להם 12 קווים ובכל זאת הם לא זקוקים למכשירי טלפון. נדרשו עוד הרבה שנים לבזק עד שהצליחה לפתור בעיות כאלו בשיחת טלפון אחת. שלא לדבר על הוזלת עלויות התקשורת הבינלאומית, או קווי הנל"ן הפנים ארציים, או האפשרות לשלם תעריף קבוע - במקום מניית פעימות - על חיבור לשירותים מקוונים.

טכנולוגיה בוסרית ולא ידידותית

וכמובן, בדומה מאד לימיו הראשונים של המיחשוב האישי, הטכנולוגיה הייתה בוסרית מאד. מתוחכמת, אבל לא מספיק ידידותית. זה היה תחום פרוץ מדי, לא מספיק מעוגן בתקנים ובפתרונות, ובעיקר טכני מדי בשביל משתמשי מחשב מהשורה. מעל לכל: היו אז הרבה פחות אנשים שראו במחשב אמצעי בידור, או שיכלו לתפוס רעיון כמו קהילה וירטואלית. ה-BBS הרי המציא את התופעה הזו.

דני רוף, מהאנשים היחידים שליוו את התקופה הזו מתחילתה ועד סופה, חושב שהקורבן הגדול של ירידת ה-BBS-ים הן הקהילות הוירטואליות. בניגוד לרבים, הוא לא רואה בפורומים בני ימינו המשך ישיר של הקהילות דאז. דווקא הבלוגים, לדעתו, מציגים משהו שמזכיר את הקהילות המגובשות של פעם.

נמרוד קדם, עוד אחד מהחלוצים ומי שהקים וניהל את ה-BBS הנהדר Rudy's Place, מסכם את התקופה ההיא בגעגוע גדול. "זה היה משהו אחר", הוא אומר, "חוויה שקשה להסביר אותה היום. אבל מה לעשות, העולם ממשיך הלאה". מה אפשר ללמוד מהתקופה ההיא? "תסתכלו על אינטרנט כפי שאתם מכירים אותו היום" הוא מציע, "ותשננו לעצמכם טוב טוב את מה שאתם רואים. בעוד 10 שנים הכל יהיה שונה לגמרי ממה שהכרתם, ותישאר רק תחושת הנוסטלגיה. ככה זה עם טכנולוגיה".

מי שמחזיק ברשותו מזכרות נוסטלגיות נדירות מהשנים הראשונות של האינטרנט הישראלי (צילומי מסך נדירים, טפטים או כל תיעוד היסטורי אחר) מוזמן לשלוח את הקבצים לערוץ המחשבים באמצעות הטופס הבא . ניתן לשלוח הערות ותגובות שאינן מיועדות לפרסום לכתובת computers@y-i.co.il .