בוקר טוב, מתנחלים
"עכשיו, רק עכשיו, מגלים המתנחלים גם את יתרונותיה של הדמוקרטיה כאשר הם תובעים במפגיע 'משאל עם'. בוקר טוב מתנחלים: למה לא תבעתם משאל עם כאשר התעקשתם להתנחל? למה העדפתם למקם התנחלויות ומאחזים לא חוקיים מבלי לשאול את פי העם?" רגע לפני ההכרעה בכנסת, יוסי שריד סוגר חשבון עם המתנחלים, וטוען: יש לי גם אמפטיה למתפנים
לא קל לעבור דירה, בהחלט לא קל. עוד יותר קשה כאשר מאלצים אותך לעבור. אני מבין את הקושי הזה, ואין לי בעיה לרחוש אמפטיה למתפנים. אבל טרנספר אין כאן וגם לא משהו שמזכיר טרנספר; מסיבה פשוטה: המתנחלים טוענים במאבקם שהם "נשלחו" למקומות-מגוריהם ברצועת-עזה ובגדה-המערבית, וזאת היתממות, כמובן.
היתממות - משום שרוב ההתנחלויות קמו למורת-רוחן של ממשלות, אפילו ממשלות ימין, ונכפו עליהן הר כגיגית. במקרים רבים הן אפילו קמו בניגוד לחוק תוך התרסה כלפי המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים והמוסמכים, והשרצים האלה טוהרו רק בדיעבד. היתממות - משום שהמתנחלים אינם קטינים ואינם אידיוטים גמורים, הם אנשים מבוגרים שאחראים לעצמם ולמשפחותיהם, והם ידעו בדיוק לאן הם הולכים - לאן ולמה.
הם ידעו אל-נכון שהם הולכים לארץ-מריבה, שנוייה במחלוקת, שגורלה עדיין לא נקבע ומעמדה הריבוני אינו ידוע. הם הלכו לשם כדי להכריע במחלוקת הנטושה כאן מאז 1967 תוך קביעת עובדות מוגמרות בשטח, ולכאורה אין עובדות שהן יותר מוגמרות מאשר מאות התנחלויות שממלאות את ארץ המריבה. הם האמינו שנוכחותם בגדה וברצועה תכריע את הכף הפוליטית, וכך יישארו השטחים הכבושים בחזקתה של ישראל - לעולם.
המתנחלים לא יוכלו לטעון שלא הוזהרו מראש. אני מכיר באופן אישי כמה וכמה אנשים שהזהירו אותם. הם לא שעו לאזהרות האלה וזאת, כמובן, זכותם המלאה. הם העדיפו להאמין לשרון ובשרון, וזאת עוד זכות השמורה להם. הם בוודאי יכולים להלין עליו עכשיו על שהפנה להם עורף, אבל קודם כל עליהם להלין על עצמם.
כאשר מדובר באנשים מבוגרים וריבוניים אין לקבל את הטענה - "שלחו אותי". איש איננו נשלח למקום שבמחלוקת ובסיכון אלא אם התנדב להישלח מתוך
הכרה אישית של שליחות ומתוך מחוייבות פוליטית ואידיאולוגית. השליחות לא עלתה יפה, כך מסתבר, ולא השיגה את מבוקשה: השטחים וגורלם היו ונשארו שנויים במחלוקת שיורדת אל שורש קיומנו. מי מאיתנו לא יצא בזמן מן הזמנים ממאבק ציבורי כשידו על התחתונה. מי כמוני ידע כשלונות. ואף על פי כן, לעת הפסד, מעולם לא הצעתי לשבור את הכלים ואת הכללים.
עכשיו, רק עכשיו, מגלים המתנחלים גם את יתרונותיה של הדמוקרטיה כאשר הם תובעים במפגיע "משאל-עם". מצד אחד הם מתעלמים מהכללים הדמוקרטיים הבסיסיים ומאיימים לשבשם מעיקרם, ומצד שני הם מבקשים לנצל את הדמוקרטיה הישראלית ואת שרותיה הטובים, אם כי גם הפעם בדרך של סחיטה ואיומים.
בוקר טוב מתנחלים: למה לא תבעתם משאל-עם כאשר התעקשתם להתנחל? למה העדפתם למקם התנחלויות ומאחזים לא חוקיים מבלי לשאול את פי העם? כאשר התנגדנו כל השנים למעשה ההתנחלות, וראינו בו פשע נגד הציונות, לעגתם לנו, ביטלתם אותנו ואת דעתנו כעפרא דארעא, ופתאום, בצר לכם, אתם רוצים לברר מה אנחנו חושבים.
אני חושש שהתביעה שלכם ברגע זה למשאל-עם היא מאוחרת: הקול שקרא לכם קודם להתנחל, אם בכלל הייתם זקוקים לקריאתו, הוא אותו הקול שקורא לכם עכשיו לשוב. הקול, להפתעתכם הגמורה, הוא קול שרון אבל גם הידיים הם שלו.
לפנייה לכתב/ת 
