ראש ממשלה יד שנייה
השימוש של נתניהו וברק בדוגמה של רבין לראש ממשלה שכיהן פעמיים אינו נכון ואינו הוגן
במצב הפוליטי הנוכחי, אין מן הנמנע שבמערכת הבחירות הבאה, יהא מועדה אשר יהא, יחזרו לזירה שני סוסים צעירים יחסית בגיל אך ותיקים במקצוע "ראש ממשלה": בנימין נתניהו ואהוד ברק. שניהם כבר היו ראשי ממשלה והם מבקשים לחזור ולהיות בתפקיד "יד שנייה". ברק הביס את נתניהו, ושרון הנחיל מפלה צורבת ומוחצת לברק. שניהם, נתניהו וברק, נעלמו מן הזירה הפוליטית לתקופה קצרה ושניהם חזרו אליה עטורי ניצחון מן העולם העסקי. שני נהגים שמדינה שלמה פסלה את רישיון הנהיגה שלהם עתידים לבקש את אישורה לחזור אל ההגה.
גם נתניהו וגם ברק, בעיקר בשיחות פרטיות, משתמשים בקדנציה הראשונה והקדנציה השנייה של יצחק רבין כדוגמה טובה בעיניהם וכ"אישור מעבר" לניסיון הנוסף להנהיג את עמם.
כזכור, יצחק רבין היה פעמיים ראש ממשלה: הכהונה הראשונה, 1974-1977, הסתיימה בעקבות חשבון דולרים שנחשף (והיום, אגב, במקרה הרע, נחשב כסיפור-רכילות), אך הדעה המקובלת היא ששנות שלטונו ההן היו רעות. בפעם השנייה, כך אומרים, מ-1992 ועד לרציחתו לפני 9 שנים, היה מראשי הממשלה הטובים יותר. אם רבין יודע שהוא "התנא המסייע" לרצונם של נתניהו וברק לחזור לרח' קפלן 3 בירושלים, הוא מתהפך בוודאי בקברו.
לכאורה, השימוש בדוגמה של רבין גם נכון וגם הוגן. אבל לא ולא! נתניהו וברק סולקו בבושת פנים מהשלטון לא בשל פעילות כושלת – מדינית, ביטחונית, כלכלית או חברתית – לא בשל הליכה בדרך עקלקלה, ואפילו לא בשל חוסר ניסיון פוליטי שנבע מגילם הצעיר יחסית. שניהם, בנפרד, סירבו תמיד, ומסרבים גם היום, להכיר בכך שקהל הבוחרים גירש אותם אך ורק בגלל האופי – סליחה על הביטוי – המחורבן שלהם.
לא ועידת וואי והעברת חברון שלחו את נתניהו הביתה ולא ועידת קמפ-דייוויד סילקה את ברק בבעיטה מכסאו. זו הייתה התנהלותם היומיומית, צורת ההתנהגות וההתבטאויות. השכפ"ץ של נתניהו, הלחישות שלו, האיחורים של ברק, הבלגן האדיר בעבודה. אף לא אחד מהגילויים האלה בפני עצמו גרם להם ללכת הביתה. זה אוסף כל התקלות, המשקע המצטבר שלהם, ששלחו אותם לגלות הפוליטית.
קשה לבן-אדם, לכל בן-אדם, להכיר ולהודות באופיו הבלתי-נסבל, המחורבן. אבל קשה יותר לשכנע שבגילם, לפחות מחצית החיים כבר מאחוריהם, אפשר לשנות אופי. לכן נוח לשניהם להאשים את ערפאת, את הוועידות הבינלאומיות, את כולם. רק לא את עצמם.
אפשר בהחלט ללמוד, לתקן שגיאות, לשפר מידות שונות, אבל אי אפשר להפוך אדם על פניו. לשם כך צריך להיוולד מחדש. ההקבלה של שניהם לרבין אינה נכונה ואינה הוגנת כלפיו. הוא הלך הביתה במחווה ששניהם היו מחפשים כל "תחמוּן" כדי לא לעשותה, ומשום שהיה בשנות ה-70 חסר ניסיון פוליטי לחלוטין ולא ידע לעמוד נגד חתרנות תחתיו. אך בהחלט לא היה זה אופיו של רבין שהוליך אותו להתפטרות. אף שהיה טיפוס לא קל, בלשון המעטה, אין שום מקום להשוואה בינו לבין נתניהו וברק. הם נושאים עכשיו את שמו לשווא.
"בשבילי התפקיד הוא אופציה, לא אובססיה", אמר בשעתו רבין, שחיכה 15 שנים לפרק ב' בראשות הממשלה. וזה לא ההבדל היחיד בינו לבין השניים. וחוץ מזה, מאימתי הוא שימש להם דוגמה בחייו?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
