אקיהברה עיר הקודש

הטלפון מצלצל. קלימו על הקו. "רק התקשרתי להגיד שלום. יש לי קונקשן של 8 שעות לאורגון דרך נריטה (נמל התעופה הבינ"ל של טוקיו. א.ז'.) אז את בטח מנחשת לאן אני הולך". "אקיהברה עיר הקודש?", אני מחייכת מהצד השני. אין בחורה בעולם שיכולה להתחרות בה. אם בסופשבוע נעלמת לה חבורת גברים לבלי שוב, הם מן הסתם מבלים עם הפילגש המושכת מכל: אקיהברה.

קלימו (אמיר, זה שמו האמיתי) הוא חבר טוב שגר בטוקיו במשך חמש שנים ועדיין מתאבל על כך שעזב את יפן, את היפנים, את האוכל היפני, אבל במיוחד את אקיהברה. קלימו הוא אחד מאנשי ההייטק האלה שמהכיסים תמיד נשפכים להם גאדג'טים. הכל אצלו דיגיטלי ומגנטי, ואימייל שהוא רק מילים בכלל לא נחשב אצלו. קלימו קורא את הכתבות שאני שולחת מיפן ומתלונן: על הנושא הכי חשוב את לא כותבת, על אקיהברה עיר הקודש. 

מדובר, בעצם, בסוג של פארק שעשועים: יותר מ-200 חנויות שמציגות את כל החידושים וההמצאות בתחום החשמל והאלקטרוניקה. ממחשבים וטלוויזיות, מסכי פלזמה ומערכות

לא צריך לאהוב גאדג'טים כדי ליהנות מטיול באזור‏ (צילום: אמיר קלימובסקי)

1

2

3

4

5

6

7

די וי די חדשניות ועד מכשירי בישול שונים ומשונים ואפילו בתי שימוש משוכללים שמצויידים באסלות עם מופעי פירוטכניקה. המוצרים החדישים ביותר בתעשיית האלקטרוניקה והחשמל היפנית מגיעים קודם כל לפה, ורק אז לשאר העולם. בשנים האחרונות הולך וגדל מספר החנויות המתעסקות במחשבים ומעסיקות צוות עובדים מנוסה שעונה על כל סוגי השאלות, גם באנגלית, סינית וקוריאנית.

החנויות ממוקמות בשטח קטן סביב שדרת טשואו-דורי, מערבית לתחנת אקיהברה (Akihabara). זהו ללא ספק גן עדן לחובבי האלקטרוניקה, אבל גם תיירים מהשורה מבקרים פה, כמו במעין מוזיאון למדע שניתן להתעדכן באמצעותו בכל החידושים בתחום. בזכות התיירים הזרים, נפתחו באזור גם חנויות למזכרות, במחירים זולים יחסית.

היפנים מוכרים את הציוד האלקטרוני המשוכלל כמו שאצלנו מוכרים גרעינים. המכשירים זרוקים בערימות, ממש כמו ירקות בשוק. אפשר לגעת. מותר למשש, לנסות ולהתנסות. ביום ראשון עוברים לשיטת המדרחוב וכל החברות הגדולות עושות מבצעי קידום מכירות ומוציאות את הסחורה לרחוב. זירה נוספת לתחרות בין החנויות היא זירת הדיילות: כל חברה מנסה לשכור את שירותיהן של דיילות המכירה הכי יפות שיש.  

חג החשמל

אתר איגוד התיירות היפני מספר שההתמחות האזורית בציוד חשמלי החלה בחצי השני של שנות ה-40 של

המאה ה-20, כשהרדיו היה המקור העיקרי למידע. בתחילה, חנויות העוסקות בחלקי חילוף למכשירי רדיו התרכזו תחת פסי הרכבת המוגבהים של JR. בהמשך, החלו החנויות להציע עוד מכשירי חשמל לבית ואליהן נוספו מרכזי שירות וחדרי תצוגה של היצרנים הראשיים, כמו גם חנויות דיוטי פרי ואירועים מגוונים.

פסטיבל 'דנקימטסורי' (או בעברית: חג החשמל) הנערך בקיץ ובחורף הוא הגדול מבין האירועים המתקיימים במקום ולא כדאי להחמיץ אותו. בתקופת החגיגות החנויות יוצאות מגדרן כדי לקדם את מכירותיהן, ונעזרות בדוכני רחוב, דיילות, אוכל ובהרבה אווירה שמחה. לשכת התיירות בטוקיו מסרה כי דווקא בחורף הקרוב לא יתקיים הפסטיבל המסורתי. הפסטיבל הבא, יתקיים, יש לקוות, בחודש יוני.

גם הונג-קונג ידועה כקניון אחד גדול למכשירי חשמל, אבל באקיהברה הכל מרוכז במקום אחד, קטן יחסית, מה שמקל על השיטוט והחיפושים. בנוסף, יודעי דבר אומרים שהמוצרים החדשים מגיעים להונג-קונג רק אחרי שהם מוצגים באקיהברה, ושהשירות טוב יותר ומספר דוברי האנגלית גדול יותר.

כמה טיפים מעשיים

• הטלפונים הסלולרים שנמכרים באקהיברה הם יותר קטנים ויותר זולים מאשר בכל מקום אחר, אבל לרוע המזל מרביתם לא מיועדים לייצוא ולא יפעלו בארצות אחרות. חשוב לוודא לפני הרכישה שהמוצר מיועד ליצוא.
  

• מהו המכשיר היחידי שאפשר לקנות בישראל ולא באקיהברה? אזעקה לרכב! ביפן לא גונבים מכוניות.
  

• חנויות מומלצות: קודם כל: לאוקס (Laox). פה יש את המבחר הכי גדול של מוצרים המתאימים לשימוש במדינות אחרות. חנות נוספת: יאמיגאווה (Yamigawa), שבקומת הקרקע שלה יש חנות ללא מכס. צריך להגיע עם דרכון ומובטח לכם קיזוז מע"מ במקום, בתנאי שאתם קונים בסכום של יותר מ-10,000 ין (כ-400 שקלים).
  

• איך מגיעים: נוסעים בימנוטה ליין (הקו המעגלי של חברת JR) המקיף את טוקיו עד לתחנת אקיהברה. ביציאה חפשו את השלט “To the electric city”. 
  

עוד תענוגות יפניים: מספרות ,מלונות אהבה