להתנתק ממצרים
על הקשר בין ההפגנה הבוטה והמקוממת של אטימות ואיטיות, של אדישות ואף עוינות מצד השלטונות המצריים בליל הפיגוע בסיני, לבין תוכנית ההתנתקות
מתברר שבישראל יש לעתים קרובות יחס הפוך בין השכלה לבין תבונה, משום שנראה שמה שנהיר לכל נהג מונית, לכל בעל בסטה בשוק ולכל מנהל קיוסק בקרן רחוב, נעלם מעיניהם של מגזרים רחבים בצמרת המדינית והאקדמית של המדינה.
עבור מפעיל המונה המצוי, עבור מוכר החמוצים הפשוט, עבור מגיש הפלאפל מהשורה, אין צורך בתואר אוניברסיטאי כדי לדעת שסיכויי ההצלחה של רעיון עוועים זה זניחים עד אפסיים. לא צריך להיות דיפלומט מלוטש או פרופסור מלומד כדי להבין שמה שמבדיל בין מצרים לבין הולנד זה יותר מהנוף המדברי והאקלים הצחיח. אין צורך בדוקטורט בתורת המשטרים כדי לדעת שיותר מכפייה וגלבייה מפרידים בין הקוד ההתנהגותי בקהיר לבין זה שמקובל בבריסל. אין צורך בהכשרה מיוחדת כדי לזהות את השוני במניעים, בדחפים ובאילוצים שמעצבים דפוסי פעולה בבירות ערב לעומת אלה בבירות המערב. לכך די במנה סטנדרטית של שכל ישר ואינסטינקט בריא, מהולים בקמצוץ של יושר אינטלקטואלי – מצרכים שהולכים ונעשים נדירים בקרב החוגים הדיפלומטיים והאקדמיים בארץ.
ההפגנה הבוטה והמקוממת של אטימות ואיטיות, של אדישות ואף עוינות מצד השלטונות המצריים בליל הפיגוע בסיני לא היו נחוצים כדי להיווכח שביטחון ישראל וישראלים לא ממש ניצבים בראש סדר העדיפויות שלהם. אבל כעת, לאחר התופת של חופשת סוכות, גם אלה שמתיימרים להיות בעלי הסתכלות "מתוחכמת" יותר על העולם, אלה שנוהגים לפסול קביעות חד-משמעיות כפשטניות ופרימיטיביות - כמו איזה גיאוגרף מומחה שכה מעורה בפרטיו של נתיב הנילוס, בפיתוליו ובעיקוליו, שהוא ממאן לקבוע שכיוון הזרימה הכללית של הנהר הוא מדרום לצפון – כעת גם אלה יכולים להסיק את המסקנות המתבקשות.
עכשיו גם להם יש ראיות לכך שהסבירות לטיפול מצרי יעיל בבעיות הביטחון בעזה במקום צה"ל כה קלושים, שיהיה זה חוסר אחריות משווע להסתמך על כך כנדבך מרכזי במדיניות ההתנתקות. לאור היחס המצרי שהתגלה באתרי הפיגוע בסיני ברור לכל בר-דעת כי תהיה זאת טיפשות מסוכנת להאמין שקהיר תפעל בתקיפות וביעילות הנדרשות כדי לשמור בהצלחה על ביטחונם של אזרחי ישראל אל מול הנחישות המוכחת של הפלסטינים.
אמת, שהטרור האיסלאמי מהווה איום על משטרו של מובראק, שבעבר טיפל ביריביו הקנאים ביעילות ברוטאלית. אולם רק פתי יאמין שהברחות נשק לשטח הפלסטיני והפעלתו נגד היישות הציונית ייחשבו בעיני המשטר המצרי כסכנה חמורה ליציבות השלטון בקהיר המרוחקת, שתצדיק עימות מזוין חריף ומתמשך מול "ארגוני השחרור" הפלסטיניים. עימות שבו עלולה מצרים להצטייר בעולם הערבי כקלגס רומס בשירות הציונים.
על כן אין מקום לבלבול. גם אם המצרים ירדפו באופן חסר פשרות את מבצעי הפיגועים בחופי סיני, אין הדבר מעיד כלל על תקיפות פעילותם בעתיד מול הפלסטינים, לאחר ההתנתקות. הניכור והאיבה שנחשפו בליל הפיגוע הם מדדים אמינים הרבה יותר, המבשרים רעות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
