הרפתקאה גיאולוגית בהר סדום

כשהייתי זאטוט לקח אותי הדוד שלי בפורים לטיול של עובדי בנק לאומי לסדום. כנראה שהטיול הזה היה קשור לפעולת מימון כלשהי למפעלי ים המלח, שאז עוד היו צעירים למדי, כי במעומעם עולים בי זכרונות בתמונות שחור-לבן: ארובות, עשן מבהיל, טעם וריח של מלח מר באוויר ונאומים משעממים.  

דרך עפר שחורה ומרסקת עצמות טלטלה את האוטובוס ואני סבלתי מבחילה נוראית. רציתי שהסיוט הזה ייגמר וכלל לא עניין אותי שאנשים ירדו ועלו עם גושים אפורים, ליקקו אותם בזהירות והתפעלו מכך שהם מרים.

שנים רבות אחרי פורים ההוא הבנתי שלא היתה זו דרך, אלא פס אפור של מלח טבעי בין ההר ובין הים, שאז עוד היה קיים באופן טבעי, ושמקור הגושים האפורים והמרים הוא בטור הגבעות הנמוכות שמתנשא לאורך מה שהיה פעם חופו הדרומי של ים המלח. היום המים שם נקווים רק בבריכות של מפעלי סדום. הים עצמו יבש ואיננו כבר מזמן וחופו הדרומי עובר מול מצדה, הרבה צפונה לסדום.

לימים מצאתי עצמי חורש את שבילי ההר, מוליך אנשים בנקיקיו, משתלשל אל ארובות וזוחל על הגחון במערותיו, כאילו אין יותר מענג משריטות מלאות במלח ואבק שסותמים את כל נקבי הגוף, כולל אלה שבתוכו. היום, מטעמים של כסת"ח, אסרה רשות הטבע והגנים, שהשימה עצמה אחראית על בריאות הציבור, להשתלשל בחבלים אל ארובותיו ופיריו של הר סדום, ובוודאי שלא לזחול בארמונות המלח המופלאים, שהם המערות הנודעות שלו: מערת הקולונל, מערת סדום, מערת ארובותיים, מערת מלח"ם וכיו"ב. 

היכלות ירקרקים ואפורים נוצצים באור השמש או בוהקים בברק הפנסים והנרות, נטיפים וזקיפים של מלח שיצרו מסכים בוהקים כשלג באפלה הסמיכה במחילות בטן ההר, מפגשים מבהילים ואקראיים עם דרבּן שאיווה את המערה למשכן ועשה לכאן את דרכו הבלתי צפויה מגינות הירק של נאות הכיכר - כל אלו הם נחלת העבר. החפץ לתור את צפונותיו של ההר רשאי לעשות זאת היום על פניו המחוטטים חוואר ואבק, מלח וחצצים אפורים, או להסתכן בעבריינות לכאורה ולבוא אצל המקומות שיש עליהם שלט האוסר כניסה מטעם מציב השלט...

אף אחד לא ידע את שמה

סיפור לידתו של ההר הזה הוא סיפורה של הרפתקאה גיאולוגית, אשר שותפים לה זעזועי השבר הסורי-אפריקאי שהעמיקו את מצעו של העמק לכדי 800 מ' מתחת לפני הים, החדירה המופלאה של הים התיכון אל העמק הזה, חסימתו של הפיורד והפיכת כל העמק לאגם גדול (ימת עמורה), האקלים שהשתנה בארץ וגרם לימה הזו להתמתק ולהתמלח חליפות ולהתרחב ולהתכווץ לסירוגין, עד שלפני כ-20 אלף שנה נעלמה הימה (אז היה שמה 'ימת הלשון') ונותר רק ממזרם הקטן והמלוח של כל גופי המים הקדומים האלה - הוא ים המלח.

עד שפנו העידנים כה וכה, הצטברו מלחים ומינרלים שונים בקרקעית הבור העצום הזה, והיות שמלח מתנהג בפראות כאשר לוחצים עליו, מצא גוש מלח אחד מני עשרות על קרקעית ים המלח את דרכו כלפי מעלה, בשולי הסלעים הסדוקים והשבורים של הבקע הסורי-אפריקאי. עלה אותו גוש, אשר ברור כבר לכל כי הוא הוא הר סדום, אל פני השטח; גופו מלח אפור נוצץ וגבישי, ראשו מכוסה בכל החצצים והחול, הגירים והחרסיות שמצטברים על קרקעיות ימים ואגמים, וממילא גם הם שותפים לסיפור.

כיוון שמלח מומס במים, נוצרו בגוף המלח המערות והמחילות, הארובות והפירים והבורות, שחלק מהם נראה על פני השטח כתהומות גדולים ומייראים. כל החומרים האחרים שהצטברו על גבנוני המלח של ההר מתנהגים כדרכם שלהם: האחד נסחף ומותיר אחריו בתרונות עמוקים, שהם הנקיקים על גב ההר, הוואדיות המפותלים שעליו והערוצים שבהם גדלים צמחי ההר הקשוחים - מלחית קשקשנית, מלחית אשלגנית ואחרים, נושאי שמות מוזרים לא פחות; אחר מתפרק לפצליו השחורים וחושף בהם מאובני דגים ואצות, צבים ונחשים; ובאחד נוצרים נקיקי חוואר לבנים ומבהיקים וגבעות דמויות כפתור, אשר מראשיהן נשקפים נופיו המוטרפים של ים המלח העטור במדבר יהודה ובהרי מואב, וגם נופיו הפנימיים של ההר - עמקים צרים ומעוקמים דמויי בומרנג ורצועות של סלעים באדום, לבן, חום ושחור; והכל ביחד מהומת סלעים וצבע, שאלו באים בגבולם של אלו ואלו בתחומי האחרים ואין לדעת מהו סלע ומהו צבע והיכן מתחיל הדמיון ומסתיימת המציאות.

כיוון גם שבתודעת רבים התנחלה הדעה כי הר סדום הוא המקום אשר ממנו ראו בני משפחת לוט הנמלטים את הפיכת ערי הכיכר על שום רשעתם הרבה, מיד נמצא גם הסלע שנקרא על שמה של אשת לוט, אותה מסכנה שנכנסה לנצח האנושי מבלי שאף נדע את שמה, בטרם שהפכה לעמוד אבן בלב ההר ועל מדרונו מעל ים המלח.

במפת הטיולים וסימון השבילים 'מדבר יהודה הדרומי וים המלח' (מס' 11). הכניסה להר סדום ברכב אפשרית בקלות מצדו המערבי. שלט הכוונה של 'סימון השבילים' ניצב בפתח דרך העפר בדרום ההר, מול הכניסה למפעלי ים המלח. שני שבילי רגל לפחות חוצים את ההר לרוחבו. דרך רכב מעפילה עד לפסגתו.  אין חציית הר ברכב (כולל לא רכבי שטח) לא לרוחבו ולא לאורכו!!!