דיווח מוועידת שלום
אחרי שנפגשתי עם משכיני שלום מבחריין, לבנון, איראן, מצרים וכוויית – נפרדנו כאויבים
הפדרציה הבין-לאומית והבין-דתית לשלום עולמי מאגדת נוצרים ומוסלמים ויהודים, אנשי דת ואנשי אקדמיה, ומספר ראשי מדינות לשעבר. מייסדה, לפני שנה, היה סונג מיונג מון, כוהן דת קוריאני שנודע, בין השאר, בטקסי נישואים סימולטניים שערך לאלפים מתומכיו, וגם שיגר אלפים מהם, לאחרונה, במסע שלום לארץ הקודש. לאחר שהפדרציה הזמינה אותי לכינוס בסיאול, בירת דרום קוריאה, בסיסמה "מנהיגות וממשל טוב למען המשפחה הגלובלית", ומכיוון שלא מצאתי במצע מפלגתי "מולדת" שום סתירה לערכים חשובים אלו, יצאתי לדרך.
עייף מן הטיסה הארוכה ומחצי יום של נאומים ותפילות לשלום, וכמי שאינו רגיל בהשכנת שלום, החלטתי לעסוק תחילה במזרח התיכון ורק אחר-כך לפנות לשלום הגלובלי.
באולם "איזמרגד 3" גיליתי דיון בשאלת "הרלבנטיות ההיסטורית של אי אלימות ככלי להשכנת שלום", ושם שמעתי בדריכות את סיפורו של נשיא אתיופיה לשעבר, נגאסו גידאדה: איך כתיבת חוקה ועיסוק בשורשי הסכסוך האתני והדתי בארצו השכינו בה שלום (הגם שהאלימות גברה שם מאוד לאחרונה). לויד סנדיפורד, ראש ממשלת בארבאדוס (אי קאריבי ששוכנים בו רבע מיליון אזרחים שלווים ומאושרים), ידע גם הוא לייעץ לעולם איך להשכין שלום.
אך מכיוון ששיערתי כי עצותיו אינן מבוססות על שום מלחמה שהתחוללה לאחרונה, התרכזתי בדברים המרתקים של שהיד סאטאר א-דין, שייח' מוסלמי מאירלנד, ששחרר הצהרה מפתיעה באמת: עד שלא יסירו הערבים את "הפרוטוקולים של זקני ציון" מהמדפים ויפסיקו לחנך לשנאת יהודים – לא יהיה שלום במזרח התיכון.
מעודד מאוד פניתי לחדר סמוך ופגשתי בו זוג מבחריין, לבנוני, איראנית, מצרי, אזרחית כווייתית ופרופסור אמריקני ממוצא ערבי, שוחרי שלום ודורשי טוב כולם. למזלי, אולי, היו עמי עוד שני ישראלים.
בחיוך מתוק אמרה האיראנית שהיא מכירה בזכותו של העם היהודי למדינה אחת משלו, אבל הציעה שנקנה אדמות בקנדה ונקים אותה שם. רודף השלום מבחריין חקר למוצאם של הורי (פולין כמובן) והציע שאחזור לשם אם אינני מוכן לחיות תחת שלטון רוב ערבי בארץ ישראל. היהדות הרי אינה אלא דת, היא אינה לאום, הזכיר הלבנוני, ולמה אתם מתעקשים להקים מדינה על חשבון הערבים?
אין ישראל, יש רק פלסטין, הזכירה הגברת בחריין, רופאת משפחה במקצועה. שתי מדינות לשני עמים? ניסה ישראלי אחד להציע, ונדחה בנימוק שהפרדה בין העמים מנוגדת לדמוקרטיה ולרעיון השלום הגלובלי ואפילו לחזון השלום של נביאי ישראל, שידעו להבטיח כי באחרית הימים יגור זאב עם כבש.
סיפרתי להם שבגן החיות התנ"כי בירושלים כבר מקיימים מצגת קבועה ברוח החזון הזה. בכלוב אחד גרים זאב וכבש, אבל בכל יום צריך להחליף את הכבש. הסברתי להם שעם ישראל קץ בתפקיד הכבש על במת ההיסטוריה, אבל אפילו בשאלת זהות הכבש לא הצלחנו להסכים. נפרדנו כאויבים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
