מנהרת הזמן: כל הכשלונות של ישראל בקפריסין
האי הקטן לא האיר פניו לנבחרת ישראל. אל קפריסין הגענו יהירים ושחצנים, ושבנו לציון קטנים ומושפלים. תומר גנור חוזר אחורה לאותם מפגשים שכולנו היינו רוצים לשכוח
האי השכן קפריסין נחשב מאז ומתמיד למקום של 'נאחס' מבחינת נבחרת ישראל, שמעולם לא ניצחה בו במשחק רשמי בין הנבחרות הבוגרות. מקובל לחשוב שנבחרת קפריסין נחותה מישראל, אבל בניגוד לנצחונות המשכנעים בדרך כלל על הקפריסאים באצטדיון רמת גן, משחקי החוץ שם מעולם לא האירו לנו פנים.
ארבעה משחקי חוץ רשמיים קיימה הנבחרת הבוגרת של ישראל במהלך ההסטוריה, והמאזן מצביע על שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים מביכים. את שני ההפסדים, 2:0 ב-1996 ו-3:2 ב-1999, נחלה ישראל בתקופה בה אימן את הנבחרת שלמה שרף.
ישראל הגיעה למדינה הקטנה עם לא מעט יהירות ושחצנות, ותחושת העליונות המדומה הזו עלתה לשחקנים בכחול לבן ביוקר. בדרך כלל ספגה ישראל מכה באותם מעמדים משחקנים מתאזרחים ששיתפה קפריסין, אז אולי הפעם ניתן לקוות שהיעדרם יביא קצת מזל. להלן תזכורת לארבעת הכשלונות על אדמת קפריסין.
30 בנובמבר 1960: קפריסין – ישראל 1:1
מי שרוצה לחקור לעומק את תופעת הכשלונות של נבחרת ישראל בקפריסין צריך לחזור 44 שנים לאחור, אל התקופה בה עדיין היתה קפריסין מדינה מאוחדת בטרם חולקה לשתי מדינות ב-1974, קפריסין היוונית בדרום וקפריסין הטורקית (שום מדינה מלבד טורקיה לא הכירה בה) בצפון.
המפגש נערך במסגרת מוקדמות המונדיאל בצ'ילה 1962 והיה זה המשחק הראשון בהסטוריה של נבחרת קפריסין. המשחק נערך באצטדיון GSP בניקוסיה, שם תיערך ההתמודדות היום, אלא שבניגוד לדשא המטופח הזכור ממשחקיה של מכבי חיפה בליגת האלופות נאלצו השחקנים להיאבק בחול טובעני. 800 אוהדים הגיעו מישראל על מנת לעודד את הנבחרת (מתוך 11 אלף צופים באצטדיון), יותר מאשר ה-600 שיהיו שם היום.
האיבה בין הקפריסאים היוונים לטורקים נתנה את אותותיה והפוליטיקה חגגה. המנוני שתי המדינות לא נוגנו לפני פתיחת המשחק בשל היעדר המנון אחיד ליוונים ולטורקים. בשל שיתוף שחקנים יוונים בלבד בנבחרת הקפריסאית החרימו הטורקים את המשחק.
יעקב ויסוקר עמד בשער של ישראל בגלל שהשוער הקבוע, יעקב חודורוב, סבל מפציעה. ישראל שיחקה חלש מאד ונקלעה לפיגור כאשר מיכאליס יאסמיס כבש לקפריסין בדקה ה-29. למזלה של ישראל הישווה בועז קופמן כעבור שתי דקות ומנע מבוכה גדולה. למונדיאל בצ'ילה לא הגענו.
הרכב ישראל: יעקב ויסוקר; מרדכי בנבנישתי, אמציה לבקוביץ', גדעון טיש, צבי מויססקו; אברהם מנצ'ל, אהרון עמר, בועז קופמן; שלמה לוי, נחום סטלמך, זכריה רצבי.
10 בנובמבר 1996: קפריסין – ישראל 0:2
אחת המפלות הגדולות של הנבחרת מאז ומעולם. אחרי ניצחון 1:2 על בולגריה ותיקו 1:1 עם רוסיה בשני המשחקים הראשונים במוקדמות צרפת 98' הגיעו הישראלים לאצטדיון העלוב 'טסיריון' בלימסול עם חזה מנופח. לא רק השחקנים, אלא גם 4,000 אוהדים משולהבים שהתסובבו בין הרגלים של השחקנים בבית המלון והסבו אווירה של שכונה.
זכורים בעיקר שני אוהדים שנדחפו למעלית יחד עם המאמן שלמה שרף ועוזרו יצחק שום, כאשר אחד מהם שלף מצלמה והפציר בעוזר: "שומשום, שומשום, צלם אותי עם שלמה".
באצטדיון עצמו לא חסרו התגרויות מצד אוהדי שתי הנבחרות. הישראלים סימנו באצבעות V לקפריסאים, שהשיבו בקריאות "ערפאת, ערפאת", וזכו לתגמול בדמות קריאות "טורקיה, טורקיה" מצד הישראלים.
כל זה הביא בסופו של דבר למה שזכור כ"חרפת לימסול 1". המתאזרח הסרבי המזדקן של קפריסין, סניסה גוגיץ', כבש שני שערים קלים בדקות הראשונות. שרף ביצע שני חילופים כבר במחצית הראשונה, אבל עד הסיום ישראל בקושי סיכנה את השער של ניקוס פנאיוטו, שיעמוד בין הקורות גם הערב.
בסיום זעם שרף על השחקנים וביקר את הפנדל המיותר שביצע כהן. אותו הפסד עלה לישראל בסופו של דבר ביוקר, משום שהיא היתה זקוקה לניצחון באחד משני המשחקים האחרונים, במוסקבה ובסופיה, אבל הפסידה בשניהם ושוב לא הגענו למונדיאל.
הרכב ישראל: רפי כהן; פליקס חלפון (אריק בנאדו 36), אמיר שלח, גדי ברומר, דוד אמסלם (רונן חרזי 36); אלון חזן, איל ברקוביץ', טל בנין, אבי נמני; רוני רוזנטל (אלי דריקס 72), חיים רביבו.
5 בספטמבר 1999: קפריסין – ישראל 2:3
"חרפת לימסול 2" אירעה במוקדמות יורו 2000 לעיני כמות שיא של אוהדים ישראלים שהגיעו לקפריסין – 6,000 במספר. איש לא האמין שהמפלה שאירעה שלוש שנים קודם לכן תחזור על עצמה ותחושת ההתנשאות היתה הפעם גבוהה עוד יותר.
שלושה חודשים לפני כן הביסה ישראל את אוסטריה 0:5 ברמת גן. "עדיף שאוסטריה תנצח את ספרד", אמרו אוהדים ישראלים בבית המלון לפני המשחק שנערך יום לפני כן בוינה, "את האוסטרים כבר גמרנו ואם הספרדים יפסידו נוכל לסיים במקום הראשון". הזלזול, השחצנות ותחושת ה'אני ואפסי עוד' שברו את כל השיאים.
במהלך הקיץ הכין מגאזין הכדורגל העולמי 'וורלד סוקר' כתבה על נבחרת ישראל העולה, חיים רביבו ואיל ברקוביץ' כיכבו בסלטה ויגו וסלטיק (ברקוביץ' בדיוק עבר מווסטהאם תמורת סכום שיא של 9 מיליון דולר) וכל אוהד ממוצע בכחול לבן היה בטוח שהנבחרת של שלמה שרף היא אמפריה שביום טוב מסוגלת להכניע את ברזיל. שרף סגר הפעם את המלון ולא איפשר לאוהדים להוציא את השחקנים מריכוז, אבל שום דבר לא עזר.
ישראל ספגה מכה קשה כאשר איל ברקוביץ' מתח שריר בדקה ה-16 והוחלף על ידי וואליד באדיר. ללא ברקוביץ' נראתה ישראל כעדר ללא רועה וההתקפות שלה נעדרו כל סדר. אלון מזרחי ספג שריקות בוז מהאוהדים הישראלים בשל הכושר הגרוע שגילה וההחמצות הרבות. שלמה שרף התעקש להרכיב אותו למרות שלא שיחק בניס מהליגה השניה בצרפת, וגם נג'ואן גרייב שלא ראה אפילו ספסל באסטון וילה עלה בהרכב.
העונש הגיע בדקה ה-29, כאשר יוטיס אנגומיטיס קיבל כדור בפינת הרחבה, אף אחד לא ניגש להפריע לו והוא הירשה לעצמו לכוון שניות ארוכות לפני שהטיס את הכדור לרשת של ניר דוידוביץ' – 0:1 לקפריסין.
כעבור ארבע דקות הישווה באדיר בנגיחה ל-1:1, תוצאה שהיתה טובה עבור ישראל מכיוון שמעשית היתה מבטיחה את המקום השני בבית המוקדם. אבל המתאזרח הקרואטי מיליינקו ספוליאריץ' בעט כדור אדיר מהאוויר בדקה ה-54 והחזיר את היתרון לקפריסאים.
שער שיוויון של יוסי בניון, שנכנס כמחליף בהיותו בן 19, היקנה לישראל שיוויון 2:2. אבל השחקנים ביצעו טעות חמורה כאשר לא שמרו על היתרון בסיום, ניסו לתקוף על מנת לכבוש שער ניצחון, והדבר עלה ביוקר. מיכאליס קונסטנטינו פרץ לרחבה שלוש דקות מהסיום, הוכשל על ידי דוידוביץ', וספוליאריץ' כבש מהנקודה הלבנה את שערו השני והותיר שוב את ישראל בידיים ריקות.
שרף בעט בדלי בחדר ההלבשה ואת הצרחות שלו על השחקנים בסיום ניתן היה לשמוע בכל לימסול. הכל חזרו עם הראש באדמה ועם הנחיתה בנתב"ג אמר שרף כשמשקפי שמש מכסים את עיניו: "בושה וחרפה איך ששיחקנו, ואני אשם".
אחרי אותו משחק אף אחד כבר לא דיבר על המקום הראשון ועל נבחרת ספרד. ה-0:8 על סן מרינו כעבור ארבעה ימים לא עשה רושם על אף אחד. כל המדינה שיקשקה מהאפשרות שקפריסין תנצח באוסטריה (שאיבדה עניין) ותגנוב לנו את המקום השני. ז'אן טלסניקוב נזכר שהאוסטרים אנטישמים, כל עיתון שמכבד את עצמו שלח שליח לוינה, ואף אחד לא זכר שיש עוד משחק אבוד מראש בספרד. תזכורת: הספרדים הביסו אותנו 0:3, אוסטריה עשתה לנו את העבודה נגד קפריסין (1:3), והדרך נסללה לפלייאוף הסטורי נגד דנמרק עם תבוסה כפולה (5:0 ו-3:0) וסיפורים על נערות ליווי.
הרכב ישראל: ניר דוידוביץ'; אלון חזן, אריק בנאדו, אמיר שלח (ניר סביליה 64), נג'ואן גרייב; יוסי אבוקסיס (יוסי בניון 55), טל בנין, איל ברקוביץ' (וואליד באדיר 16), חיים רביבו; אלון מזרחי.
23 במארס 2003: קפריסין – ישראל 1:1
אחרי הכשלונות הקודמים האוהדים הישראלים כבר לא הציפו את לימסול במשחק במוקדמות יורו 2004. שוב אותו אצטדיון עלוב ושוב מול נבחרת שעקצה אותנו בעזרת מתאזרח – הפעם המחליף הגרמני ריינר ראופמן.
שער יתרון של עמרי אפק (הועדף בהרכב על פני יוסי בניון) בדקה השניה נתן הרבה תקוות, אבל החמצה גדולה של וואליד באדיר לפני סיום המחצית מנעה הכרעת המשחק. הקפריסאים ניצלו את זה ובדקה ה-61 ניצל ראופמן ריפיון בהגנה הישראלית על מנת לנגוח פנימה את שער השיוויון. היתה זו הקדנציה הראשונה של אברהם גרנט והיה זה הטורניר בו שיחקה ישראל בחו"ל במשחקיה הביתיים בשל המצב הבטחוני. כזכור, לא רק שלא הגענו ליורו 2004 בפורטוגל, היה זה אחד הקמפיינים הכושלים ביותר.
גרנט הצטדק והזכיר לאחר המשחק שבעבר נחלה ישראל רק מפלות בקפריסין. שרף ענה לו בטור אישי: "אפשר לחשוב מי זאת קפריסין. לא ייתכן שישראל תגיע כנחותה. הנבחרת המארחת הזכירה את הרמה שלה בשנות ה-60, בשנים שנסענו לשם בשביל לקנות מגהצים. הבעיה שלא נסענו לשם בשביל לנצח, אלא רק בשביל לא להפסיד. צורת המשחק גימדה את הכדורגל הישראלי". גם אלון מזרחי לא הבין איך למלך השערים של כל הזמנים אין מקום בסגל: "בסוף גרנט יפתח עם שמונה בלמים".
הרכב ישראל: דודו אוואט; אלון חרזי, טל בן חיים, אריק בנאדו, אדורם קייסי, עידן טל; וואליד באדיר (יוסי אבוקסיס 83), טל בנין, עמרי אפק (יוסי בניון 73), מיכאל זנדברג (אבי נמני 66); חיים רביבו.
לפנייה לכתב/ת 
אוי לעיניים שרואות. שרף
צילום: דייגו מיטלברג
מומלצים
