קולין פאוול: האיש שנותר במיעוט

5 בפברואר 2003 היה לבטח אחד הימים הקשים בחייו של מזכיר המדינה האמריקני, קולין פאוול, שאותו יעדיף לשכוח.

באותו היום הציג פאוול בפני מועצת הביטחון של האו"ם מצגת מפורטת אודות האיום הממשי והקרוב לשלום העולם הנשקף מהמאגרים החשאיים של נשק להשמדה המונית שמסתיר שליט עיראק סדאם חוסיין. "הערכתי היא שיש לסדאם בין 100 ל-500 טונות של חומרי לחימה כימיים", אמר אז.

הסבריו לוו בשקפים, תרשימים, צילומי לוויין וקטעי וידאו שתיארו כיצד הצליח הרודן העיראקי לצבור ולפתח במשך שנים חומרי לחימה כימיים וביולוגיים המוכנים לשימוש מיידי, וכיצד הוא שם ללעג ולקלס את הקהיליה הבינלאומית כשסירב להתפרק מנשקו או להסכים לפיקוח בינלאומי.

הנקודה שביקש פאוול להעביר היא שאין מנוס מלהעניק לארצות הברית מנדט להפעיל כוח על מנת לפרק את סדאם מנשקו. מדינות העולם לא השתכנעו. בדיעבד, נראה שגם פאוול עצמו לא היה משוכנע לגמרי.

חודש לאחר מכן, בהיעדר גיבוי של האו"ם, חרף ביקורת עולמית נוקבת ולמורת רוחו של פאוול, החליטה ארצות הברית לצאת למלחמה בעיראק. היום כבר ברור שמאגרי נשק להשמדה המונית לא נמצאו שם.

בחודש אפריל השנה הודה פאוול שהמידע שהציג אז לא היה מדוייק. "מתברר כי העובדות שהצגתי לא היו מוצקות", אמר. על אף הטעות המביכה, שגם אם לא זיכתה את ארצות הברית בתמיכה בינלאומית, העניקה לה עידוד מבית ליציאה למלחמה, נהנה פאוול בארבע שנות כהונתו בתפקיד מיוקרה בינלאומית רבה. גם כשנדרש לייצג את הבית הלבן בבירות העולם נראה היה שעמיתיו, במיוחד אלה שסלדו מהנשיא בוש, אינם רואים בו אשם במצב. הוא היה רק השליח.

היה לאישיות אהודה יותר מהנשיא בוש

ואכן פאוול היה הסמן השמאלי של ממשל בוש. על רקע ההחלטה לצאת למלחמה בעיראק בלי גיבוי בינלאומי ועירעור היחסים עם אירופה, הוא ניהל מאבקים מרים עם נציגיו הניציים של הממשל, כמו סגן הנשיא צ'ייני ושר ההגנה ראמספלד. במשך ארבע שנות כהונה כשר החוץ של ארה"ב, היה פאוול לשר הפופולרי ביותר בארה"ב, יותר מהנשיא בוש עצמו, ובכל זאת מצא עצמו מתוסכל באופוזיציה בתוך ממשל בוש.

בשני הנושאים החשובים ביותר במדיניות החוץ האמריקנית נותר פאוול במיעוט בממשל בוש: פאוול ביקש לנהל מדיניות יותר מאוזנת בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל בוש הכריע אחרת. פאוול הזהיר את בוש שכניסה לעיראק תיאלץ את ארה"ב "להיתקע" במדינה זו שנים רבות כדי לשקמה.

פאוול השתמש באזהרה הלקוחה מחנויות לכלי בית בארה"ב You Break - You Take (שברת - שילמת). באופן מעשי, אמר פאוול לבוש שמה שארה"ב תהרוס במלחמה להפלת סדאם, היא תצטרך לשקם.

בוש האזין בקשב רב, אך החליט אחרת. למרות המוניטין של פאוול בעולם, הכוח הגדול בנושא מדיניות חוץ בממשל בוש, היה סגן הנשיא, ריצ'רד צ'ייני. צ'ייני וידידו, שר ההגנה דונלד רמספלד, קבעו בסופו של דבר במדיניות החוץ האמריקנית, יותר מפאוול. הם לחצו למדיניות של תמיכה בישראל מול הפלסטינים והם אלו שדרבנו את הנשיא בוש לצאת למלחמה בעיראק.

פאוול נותר נאמן לנשיא בוש במהלך ההכנות שקדמו למלחמה ובמהלכה. גם לאחר שכיבוש עיראק היה עובדה מוגמרת, המשיך פאוול ללחוץ על עמיתיו לאפשר למחלקת המדינה ולאו"ם ליטול את ההובלה בכל הקשור לשיקומה של עיראק. הפיגוע במטה האו"ם בבגדד, שגרם לאו"ם להוציא את אנשיו מהמדינה וההחלטה להשאיר את המשימה בידי הפנטגון, שיבשו את תוכניותיו. 

לכל אורך כהונתו, גם אם הוביל מדיניות פייסנית בכל הקשור ליחסי החוץ של המעצמה היחידה בעולם, הוא היה ונשאר נחוש בכל הקשור למלחמה העולמית בטרור ובהפצת הנשק הגרעיני. עם 35 שנות שירות צבאי מאחוריו, הוא לא פסל שימוש בכוח צבאי כמוצא אחרון.

נולד להורים מג'מייקה, שירת כראש המטות המשולבים

פאוול נולד בשנת 1937 להורים שמוצאם מג'מייקה שהיגרו לדרום ברונקס בניו יורק. הוא גדל והתחנך בשכונה בכרך הסואן ואת התואר הראשון שלו, במדעים וגאולוגיה, רכש בקולג' העירוני של ניו יורק. לאחר מכן התגייס לצבא כקצין זוטר. את התואר השני שלו, במנהל עסקים, רכש כבר באוניברסיטה היוקרתית על שם ג'ורג' וושינגטון בבירה.

הוא שירת שירות ארוך ופורה במסגרתו היה גם היועץ לביטחון לאומי של הנשיא רייגן. הוא טיפס עד לראש סולם הדרגות בצבא - גנרל ארבע כוכבים - ובשיאה של הקריירה הצבאית שלו היה ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, המקבילה האמריקנית לרמטכ"ל, תחת ממשל בוש האב וקלינטון. בתקופת בוש האב הוביל את כוחות צבא ארה"ב לניצחון במלחמת המפרץ הראשונה.

באמצע שנות התשעים היה פאוול מועמד אידיאלי לרוץ לנשיאות. הוא השתחרר מתפקיד ראש המטות המשולבים של צבאות ארה"ב, לאחר שהוביל לנצחון במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. הפופולריות שלו הרקיעה שחקים, הוא הסתובב ברחבי ארה"ב עם הספר שכתב והיה מסוגל לנצח את קלינטון בבחירות 96', אך אשתו אלמה חששה שירצח על-ידי קיצוני לבן והפצירה בו לא לרוץ. רצח יצחק רבין שיכנע את פאוול סופית שלא לרוץ לנשיאות.

הוא מונה לשר החוץ בממשל בוש הראשון, עם ניסיון של 30 שנה בממשלים אמריקנים קודמים, כולל ישיבה בנקודות מפתח בפנטגון ויועץ לבטחון לאומי של רונלד רייגן והשקפת עולם מגובשת על הדרך לנהל יחסים בינלאומיים וליישב סכסוכים.

בשנות כהונתו לא הזניח פאוול גם את מחוייבותה של ארצות הברית לקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם בעולם. כך עשה כשליווה את שיקומה של אפגניסטן לאחר שהשתחררה מכבלי הטליבאן, כשפעל לפיתרון המשבר הגרעיני עם צפון קוריאה, לפיתרון העימותים האתניים בבלקנים ובליבריה ולהשגת הסכם שלום בקפריסין.

חלק נכבד ממאמציו השקיע בחתירה לפיתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והשגת הסכם עם סוריה. הוא הרבה להיפגש עם מנהיגי האזור וגם ביום בו הודיע על כוונתו להתפטר, אישר שעוד בטרם יפרוש, יבקר ברמאללה בניסיון לחזק ולעודד את ההנהגה הפלסטינית שקמה אחרי מות ערפאת.