המירוץ אחרי הגיישה

"אמא, נדמה לי שראיתי גיישה", מרימה את קולה ז'ורלט ג'וניור, ומוציאה אותי ואת ענת חברתי מערימת חולצות האינדיגו שבחנות הכחולה בגיאון. 

הרחובות הצרים של גיאון, הרובע העתיק של קיוטו, מקבלים אותנו בידידותיות רבה. הרחובות החשוכים לא משקפים את השנים שעברו, ונראה כאילו עדיין פוסעות בהם הגיישות הצעירות מספרו הנפלא של ארתור גולדן 'זכרונותיה של גיישה'. אבל מאז הימים ההם עברו הרבה מים בנהר שזורם מתחת לגשרים בעיר, ואנחנו ממהרות החוצה ומתאכזבות לגלות 'סתם' אישה בקימונו.

אזעקת שווא, אני מכריזה ואנחנו חוזרות לחנות ולחולצות בצבע כחלחל טבעי המופק בעזרת שיח האינדיגו בתוספת 

סאקה, יין אורז. לפתע נשמעת זעקה כפולה. ז'ורלט ג'וניור מתוגברת בענת ג'וניור פורצות לחנות בצעקות: "גיישה! ראינו אותה! בואו מהר! שמענו את הכפכפים שלה!". ענת ואני מביטות אחת על השנייה: זאב-זאב? חייבים לבדוק. אנחנו יוצאות החוצה והנה היא ניצבת מולנו במלוא הדרה, מסובבת את ישבנה הארוז בקימונו ססגוני ומתחילה לטופף על קבקבי העץ לכיוון הרחוב הראשי.

כשהגיישה עוצרת במעבר חצייה אני מצלמת אותה במהירות מאחור ופונה אליה בתחינה: "אפשר לצלם אותך?" היא מתרצה אבל אני מרגישה שאני גוזלת מזמנה היקר. המונה שלה דופק כל הזמן: משכורתה הנדיבה של הגיישה מחושבת החל מהרגע שהיא עוזבת את מפתן ביתה ועד שהיא חוזרת אליו.

בהמשך היום העלנו בחכתנו עוד שלוש בנות עובדות שהחזירו אותנו לימים רחוקים. רצנו הלוך ושוב בעקבות הנשים הצעירות עוטות המלבושים המדוקדקים, רדפנו אחריהן לכיוון גיאון קורנר- הפינה בה נמצא התיאטרון בו ניתן לחזות במופעי פולקלור של גיישות, ולא הפסקנו להתפעל.  

שלוש נשים, שלושה תפקידים

הגאיג'ינים (הזרים) בטוקיו נוטים להתבלבל בין גיישה למארחת ובין שתיהן לזונה. שלושתן נשים ושלושתן

מבדרות גברים - אבל כל אחת פועלת בתוך מסגרת וחוקים אחרים. אין כזה דבר גיישה ישראלית, אין כזה דבר גיישה גאיג'ינית. הישראליות, כמו הזרות האחרות, הן מארחות בבארים ולא במקומות היוקרתיים של הגיישות. וגם אם תיתקלו באותו מקום בגיישה ובמארחת - תבחינו מייד בהבדלים ביניהן.

הגיישות הן מארחות מקצועיות שמתמחות באמנויות יפניות מסורתיות, אותן הן מציגות במסיבות ובאירועים חגיגיים אחרים המתקיימי בבתי תה הנקראים O-Chaya. בתי התה בהן עובדות הגיישות לא מקבלים לקוחות חדשים ללא ראיון מוקדם ורק אורחים הקשורים לבית התה לאורך זמן מורשים להיכנס.

'מופע הבידור' של הגיישות עולה הרבה מאוד כסף. נשף בהשתתפות כמה מהן יכול לעלות למארח כמה אלפי דולרים. תמורת הסכום הן ישוחחו עם האורחים ויציגו Tachikata, ריקוד יפני מסורתי, או Jikataka - שירה ונגינה. נערות המאיקו, הגיישות המתלמדות, מבצעות את הטצ'יקטה בעוד שהמבוגרות יותר יציגו את הג'יקטקה. תפקיד נוסף שהן ממלאות הוא הרעפת תשומת לב מיוחדת על אורח הכבוד של הערב.

מה גיישה לא עושה? היא לא מכינה או מגישה אוכל, היא לא מגלה מה נאמר ונעשה במהלך המסיבה או המפגש, והיא לא מקייימת יחסי מין עם לקוח ללילה אחד. עם מי כן? עם הפטרון שלה. מקובל שלגיישה יש פטרון (Danna) שאיתו היא מנהלת מערכת יחסים רגשית ומינית. למרות הכללים המדוקדקים, כיום הגיישה יכולה לבחור אם היא רוצה בפטרון או לא.

עולם הולך ונעלם 

נערות הרוצות להיות גיישות חייבות לעבור תקופת הכשרה נוקשה במהלכה הן לומדות נגינה, שירה וריקוד בסגנון יפני עתיק, מפתחות יכולת שיחה ומתמחות בעוד מיומנויות חברתיות כמו סידור פרחים, הגשת תה טקסית וקליגרפיה. הגיישות ממשיכות ללמוד ולהשתלם במיומנויות אלה במהלך כל שנות הקריירה שלהן.

גם למראה של הגיישה יש כללים נוקשים: הן לבושות בקימונו אלגנטיים, פניהן מאופרות בצבע מאוד חיוור, כמעט לבן והן מסדרות

את שערן בצורת עיגול, או אוספות אותו בדרך מסוימת, עם מסרק אחד ושתי סיכות. בנוסף לכשרונות האמנותיים והחברתיים, הגיישה צריכה להיות יפה ומעודנת, ולהתנהג ללא דופי. 

בשנת 1920 היו ביפן 80 אלף גיישות. אבל כיום ירד מספרן לכ-10,000 בלבד, בעיקר בעקבות השפעת תרבות המערב על יפן.

בטוקיו עדיין ניתן למצוא מעט גיישות ברובע אקסקה העסקי, והן גובות מחירים אסטרונומיים עבור כל דקה מזמנן. אם אתם מעוניינים בבילוי עם גיישה אמיתית, ההמלצה היא ללכת למסעדה מפוארת ברובע גינזה או אקסקה, אנשי הצוות כבר ידאגו להסדיר את הנושא.

את הגיישות היפות ביותר ביפן תמצאו ברובע גיאון שבקיוטו, אבל שם גם תיתקלו בנהלים הרבה יותר מוקפדים בכל הקשור לקבלת אורחים חדשים או זרים.

גיישה בדימוס

החוליה ללכידת הגיישות ממשיכה להכות גם עם שובנו לטוקיו. ענת והג'וניור שלה הולכות לשיעור 'קימונו וטקס תה' אצל שכנה שהיא מורה מדופלמת ('סנסאי' ביפנית) לנושאים הללו. ענת חוזרת עם עיניים בורקות: "אני בטוחה שהיא היתה גיישה בעברה הרחוק", היא פוסקת בהחלטיות. 

"הכיצד?" אני מקשה. "היא יפה באופן יוצא דופן, עשירה ובודדה באופן חשוד, והיא שולטת בכל האמנויות הדרושות למקצוע", מסכמת ענת את הנתונים. 

אני מבטיחה לעצמי לנסות להתיידד עם השכנה ולבדוק את הנושא לעומקו. שיחה עם גיישה, גם אם בדימוס, נשמעת לי מרתקת.

• עוד מתענוגות יפן: מכשירי חשמל , מספרות , מלונות אהבה