להשכלה יש מחיר
הפשרה הראויה היא הגבהת שכר הלימוד, קביעת תעריפים שונים למקצועות הלימוד השונים ושפע מלגות
שרת החינוך מינתה ועדה לבדוק
את גובה שכר הלימוד באוניברסיטאות. ארגוני הסטודנטים מאיימים באש
ותמרות עשן.
בראש הוועדה העמידה השרה את אלישע ינאי, נשיא "מוטורלה ישראל". הסגולות אשר הנחילו לו הצלחה רבה בתחום עיסוקו אינן זרות למינויו. ינאי הוא נציג מובהק של תאגידי התעשייה המתחרים בשוק גלובלי ותחרותי, ולכן יש להבין לליבם של הסטודנטים החוששים מפניו. אדם כזה חושב במונחי עלות מול תועלת, ומנקודת הראות הזו שכר הלימוד באוניברסיטאות שלנו, כ-8,000 שקל בשנה, הוא נמוך מדי.
ההסבר: הכנסתו של שכיר ממוצע בעל השכלה אקדמית כפולה מזו של שכיר נטול השכלה. עלותו של תואר ראשון באוניברסיטה, בצירוף ההכנסה שמאבד הלומד בגלל צמצום זמני של יכולתו להשתכר, שקולה כנגד שנת עבודה של שכיר ממוצע בעל השכלה אקדמאית. כלומר, ארבע שנות לימוד, שהן כתשיעית משנות עבודתו של אדם, מכפילות את הכנסתו במחירה של שנת עבודה אחת. הלומד נוטל על עצמו סיכון שאינו גדול מן הסיכון שנוטל חוסך המשקיע באיגרות חוב ממשלתיות, ולכאורה אין סיבה שבגללה תסבסד המדינה את השקעתו.
אנשי "הכלכלה הקלאסית" מוסיפים עוד נימוקים: לממשלות יש תקציב מוגבל, ובאמצעותו הן צריכות לרכוש לכל אזרחיהן שירותים כגון השכלה, מרפא ושיטור, אבל השכלה אוניברסיטאית היא פריבילגיה ולא זכות בסיסית, ולכן יש לגבות עבורה תשלום שגובהו נגזר ממלוא עלותה.
שירותים אוניברסליים מעוותים את הכלכלה ומשבשים את יעילותה, וכלל זה חל גם על הלימוד האקדמאי. אוניברסיטאות ציבוריות ששירותיהן ניתנים בפחות ממחירם האמיתי הן בזבזניות, אינן קשובות לצורכי השוק ומטפחות חוגי לימוד שתלמידיהם נפלטים לשוק רווי. הסתמכותן על תקציבים ציבוריים ההולכים ומצטמצמים גורמת לכך שהן אינן מסוגלות להתפתח ומפסידות בתחרות מול מוסדות פרטיים.
אבל למטבע שני צדדים. ניתן לטעון שבימינו ראוי כל אדם ללמוד באוניברסיטה, ממש כפי שהוא ראוי להשכלה עממית ותיכונית. עולמנו מסובך, מסתבך והולך, ומה שנתפס בעבר כהשכלה מספקת שוב אינו מספיק. כלכלות מפותחות זקוקות לעובדים משכילים, ולכן יש להרחיב את הגדרת הזכות לחינוך ולכלול בה גם את החינוך האוניברסיטאי. שגשוג כלכלי כרוך בחוסן חברתי, והחוסן מתערער כאשר הפערים המעמדיים מתרחבים. בני עשירים, כמעט תמיד גם הם עשירים, ולו רק מפני שהם זוכים להשכלה טובה משל האחרים. יש רק דרך אחת לפרוץ את המעגל הזה, והיא השכלה אקדמאית זמינה לכול.
בסוגיה הזאת מתחבטות כל המדינות המפותחות, ורבות מהן מגיעות למסקנות דומות. כמעט בכולן שקועות האוניברסיטאות במצוקת תקציב, ואירגון המדינות המפותחות (OECD) ממליץ כי יגבו שכר לימוד הולם. מהו שכר לימוד הולם?
באוניברסיטאות הציבוריות בארצות-הברית הוא שווה ערך לכ-23 אלף שקל ומאמיר מדי שנה. בעשור הקודם עלה שכר הלימוד בקנדה ב-10% מדי שנה. בשתי המדינות האלה וברבות אחרות שכר הלימוד שונה מפקולטה לפקולטה: לימודי הרפואה יקרים פי כמה וכמה מלימודי מדעי הרוח, מפני שעלותם לאוניברסיטה גבוהה בהרבה ומפני ששכר הרופאים גבוה לאין שיעור. כמה ממדינות הקהילה האירופית, אשר עד לפני שנים אחדות סיפקו לימודים אקדמאיים חינם אין כסף, נוטות כעת לגבות שכר הגבוה מזה שמשלם הסטודנט הישראלי. זו המגמה השלטת.
הפשרה הראויה היא הגבהת שכר הלימוד, קביעת תעריפים שונים למקצועות הלימוד השונים ושפע מלגות למעוטי יכולת, לסטודנטים מזהירים ולמי ששירתו בצבא. חשוב מזה: יש לעשות כפי שעושות מדינות כדוגמת אוסטרליה, המעמידות לרשותו של כל סטודנט הרוצה בכך הלוואה גדולה בתנאים טובים מתנאי השוק. ההלוואה נפרעת באמצעות מנגנון המיסים רק כאשר הסטודנט מסיים את לימודיו ומתחיל להשתכר. השיטה הזאת היא גם תמריץ לשקדנות, מפני שסטודנט המתחמק מחובותיו נדרש להחזיר את ההלוואה מייד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
