השירים, איפה הם עכשיו?

התמונה הראשונה שעולה בראש כשחושבים על עוזי חיטמן, שהלך אמש לעולמו, היא של חיוך. עוזי, כך נדמה, תמיד חייך. לפחות כשאנחנו ראינו אותו. חיטמן היה בעבור הילדים שגדלו בשנות ה-80 וה-90 הדוד הטוב, תמיד עם גיטרה ביד, פזמון בפה ולב גדול ורחב. מ"פרפר נחמד", דרך קלטות הילדים ו"הופה היי", ועד ל"חלום עליכם", עוזי היה דמות יוצאת דופן על מסכי הטלוויזיה שלנו - מישהו, שנדמה, כפי ששר חברו הטוב יגאל בשן, שתמיד יש לו ציפור קטנה בלב, שעושה לו מנגינות.

אבל עוזי חיטמן היה הרבה יותר מאשר הדוד הטוב מהטלוויזיה, הוא היה מוזיקאי בחסד. מלחין בעל כשרון נדיר, פזמונאי מוכשר וזמר הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב שהוא. חיטמן גילם בתוכו את השעטנז המוזיקלי שנוצר בארץ. נצר לבית של ניצולי שואה, שגדל על ברכי חזנות, הקשיב לביטלס וכתב לזמרים מזרחיים.

חיטמן, כמו עוד אשכנזים לא מעטים, היה מהדמויות הבולטות ביותר בזמר המזרחי של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. שיתוף הפעולה שלו עם שימי תבורי,

שהחל באמצע הסבנטיז, הוליד שורת להיטים נצחיים ("עוד סיפור אחד של אהבה", "לילה בלי כוכב" , "אלירן" ), והיה ונשאר משיאי הקריירה של שניהם.

חיטמן גילה כשרון אדיר למלודיה, שמחברת בין הרומנטיקה סטייל סן רמו לצליל המקומי שהגיע מהמועדונים. הוא כתב שירי פופ קליטים אבל מורכבים מוזיקלית, שהעידו על ידע רב והשפעות מגוונות. הוא התפרס על מגוון רחב של ז'אנרים, אבל תמיד נשאר לו טאץ' ייחודי, שמאפשר לזהות גם היום, תוך מספר צלילים, שיר שהלחין.

לא רק לילדים

כפי שקורה ליוצרים רבים שפועלים בעיקר מאחורי הקלעים, לחיטמן יש עשרות שירים שכולם מכירים, אבל מעטים יודעים שהוא אחראי להם. קשה להאמין שיש מישהו שאינו מכיר את הגרסה המופלאה, פסגת יצירתו, ל"אדון עולם", את "נולדתי לשלום" או את "תודה", אותו כתב לחיים משה (הלחן יווני). לעומת זאת, שירי הילדים שהירבה לבצע, ובראשם "רציתי שתדע" (אלוהים שלי), מזוהים איתו - ועם דמות הדוד הטוב - הרבה יותר.

החל מאמצע שנות השמונים, שינתה הקריירה של חיטמן כיוון. הוא המשיך לכתוב שירים ולהוציא אלבומים כסולן - אבל עולם הילדים תפס את מרכז הקריירה שלו. במידה לא מועטה, היה זה מכיוון שתעשיית המוזיקה דחקה אותו בהדרגה לשוליים שלה, עד שבשנות ה-90 הוא התפוגג כמעט לחלוטין - למרות שמעולם לא הפסיק ליצור ולהופיע.

בשנים האחרונות חיטמן לא השתלב בתעשיית המוזיקה הים-תיכונית החדשה. דווקא בעידן שבו המוזיקה הזו חדרה ללב המיינסטרים, היא בחרה להיצמד יותר ויותר לנוסחאות פופ מטופשות ומלוטשות, ללחנים רדודים וטקסטים מעליבים. אם בשנות ה-70 וה-80, כל זמר, כולל הגדולים מכולם, היה מתחנן לקבל שיר מחיטמן, בשנים האחרונות אף אחד כמעט לא חלם לעשות את זה.

את הכישרון לכתוב להיט הוא לא איבד מעולם, עובדה שהוכחה למשל ב"לכל אחד יש", שחיבר, אבל כנראה שבעידן הנוכחי, לאף אחד לא אכפת מכישרון ואיכות. זה הרי לא ממש פשוט להסתבך עם הלחנים המורכבים שלו והעברית העשירה. ההפסד היה כולו שלנו - כי מכל מאות הלהיטים של שרית חדד, קובי פרץ, מושיק עפיה ושות', לא יישאר בעוד כמה שנים אפילו בדל זיכרון. את השירים של חיטמן ייזכרו תמיד.