אבו מאזן: ראש אש"ף הבא

מחמוד עבאס (אבו מאזן), מזכיר הוועד הפועל של אש"ף, הוא שיחליף באופן מעשי את יאסר ערפאת כיושב ראש אש"ף והאיש החזק ברשות הפלסטינית, לאחר ההודעה הרשמית על מותו, כך החליטו אחר הצהריים (יום ד') הוועד הפועל של אש"ף והוועדה המרכזית של תנועת הפתח, שהתכנסו ברמאללה. את התואר הרשמי של יושב ראש הרשות יחזיק יושב ראש הפרלמנט הפלסטיני, ראוחי פתוח.

סוגיית זהות יורשו של יושב ראש הרשות העסיקה רבות את מקבלי ההחלטות ברשות, בישראל ובעולם כולו, נוכח החשש שריק שלטוני בשטחי הרשות עלול לאפשר לגורמים קיצוניים לחזק את מעמדם. אחת הסברות היא שהעיכוב בהודעה הרשמית על מותו של ערפאת נועד לאפשר לבכירי הרשות לחזור מפאריז לרמאללה, ולהבטיח את השליטה על מנגנוני הביטחון.

ד"ר מחמוד עבאס, ששימש לתקופה קצרה גם כראש הממשלה של הרשות ונחשב כבעל עמדות מתונות ביחס להסדר עם מדינת ישראל, נולד בצפת ב-1935 ונמלט עם בני משפחתו לסוריה ב-1948. בהמשך עסק בהוראה, סיים לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת דמשק והוסמך כדוקטור להיסטוריה במוסקבה (עבודת הדוקטורט שהגיש, עסקה בקשרים שבין הציונים לנאצים).

יחד עם ערפאת, היה אחד מחמשת מייסדי הפתח בשנות ה-60. בהמשך לקח חלק פעיל בהנהגת המאבק הפלסטיני, ליווה את ערפאת במעבר לירדן, לבנון וטוניס ושימש בתפקידי חבר המועצה הלאומית הפלסטינית וחבר בוועד הפועל של ארגון אש"ף.

ב-1980 מונה לנהל את מחלקת יחסי החוץ של אש"ף, וב-1988, לאחר חיסולו של ח'ליל אלווזיר (אבו-ג'יהאד), מונה לאחראי על ניהול המאבק בשטחים. ב-1996 מונה לתפקיד המזכיר הכללי של הוועד הפועל של הארגון, ובכך למעשה סומן כאיש השני בחשיבותו באש"ף ואחד מיורשיו האפשריים של ערפאת.

אבו-מאזן נחשב כתומך בהשגת פתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וככזה היה מעורב לאורך השנים ברוב השיחות עם ישראל. בשנות ה-70 אף ניהל מטעם הארגון מגעים עם כמה מנציגי השמאל בישראל ופירסם יחד עימם מסמך עקרונות לפתרון הסכסוך.

בשנת 1991 היה מעורב בתיאום המשא ומתן עם ישראל בוועידת מדריד. הוא היה אחד מראשי צוות המו"מ עם ישראל בניסוח הסכמי אוסלו ונחשב לאחד מאדריכלי ההסכמים. במהלך המגעים העמיק ופיתח יחסים אישיים עם מספר מנהיגים ישראלים. בשנת 1995 ניסח יחד עם יוסי ביילין מסמך עקרונות משותף ("מסמך ביילין-אבו מאזן"), אך רק בשנת 2000 פורסמו עיקריו.

באותה שנה שב לשטחים ומונה לאחראי על תיק הפליטים בממשלה הפלסטינית. במקביל הוא המשיך במעורבותו ברוב שיחות המו"מ עם ישראל. עמדותיו המתונות וחוסר מעורבותו הישירה בפעולות טרור סימנו אותו כאחד מיורשיו המועדפים של ערפאת בעיני ישראל, ארה"ב ומדינות אירופה.

במרס 2003, לאחר לחץ בינלאומי כבד, הטיל עליו ערפאת להקים ממשלה פלסטינית חדשה. גורלה של ממשלה זו וכן סמכויותיו הברורות של אבו-מאזן כראש ממשלה מול ערפאת הנשיא, גרמו מתיחות רבה בין שני האישים.