למה מוּנה בראל?
איך הפקידה המערכת בידי אדם בינוני כבראל את עמוד התווך של השידור הציבורי?
היה עצוב לקרוא את הראיונות
בסוף שבוע עם מנכ"ל רשות השידור, מר יוסף בראל. כידוע, השר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור החליט להדיח אותו. בראותו כי אפסו הסיכויים להעביר את רוע הגזירה, יצא מר בראל במתקפה תקשורתית על השר האחראי, מר אהוד אולמרט. בראיונות אלה ביקש המנכ"ל לגייס את אהדת הציבור בטכניקות שכנוע מוכרות ושקופות, כאשר הציג את עצמו כאדם מקופח וקורבן של אפליה עדתית. כנראה שהזירה התקשורתית והתירוץ העדתי הם מפלטם האחרון של כושלים.
מה שהיה ידוע כל הזמן למתי מספר, בהם כותב שורות אלה, נחשף בראיונות האחרונים לכלל הציבור. ומי שמעיין היטב בדבריו של מנכ"ל השידור אינו יכול להימלט מהשאלה העיקרית: כיצד המערכת על חלקיה השונים – ביטחוני, פוליטי וציבורי - הפקידה בידי אדם בינוני את עמוד התווך של השידור הציבורי, הלא הוא רשות השידור? כיצד בעל תפיסות וערכים שנחשפים בראיונות מסוגל להבטיח בכלל שידור ציבורי פלורליסטי ואיכותי?
תחילה חייב להשיב הממסד הביטחוני. במשך שנים הוא סמך על שירותיו של בראל, אשר הנהיג את שידורי ההסברה/התעמולה בערבית. הכיצד לא הבחינו ברמתם הנמוכה וביעילותם המוגבלת של שידורים אלה? נחיתותם נגלתה ביתר שאת דווקא בעידן "השמיים הפתוחים", כאשר דוברי ערבית נחשפים לערוצי לוויין ולמקורות מידע מארצות ערב. משום מה, היה מי שהמשיך וסמך על כישוריו הצנועים של בראל, והטיל עליו לפני שנתיים וחצי להפעיל את ערוץ המזרח התיכון הכושל לדוברי ערבית, אשר אף נסגר כעבור מספר חודשים. כיצד לא אבחנו בממסד הביטחוני שהשידורים בערבית מביכים ברמתם המקצועית ומסבים נזק בלתי הפיך להסברה הישראלית?
חייב להשיב גם הדרג הפוליטי. במסגרת השידורים בערבית רווחו יחסים אמיצים בין שדרים ופוליטיקאים, תפיסה של "קח ותן" המנוגדת לרוח השידור הציבורי, שהתפשטה גם לאגף העיקרי ברשות השידור - לשידורים בעברית. ואמנם, שרי ממשלה לדורותיהן, מיצחק נבון עד רענן כהן, (במקרה שניהם אחראים במפלגתם על הקשר עם המגזר הערבי), הרעיפו שבחים על קברניטי השידור הישראלי בערבית, תגמלו אותם וקדמו אותם: נבון העניק פרס ישראל לטלוויזיה בערבית ואילו כהן מינה את מר בראל למנכ"ל רשות השידור. גם פוליטיקאים אחרים התקנאו והשתכנעו שכדאי להם לנהל יחסים הדוקים עם מי שיכול להבטיח להם חשיפה תקשורתית, והתעלמו מנתונים מקצועיים. כאז גם היום, הם ממשיכים לגבות את המנכ"ל מתוך אינטרסים אישיים צרים, על חשבון הפקרת האינטרס הציבורי.
ולבסוף, גם חברי מליאת רשות השידור חייבים הסבר למי שהם אמורים לייצג – לציבור משלמי האגרה שאינם מקבלים תמורה הולמת. במקום לשרת את האינטרס הציבורי ולפקח כראוי על הנהלת רשות השידור, רבים מהם נשבו במלכודת היחסים של קח-ותן, וגיבו את מעשי המנכ"ל.
ככל שטיעוניו של מנכ"ל רשות השידור נשמעים מופרכים והזויים, הם מחוברים היטב לאקלים הכללי של התנערות מאחריות, קומבינות וכיפוף נורמות בסיסיות. אקלים זה נוטה לטפח בינוניות ואפרוריות ומרתיע את הטובים מלקחת חלק בעשייה. מבחינה זאת, אין כמו רשות השידור ומנהלה כדי לשקף תהליך מדאיג של הידרדרות איכותית בחברה הישראלית.
פרופ' דן כספי, הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, כיהן כחבר בוועד המנהל של רשות השידור ועודנו חבר במליאת רשות השידור
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
