לא תמיד העם מחליט

אחרי הבחירות הקודמות התברר שאל גור קיבל יותר קולות מהציבור האמריקני, אבל הספיקו לג'ורג' בוש 537 קולות כדי לנצח בפלורידה ולקחת את כל הקופה. איך נבחר נשיא ארצות הברית, מהם האלקטורים, אלו עיוותים יוצרת שיטת הבחירות ולמה לא משנים אותה.

רונן בודוניפורסם: 17.10.04 , 16:20

537. המספר הזה צרוב בתודעה של אמריקנים רבים מאז הבחירות לפני ארבע שנים. 537 קולות הם שהעניקו לג'ורג' בוש את הכרטיס לבית הלבן, אחרי סקנדל ההצבעות הפסולות בפלורידה, בתום המאבק המשפטי המביך שנמשך חודשים, ולמרות שיריבו הדמוקרטי אל גור זכה ברוב הקולות בספירה כלל-ארצית. רוב הציבור האמריקני בחר בגור, אבל 537 בני אדם מתוך כשישה מיליון בפלורידה הם שהכריעו את המירוץ בשנת 2000.

עד היום טוענים דמוקרטים רבים שבוש ואנשים גנבו להם את הנשיאות, ושלוּ היו סופרים מחדש את הקולות בפלורידה התמונה הייתה שונה לגמרי. האם הנשיא גור היה מטפל אחרת במידע שהצטבר ערב מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר? האם היה גם הוא מחליט על יציאה למבצע באפגניסטן? האם הייתה ארצות הברית יוצאת למלחמה בעיראק?

השאלות הללו ואחרות רק מדגישות עד כמה הרת גורל היא שיטת הבחירות האמריקנית, במיוחד במירוצים צמודים כמו המירוץ הנוכחי.

איך נבחר נשיא ארצות הברית?

נשיא ארצות הברית אינו נבחר על ידי רוב קולות המצביעים אלא על ידי גוף של אלקטורים. לכל מדינה בברית יש מניין אלקטורים משלה על פי גודל האוכלוסיה שלה (לא פחות מ-3). כך למשל, למונטנה הענקית יש 3 אלקטורים ואילו למסצ'וסטס הזעירה 12.

הבחירות נערכות בכל מדינה בנפרד, והמועמד שזוכה ברוב הקולות במדינה, אפילו בפער זעום, "לוקח את כל הקופה" – כלומר, רושם לזכותו את כל מניין האלקטורים של אותה מדינה (למעט במדינות מיין ונברסקה, שם החלוקה שונה במקצת). ישנם 538 אלקטורים בסך הכל וכדי לזכות צריך המועמד לגרוף 270 אלקטורים.

העיוות שנוצר בשיטת בחירות שכזו בא לידי ביטוי כבר מספר פעמים בעבר, בין השאר בבחירות הקודמות לפני ארבע שנים. לאחר ספירת כלל ארצית של קולות המצביעים התברר שהמועמד הדמוקרטי אל גור זכה בתמיכה גדולה יותר של הציבור האמריקני. ואולם בפלורידה הפסיד גור את המירוץ בפער של 537 קולות לבוש, שגרף לפיכך את כל 25 האלקטורים של פלורידה, צבר את מניין האלקטורים הדרוש וזכה בנשיאות.

למה נבחרה אם כן שיטה כזו?

האבות המייסדים של ארצות הברית החליטו על שיטת בחירות זו, בה לבחירת המדינה יש עדיפות על בחירת האזרח הבודד, ממספר סיבות. אחת הסיבות היא שבמאה ה-18 הייתה רוב אמריקה חקלאית באופייה, ורוב תושביה לא הבינו דבר וחצי דבר בפוליטיקה. לכן נבחרו דמויות בולטות בציבור כדי שבחירת הנשיא תתבצע על ידי אנשים שמעורבים בהליך הדמוקרטי ומכירים בחשיבותו.

אולם הסיבה העיקרית היא רצונם של האבות המייסדים לוודא שמעמדן של המדינות הקטנות (דלילות האוכלוסין) לא ייפגע. אם היה נשיא ארצות הברית נבחר על פי רוב קולות ארצי, היו המדינות הגדולות (שאוכלוסייתן גדולה) מאפילות בכוחן על אלו הקטנות. במצב כזה אף מועמד לא היה טורח לחזר אחר הקולות של תושבי המדינות הקטנות, החקלאיות (והמרוחקות), ומעדיף לחזר אחר קולותיהם של תושבי המדינות הגדולות, המתועשות (והקרובות - למרות שברור שכיום, בעידן הסילון, ריחוקן של המדינות כבר אינו בגדר מכשול).

השיטה הנוכחית מעניקה גם לכאורה למדינות הקטנות משקל יתר יחסי על חשבון המדינות הגדולות. מאחר שנקבע שמספר האלקטורים של כל מדינה לא יהיה קטן משלוש, מדינות בעלות אוכלוסיה דלילה מקבלות משקל פוליטי גדול יותר משהיו מקבלות לו נמדדו הקולות על פי מניין האוכלוסיה בלבד.

במדינת וויומינג למשל, מתגוררים 0.2 אחוז מהאוכלוסיה, אבל יש לה 3 אלקטורים, שמהווים 0.5 אחוז ממספר האלקטורים הכולל. באופן דומה יש פיחות במשקלן של המדינות הגדולות: בקליפורניה לדוגמא, מתגוררים 34 מיליון בני אדם שהם כ-12 אחוז מאוכלוסיית ארצות הברית, אך יש לה 55 אלקטורים ששקולים רק לכ-10 אחוז ממספר האלקטורים הכולל.

אז משקלן היחסי של המדינות הקטנות נשמר...

לא בדיוק. כיום ההבדל בין המדינות אינו תלוי רק במספר האלקטורים שלהן אלא בדפוסי ההצבעה המסורתיים שלהן. בקליפורניה לדוגמא, מסורת ההצבעה היא לטובת המועמד הדמוקרטי, ולכן היא אינה ממש חלק ממערכת הבחירות. המועמד הדמוקרטי לא טורח להשקיע בה מאמצים ומשאבים (כי נצחונו מובטח), וגם יריבו לא רואה לנכון לבזבז שם את זמנו, כי אין לו ממילא סיכוי לזכות שם ברוב ולגרוף את כל קופת האלקטורים.

המצב שנוצר הוא שמתוך 50 המדינות של ארצות הברית, מתמקד המירוץ לנשיאות רק בקומץ מדינות בהן סבורים שני המועמדים שיש להם סיכוי לנצח. לרוב מדובר במדינות בהן מראים הסקרים שאין תמיכה מובהקת באחד המחנות. מדינות אלה נקראות המדינות המתנדנדות והמועמדים משקיעים בהן את מירב מרצם כדי לשפר את סיכוייהם ביום הבחירות. הם מבקרים בהן מספר פעמים במהלך מסע הבחירות, מאזינים בקשב רב לבעיות הספציפיות של תושבי אותו אזור ומבטיחים לטפל בהן.

אם השיטה מעוותת, למה לא משנים אותה?

ספק אם שיטת הבחירות תשתנה. שינוי שכזה כרוך בשינוי בחוקת ארצות הברית, שדורש רוב של שני שלישים בקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים) ורוב של 75 אחוז מהמדינות. ספק אם המדינות הקטנות יצביעו בעד שינוי בחוקה שיפחית ממעמדן וממשקלן הפוליטי.

אגב, האלקטורים אינם רק מושגים מופשטים אלא אנשים בשר ודם. הם נבחרים בשתי שיטות שונות מתוך פאנל של אישי ציבור שאינם נושאים במשרה ממשלתית. אחרי שמוכרז הזוכה בכל מדינה, אותם אלקטורים מגיעים בחודש דצמבר לבירת המדינה ובוחרים במועמד שניצח. קולותיהם של האלקטורים נספרים רשמית וכך מוכרז הזוכה בבחירות – נשיאה של ארצות הברית לארבע השנים הבאות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו