"סיכויי ערפאת לשרוד את המחלה – 2%-4%"
כך מעריך הבוקר המטולוג בכיר, מומחה לסרטן דם, זאת בהנחה שיו"ר הרשות חולה במחלה. "כ-80%-90% מהחולים בלוקמיה בגיל 75 אינם מועמדים לטיפולים כימותרפיים", מסביר פרופ' עופר שפילברג מ"בילינסון". "האלטרנטיבה היא להחזיק את החולה בחיים ולייצב אותו. מכיוון שזו מחלה עם מהלך סוער, ההישרדות הממוצעת בגישה הזו היא בדרך כלל שלושה חודשים"
אם אכן לקה ערפאת בסרטן הדם, כפי שמדווחים מקורות פלסטיניים בכירים – סיכוייו לשרוד את המחלה הקשה בגילו (75) נמוכים מאוד, ורבים הסיכויים כי תוך חודשים ספורים הוא יעבור מן העולם.
מנהל המכון ההמטולוגי בבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה, פרופ' עופר שפילברג, אמר ל-ynet: "המחלה היא מחלה שמקורה במח העצמות, שם נוצר הדם. במח העצם התאים מתפתחים מתאים צעירים – לתאים מאוד בשלים. בעקבות שינוי גנטי באחד מתאי האב של מח העצם, המחלה גורמת לעצירת התפתחותם של תאי הדם ולשחרור תאים לא בשלים לזרם הדם.
"חוסר ההבשלה של תאי מח העצם, גורם לכך שהיכולת שלהם להתמודד עם זיהומים היא נמוכה מאוד. מתרחשת התרבות של אותם תאים שהתפתחותם נעצרה, והם משתלטים על מח העצמות. כאשר אתה עושה בדיקה של מח העצם – אתה רואה את אותו תא צעיר שההתפתחות שלו נעצרה. זה בדרך כלל לויקוציט, תא דם לבן".
"ההשתלטות הזאת על מח העצם מונעת את הביטוי של שתי שורות המטולוגיות אחרות", מסביר פרופ' שפילברג, "השורה האדומה שמייצרת המוגלובין והשורה שמייצרת טסיות שאחראיות לקרישת הדם. כתוצאה מכך אין ביטוי לשתי השורות האחרות, ואז יש אנמיה, חוסר דם, ירידה במספר הטסיות, נטייה לדמם, תופעות זיהומיות וחוסר דם שמביא לחולשה, עילפון וסחרחורות".
"הטיפול במחלה הוא טיפול כימי – כימותרפיה, והוא הטיפול היחיד שיכול לגרום לחולה להחלים, שכן אחרת נגזר דינו למות. בגילאים המבוגרים, החולים – בגלל הגיל, בגלל מחלות נלוות ומצבם הירוד – הגוף שלהם לא יעמוד בטיפול האינטנסיבי, ולכן אתה לא רואה את החולים האלו יותר מדי במחלקות המטולוגיות".
אז מה עושים?
"האלטרנטיבה", הוא מציין, "היא טיפול תומך בלבד. אם יש להם חוסר דם – נותנים להם דם. אם הם מדממים, כי טסיות הדם ירדו – אז נותנים להם טסיות. אם יש להם זיהום בגלל שכל המערכת החיסונית לא אפקטיבית, ובעיקר מערכת הלחימה נגד חיידקים ופטריות – אז צריך לתת להם טיפול אנטיביוטי. זה טיפול תומך שהמטרה שלו אינה ריפוי – אלא להחזיק את החולה בחיים ולייצב אותו. ההישרדות הממוצעת בגישה הזאת היא שלושה חודשים בלבד, ולעתים אפילו פחות, משום שזו מחלה סוערת. לפעמים חולים נותרים במצב הזה בחיים גם שישה חודשים או שנה לכל היותר. בכל מקרה, לא מדובר בשנים".
"לפעמים, אם האיש, למרות גילו, הוא במצב פיסי טוב, כלומר – אין לו מחלות רקע, הוא לא סובל ממחלות כרוניות בכבד ובכליות, ואין לו מחלות לב – אחרי שלב של ייצוב ניתן לשקול טיפול כימי. זה רק בתנאי שמצבו הפיסי והבריאותי הקודם היה בסדר, ואין לו הפרעה תפקודית באחת ממערכות הגוף".
"זה טיפול חזק מאוד, שיש לו פוטנציאל של ריפוי, ושכתוצאה ממנו מח העצם מדוכא לשבועיים-שלושה, ובסופו של דבר מתאושש 'שבט' תקין של תאים, ואז המחלה נכנסת להפוגה, שזה כמובן עוד לא אומר ריפוי. מהחולים בגילו רק 10%-20% יהיו מועמדים לכימותרפיה – מתוכם 40%-50% ישיגו הפוגה ו-20% יחלימו. כך שמתוך 100% של חולים בלוקמיה בשנות ה-70 לחייהם – יבריאו רק 2%-4%".
"הסיבה שלא נותנים טיפול כימותרפי במרבית המקרים בגיל הזה, היא שהוא יכול להרוג. לטיפול הכימי יש סיכון למוות מיידי, תוך כדי תקופת הטיפול של 25%-30% מהחולים. גם בקרב צעירים הטיפול יכול להיות קטלני, ועל פי הספרות הוא הורג 8%-10% מהחולים. הדילמה, אם כן, היא אם לתת לו טיפול תומך בלי פוטנציאל ריפוי, וכך ישרוד כשלושה חודשים – או לנסות ולתת לו כימותרפיה שעלולה להרוג אותו בתוך מספר קטן של שבועות, תוך כדי הטיפול".
"השתלת מח עצם, אגב, היא טיפול לא רלוונטי בגיל הזה, משום שהרעילות של הטיפול היא כזאת שיש יותר סיכוי למות ממנה מאשר להנות מהטיפול, ויש לה הרבה תופעות לוואי".
"מנסיוני", הוא מספר, "כאשר מדובר באח"מים מהסוג שלו, ינסו ללכת על טיפול מרפא. בדיוק כמו שהיה עם המלך חוסיין, שסבל מלימפומה ורופאיו הלכו איתו לטיפולים הירואיים ול'טיפול-יתר', כולל דברים שבכלל לא מקובלים בספרות ובפרקטיקה הרפואית".
לפנייה לכתב/ת 
ערפאת. מה הסיכויים?
צילום: איי פי
ממריא מהשטחים
צילום: רויטרס
מומלצים
