נפרדים מעוזי חיטמן
מאות יוצרים, חברים ובני משפחה ליוו את המוזיקאי עוזי חיטמן בדרכו האחרונה. "כשחושבים על עוזי חיטמן, עולים חיוכו הגדול, לבו הרחב וכשרונו האדיר", ספדה לו השרה לימור לבנת
המוזיקאי עוזי חיטמן, שהלך אמש לעולמו, הובא הערב (א') למנוחות בבית העלמין ירקון. יוצרים, אמנים, חברים ובני משפחה רבים ליוו את חיטמן בדרכו האחרונה. מאות הנוכחים הצטרפו לבניו של חיטמן - עידו, עודד ויואב - בתפילת הקדיש. חיטמן היה בן 52 במותו.
על הקבר הטרי הצטופפו המונים הממאנים להיפרד, כשברקע נשמע "עכשיו התור לאהבה", שיר שכתב והלחין חיטמן ובוצע בין היתר על-ידי אריק איינשטיין. "אחרי שסיימנו את מה שהתחלנו / עכשיו התור לאהבה / אחרי שקיימנו את מה שהבטחנו / עכשיו התור לאהבה / אז בואי כי יש לנו עוד זמן / בואי ונמשיך מכאן / מהמקום שבו עצרנו", אמרו מילות השיר שקיבלו לפתע משמעות נוספת.
את נאומי ההספד לחיטמן פתח חברו הקרוב, יענק'לה מנדל, שאמר בקול שבור: "עוזי, אני עומד פה כיו"ר אמ"י וכחבר שלך מגיל 18. היינו יחד בלהקת פיקוד מרכז, ומאז ועד
היום כל הזמן נשארנו צמודים אחד לשני. רק ביום חמישי האחרון נפגשנו בהופעה. קבענו להיפגש בתחילת השבוע והנה אני עומד פה ואומר 'זה לא יכול להיות'".
מנדל הוסיף ואמר כי בשבועות האחרונים היה חיטמן עסוק בהקלטות לתכנית טלוויזיה חדשה. "לא ידענו איך לקרוא לתכנית. חשבנו על שני שמות – 'אחד משלנו' או 'אדם ומלואו'", סיפר מנדל וסיכם בעצב, "במחשבה לאחור, עוזי, אתה היית גם אחד משלנו וגם אדם ומלואו".
גם שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, היתה בין הסופדים. "כשחושבים על עוזי חיטמן, עולים חיוכו הגדול, לבו הרחב וכשרונו האדיר. הלך מאיתנו אחד היוצרים הגדולים בישראל. אותו אדון עולם, שעליו כתב, החליט לקח אותו בטרם עת, אך גם אם עוזי איננו איתנו, שיריו יהיו לתפארה עוד שנים רבות".
ראש עיריית רמת גן, צבי בר, הצליח להרעיד לבבות כשאמר כי האמנות, היצירה, הלחן והמוזיקה הם ניסיון האדם לחקות את יצירת הבורא וכי יצירתו של חיטמן תישאר בלבבות כל. בר ציטט משירו של חיטמן "בסך הכל אורח", שיר שזכה לרובד נוסף ועצוב במיוחד מעמד זה. "אני עוד לא הספקתי / כלום פה לעשות / אפילו / לא התחלתי לנסות / כי אני בסך הכל אורח / בעולם הזה... / אתמול אני נולדתי / מחר אני הולך... / אולי אני הייתי כבר / אולי אהיה פה שוב / אולי אני אינני / בעינייך, ילדתי אני קורא את המילים / אומרות שורות / ואני עוד לא הספקתי / כלום פה לחרוז והנה / כבר התחלתי לארוז".
שעה ארוכה לאחר תום טקס הקבורה נותרו מאות מהמלווים, דוממים והמומים, לצדי הקבר שכוסה בערימה ענקית של פרחים, ממאנים להיפרד. יהי זכרו ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
