פרס נובל לשלום לפעילת איכות סביבה מקניה

לא הסרבנים ולא ואנונו: וואנגרי מאתהי, פעילת איכות סביבה בת 64 מקניה וסגנית השר לאיכות סביבה במדינתה, היא הזוכה בפרס נובל לשלום לשנת 2004. כך הוכרז הבוקר (יום ו') באוסלו.

עם היוודע דבר זכייתה אמרה מאתהי: "שמעתי על הזכייה לפני שלוש דקות. אני מתרגשת מאוד וממש איני יודעת מה לומר". מאתהי היא האשה האפריקנית הראשונה שזוכה בפרס הנחשק.

מאתהי זכתה בזכות מאבק אותו היא מובילה למען נטיעתם של מיליוני עצים ברחבי אפריקה. זאת על מנת לעצור את תהליך הכחדות היערות. את מאבקה מנהלת מאתהי באמצעות עמותת נשים שהקימה, בשם "תנועת החגורה הירוקה". נשות התנועה אחראיות לנטיעתם של כשלושים מיליון עצים.

זכייה מפתיעה

זכייתה של מאתהי מפתיעה מעט, זאת מפני שרוב המומחים והמהמרים הצביעו על ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ד"ר מוחמד אל-בראדעי, כמועמד המוביל לזכייה השנה. 

אל-בראדעי, יחד עם ראש צוות פקחי הנשק של האו"ם, השבדי האנס בליקס, ניצחו על מלאכת חיפוש הנשק להשמדה המונית בעיראק ערב המלחמה, וניהלו מאבק עיקש בניסיון לסכל את כוונת ארה"ב לפלוש לעיראק ללא תמיכת מועצת הביטחון של האו"ם – מאבק שלא צלח כידוע.

מאבק נוסף – עם הצלחה חלקית – מנהל אל-בראדעי נגד איראן, הנחושה להמשיך להעשיר אורניום ולפתח כורים גרעיניים. היא טוענת שמטרותיה הן אזרחיות בעוד רבים בעולם חוששים שמטרתה האמיתית היא ייצור נשק. המאבק נגד הפצת נשק גרעיני תפס מקום נכבד בסדר היום העולמי השנה, נוכח המשך ההתחמשות של צפון קוריאה, החשש מטרור-גרעיני ולהבדיל – הכרזתה של לוב שהיא מתפרקת מנשקה.

מועמדים נוספים שנחשבו כבעלי סיכויים טובים הם צמד הפוליטיקאים האמריקנים סאן נאן וריצ'ארד לוגר, שהקימו את ה"וועדה לשיתוף פעולה להפחתת האיום", הגוף שפיקח על פירוק הטילים והצוללות הגרעיניות והשמדת החומרים הבקיעים בארה"ב ובברית המועצות לשעבר.

כמו כן הוזכר שמו של הרופא הסיני ג'יאנג יאניונג, שבשנת 2003 אילץ את המשטר הסיני להודות שהסארס הפך למגיפה מסוכנת וסייע בידי המערב לעכב את התפשטותה ושמו של זקי אחמט, דרום אפריקני הפועל למען זכויות חולי איידס בארצו ובעולם.

מועמדים ותיקים ובולטים נוספים היו האפיפיור יוחנן פאולוס השני ונשיא צ'כוסלובקיה לשעבר ואצלב האבל. כמו כן היו מועמדים מנהיגים בולטים אחרים כגון נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, הזמר בונו, שפועל למחיקת חובות של מדינות העולם השלישי, וכן ראש ממשלתה של הודו לשעבר אטאל ביהרי ואג'פאי יחד עם נשיא פקיסטן פרבז מושארף, על מאמציהם לחימום היחסים בין השכנות הגרעיניות שהיו בעבר על סף מלחמה על השליטה בחבל קשמיר.

מבין 194 המועמדים השנה (מספר שיא, אגב), 50 הם ארגונים בינלאומיים, וביניהם האיחוד האירופי, מועמד ותיק ברשימה. ארגונים נוספים ברשימה הם "אמנסטי אינטרנשיונל", "היומן רייטס ווטש" וגם "ארגון הסולידריות הבינלאומי", הפעיל מאוד בגדה וברצועת עזה.

פרשנים ציינו עם זאת שלעיתים בוחרת ועדת הפרס להעניק אותו לאדם או ארגון קטן ולא ידוע, כדי להפנות את תשומת הלב הבינלאומית לפועלו. כך למשל זכתה אשתקד פעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי, על מאבקה למען זכויות הנשים וחופש הביטוי בארצה.

יצויין כי השמות שהוזכרו עד כה אינם בגדר מועמדים רשמיים אלא ניחושים מושכלים בלבד, שכן ועדת הפרס באופן מסורתי אינה מדליפה אף שם לתקשורת. בהעדר מידע פנימי, המהמרים והתקשורת צריכים לרוב לנסות ולנחש מה חושבים חמשת חברי הוועדה.

הזווית הישראלית

שמה של ישראל הוזכר פעמיים ברשימת המועמדים, אולם ספק אם זכייה ישראלית בפרס הנכסף תעורר פרץ של גאווה לאומית כמו זה שהתעורר, כשנודע ששני הפרופסורים הישראלים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר זכו בפרס נובל לכימיה. הסיבה לכך היא ששני המועמדים הישראלים השנה אינם חלק מהקונצנזוס הישראלי – וזו לחלוטין לשון המעטה.

בשבוע שעבר אמר זונשיין ל-ynet: "המועמדות שלנו הינה ניצחון לאוהבי ישראל, וניצחון לערכי הציונות והרוח הישראלית, שחרטו על דגלן מלחמה בלתי מתפשרת על הגנתה של מדינת ישראל, לצד מופת של שמירה על חיי אדם, זכויות האדם וכבוד האדם".

ישראל כבר זכתה פעמיים בפרס הנכסף. בפעם הראשונה היה זה ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, במשותף עם נשיא מצרים המנוח אנואר סאדאת בשנת 1978, ובפעם השנייה היה זה ראש הממשלה המנוח יצחק רבין במשותף עם ראש הממשלה לשעבר שמעון פרס ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בשנת 1994.

פרס יוקרתי

פרס נובל מוענק בכל שנה בשישה תחומים: רפואה, ספרות, כימיה, פיזיקה, כלכלה ופרס נובל לשלום. את הפרס ייסד הממציא השבדי אלפרד נובל , שהוריש את נכסיו לקרן הנושאת את שמו והאחראית לחלוקת הפרסים. נובל מת ב-1896, והפרסים הראשונים חולקו ב-1901. לצד הכבוד הגדול מוענק לזוכים מענק ששוויו 1.7 מיליון דולר.