אהבה זה לא כואב

כמו עוד כמה מהזמרים הגדולים של שנות השבעים, למשל בילי ג'ואל או אלטון ג'ון, כך גם פיל קולינס מצא את עצמו נוטש בשנות השמונים את נמל הבית שלו ומפליג לעבר ספינת המיינסטרים. קולינס התרחק מאוד מימי הרוק המתקדם של ג'נסיס, כשהוא סוחף אחריו את שאריות הלהקה ההיא, ויוצר לעצמו מקום חדש - כאחד הזמרים האהובים והמצליחים בבריטניה וארה"ב.

אבל בהבדל מג'ואל או ג'ון, שהנפיקו בקושי בדל שיר ראוי בעשורים האחרונים, קולינס הצליח למצב את עצמו כאחד הזמרים האיכותיים ביותר בז'אנר שבו הוא בחר לפעול. כל אחד יכול לבחור בעצמו אם הוא מתחבר לקיטש הרומנטי שקולינס מציע, אבל אי אפשר להכחיש שהבן אדם יודע לעשות את העבודה.

Love Songs, אוסף חדש של קולינס  - שכבר הוציא אוסף להיטים לפני שנים אחדות - מחדד עוד יותר את דמותו כמאהב שרמנטי, ומלקט 25 שירי אהבה מהקריירה הארוכה שלו. תמצאו כאן את הקלאסיקות One More Night, Against All Odds, Groovy Kind Of Love, Cant Stop Loving You, לצד גרסאות לשירים שקולינס אוהב כמו True Colours המוכר בביצוע של סינדי לאופר ו-Somewhere של ברנשטיין וזונדהיים.

לקולינס יש קול חם, ייחודי ומזוהה למדי, שיושב היטב על הבלדות הנימוחות שהוא מבצע. ההשפעות הברורות של המוזיקה השחורה ניכרות בדרך ההגשה, אבל קולינס, למעט בקטעים בודדים, אינו צולל לתהומות הרגש ומסתפק בהגשת ביצוע מדויק ונקי. למרות המקורות הבריטים, ההפקה של קולינס נשמעת תמיד אמריקאית מאוד, שמנונית וסמיכה, כזו שנשמעת כלקוחה היישר ממחזות הזמר של ברודווי, סרטי וולט דיסני או ממחסני העודפים של ירוסלב יעקובוביץ'.

קולינס אינו זמר חשוב במיוחד. המוזיקה שלו לא מאתגרת ולא מתקדמת לשום מקום - אבל ברגעים לא מעטים הוא מצליח לרגש ולשמור על אותנטיות מסויימת, וגם זה משהו (תחשבו על סטינג למשל כדוגמה ההפוכה). אם אתם נמנים על חובבי ז'אנר הקיטש הרומנטי, האוסף הזה עשוי בהחלט להתחבב עליכם. חג המולד אמנם עדיין רחוק במקצת, אבל הי, אף פעם לא מוקדם מדי להתכונן.